Ask The Rabbi

נושא:

פסיכולגיה יהודית

בעולם כיום ישנם כמה וכמה שיטות טיפול בחרדות, דיכאון, ועוד. השאלה שלי האם אפשר להגדיר איזה דרך קרובה ומתאימה יותר לדרך היהדות? תודה רבה.

שלום וברכה.
לא ניגע בתשובה זו בהסברת השיטות השונות בעולם בצורה מפורטת, אלא רק ניגע בצורה כללית באחד היסודות הכללים בתורת החסידות, שהם מהווים יסוד חשוב ועיקרי בשיטת הטיפול הנכונה.
אחד היסודות של החסידות, המוסברים בהרחבה בספר התניא הוא "מוח שליט על הלב". ה"מוח" הוא כוחות השכל, לוגיקה, חשיבה; ובאמצעות עבודה המתמקדת בהם מגיעים למצב שבו המוח "שליט על הלב" – משתלטים ומתגברים על הרגשות שבלב.
שיטה זו של אדמו"ר הזקן לא הייתה מקובלת על רבים מחבריו, תלמידיהם של הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש.
רבים מהחברים דגלו בדרך התעוררות הלב, ההתרגשות וההתלהבות. התנועה שהם ייסדו כונתה "חסידות חג"ת" (חסד, גבורה ותפארת – המידות). בהתאם לזה, גם דברי התורה שהם אמרו התבטאו בעיקר באמרות קצרות ("ווארטים") שמטרתן הייתה לעורר את הרגש.
אדמו"ר הזקן בחר בדרך אחרת, שמדגישה ומבליטה את המוח, את עבודת ההתבוננות – "מוח שליט על הלב".
החידוש של אדמו"ר הזקן הוא שיש ללמוד ולהבין את המציאות הפנימית של העולם, להתבונן בגדלותו של בורא העולם ולהבין היטב מה הוא דורש מהנבראים שברא, ובראש ובראשונה, ללמוד ולנתח את מציאותו הפנימית של האדם, העובד את בוראו.
דרך זו היא דרך ארוכה יותר. בדרך זו לא מתפעלים בקלות ובמהירות אלא לאחר הבנת הדברים. יתרה מזו, גם כאשר מתרגשים בסופו של דבר, הרגש מאופק ומחושב יותר, ולא מלווה בסערה המאפיינת את עולם הרגשות. דרך זו, הארוכה, היא שמובילה את האדם ליעד הנכון. "דרך ארוכה וקצרה".
גם הוראתו של הרבי ללמוד ענייני גאולה ומשיח, נראית לעיתים 'דרך ארוכה' יותר, שכן קיומה דורש מאמץ והשקעה בלימוד והתבוננות. אבל מצד האמת – דרך זו היא הדרך הקצרה דווקא, משום שהיא מאפשרת לנו להחדיר לחיינו את הגאולה בפנימיות, ולנהל את חיינו על פיה.
בעולם מוכרות דרכי טיפול שונות שנועדו לסייע לאדם ולהוביל אותו לתהליכים של צמיחה.
הדרך של תורת החסידות היא הדרך האמיתית והמדויקת ביותר. ומעניין שככל שמתקרבים לביאת משיח, גם דרכי הטיפול בעולם 'מתאימים' את עצמם לעקרונות העתיקים ביותר של התורה והיהדות, ובפרט כפי שמוסברים בתורת החסידות.
בעבר, היה נפוץ בפסיכולוגיה המודרנית, שכדי לפתור בעיות רגשיות כגון חרדה, דיכאון וכדומה, האדם שחווה אותן צריך לשבת מול המטפל ולשוחח עימו ארוכות (במשך חודשים, ולפעמים שנים), לספר לו את כל חוויותיו, תחושותיו ורגשותיו למן קטנותו.
שיחות אלו יאפשרו לו 'לפתוח' חוויות כאובות שעד אז נשמרו 'נעולות' בתוכו ולהגיע אט־אט, בהדרגה, לשורשים הפנימיים של הקשיים, ומשיגיע – יצליח להשתחרר מאותם חרדות או דיכאונות, או לפחות להפחית אותם במעט, ולהקל על נפשו המתייסרת.
הדרך עתיקת יומין של היהדות והחסידות, שהיא גם הדרך החדשה של הפסיכולוגיה המודרנית – אחרת לגמרי. מתברר שה'מוקד' של הקושי טמון במקום אחר משסברו, ובהבנה זו טמון המפתח לשיטת הטיפול שיש לבחור:
אדם שנמצא בחרדה או בדיכאון, חש חוסר אמון בעצמו וכדומה – המקור העיקרי לחוויה הרגשית שלו איננו מה שמצוי בעולם הרגש שלו אלא מה קיים בעולם המושגים השכלי שלו, בעולם השכל והתודעה. המחשבות וההיגיון השכלי הם המקור לחוויה הרגשית, ולכן השינוי צריך להתמקד בהם.
אומנם המחשבות והרעיונות המעוותים נוצרו מסיבות שונות ויצרו תחושות רגשיות קשות, אבל כשרוצים לטפל בהשפעה הרגשית שכבר נוצרה, צריך 'ללכת אחורה' ולטפל במה שגרם לה – היינו בחשיבה: התהליך הקוגניטיבי מתמקד אפוא בדיון בתפיסת המחשבה של האדם, וב'בירור' מעמיק בה ובחלקיה: מה מעוות בה ומה הגיוני, מה נכון ומה לא, מה מאוזן ומה קיצוני. הבירור והעבודה על ההכרה השכלית המחשבתית – הם הכלים שיאפשרו להגיע לשינוי החוויה הרגשית.
כמובן שכאשר לומדים את הדברים ב'מהדורתה' המקורית – היהודית־חסידית. רואים שכל אותן טכניקות חדשות, אינן אלא השיטות הקדומות המוכרות מן המקורות היהודיים והחסידיים שלנו, ושם – הן מוצגות באופן המדויק, האמיתי והנכון שלהן.
מתוך לימוד הדברים כפי שהם מתוארים במקורות שלנו ומוסברים במאמרי החסידות, ניתן להבין לעומק את המבנה הנפשי של האדם וגם את התהליך הטיפולי, כפי שהדברים בשורשם.
עיקרון נוסף שמקובל היום בעולם בשיטות הטיפול השונות, היא שילוב של שינוי התנהגותי בעת ובעונה בעבודה על התודעה. אט אט מחלחלת כיום ההבנה שלא די בבחינת התודעה והמחשבות, ויש לצרף אליה תהליך של שינוי המעשים.
גם עיקרון זה שורשו במקורות שלנו. בעבודה העצמית של היהודי נדרשת בשפה החסידית 'קבלת עול'. או בלשון של חז"ל "אחרי המעשים נמשכים הלבבות". ההתנהגות המעשית עוזרת לנווט נכון גם את כוחות הרגש.
היתרון בדרך זו כפול: היתרון האחד: האדם יְתַפקד בפועל בצורה ראויה, והרי ה"מעשה הוא העיקר". והיתרון האחר: עשיית מעשה נכון בהתמדה פעם אחר פעם, מתוך התעקשות וקבלת עול פנימית, תיצור הרגל הפוך חיובי, והרגל זה ישחרר אותו אט־אט מן ההרגל השלילי שנטבע בו. בכך הוא ישתחרר מהגלות הפנימית שעוטפת אותו ויגלה בתוכו ממד של גאולה.
מאחר ש"הרגל נעשה טבע שני", עשיית מעשה מתוך התמדה עד שיהפוך להיות אצלו הרגל, יוכל להיעשות ל'טבע שני' ויחליש ואף יחליף את הטבע המולד. את השינוי המעשי בקבלת עול, יש לשלב עם העבודה הפנימית על השכל והתודעה.
בכך יצליח האדם לפרוץ את המחסומים הפנימיים, ולהגיע, בעזרת אור וחיות נפשנו שבתורת החסידות, לגאולה פרטית.

מקורות