פיספסה הדלקת נרות - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: שבת

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

באם זוג הולכים להתארח אצל משפחה אחרת, והלכו מביתן לבית חבריהם בשעה שלדעתם זהו זמן סביר להגיע לבית המארחים, אמנם נתברר שלא שיערו נכון, והגיעו לאחר השקיעה, ופיספסה ההדלקה, מה דינה:

תשובה

אמנם אין זה נחשב שעשתה כן במזיד, אך גם אי"ז אונס ממש, מאחר והיה עליהם לצאת בשעה כזו שלא יהיה חשש להיכנס למצב בו תפספס, ולא לצאת על הגבול ממש. [והדוגמאות המבואות בפוסקים לאונס, הוא כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצ"ב, שלא היה באפשרותה כלל מצ"ע], ומאחר וכן, לכאורה עליה להחמיר ולהדליק מאתה ואילך נר נוסף על מה שהדליקה עד עתה. [ואף אם השאירו אור חשמל דולק לכבוד שבת לכאורה הצטרכו להוסיף, וכמו"כ אף אם בבית המארחים הדליקו נרות שבת, מאחר ומבואר בפוסקים שאף אם החסירה מכמות הנרות שרגילה להדליק ג"כ תוסיף, ואכ" הוא הדין בנידון דידן].

מקורות

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסג סעיף א: יהא זהיר לעשות נר יפה, ויש מכוונים לעשות ב' פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. הגה: ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות, וכן נהגו. האשה ששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג' נרות (מהרי"ל) כי יכולין להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר, ובלבד שלא יפחות (אשר"י ומרדכי מס' ר"ה ר"פ יום טוב).


ובביאור הלכה סימן רסג סעיף א ד"ה ששכחה: עיין בפמ"ג דה"ה אם לא שכחה לגמרי רק שחסרה נר אחד ממה שהיתה רגילה מתחלה ולא נהירא דכל זה הוא רק מנהג והבו דלא לוסיף עלה:


ובשערי תשובה סימן רסג ס"ק ג: ששכחה. עבה"ט, וכת' בשיורי ברכה בשם מוה' שמואל שער אריה בהגהת כת"י שכתב ע"ז דיותר טוב לעשות מי ששכחה שתספיק לעני' אחת שמן להדלקה ע"ש אבל המנהג להוסיף נר וכדברי מהרי"ל ומ"ש אשה היולדת כת' בשיורי ברכה על דברי כנה"ג בשם חכם א' לפקפק בזה דהדלקה במקומה בעינן כדלקמן סעיף יו"ד ע"ש ועיין לעיל ס"ק א' בשם בית יעקב וכת' בתשו' נחלת שבעה סי' ח' אשה שהדליקה ב' נרות ע"ד שתעשה ברכה וע"י טרדת שבת נסתפקה אם עשתה ברכה וכת' לחלק בין אם הדליקה בזמנה ע"ש ואין נלענ"ד והראיה שהביא מטעם בוכתבתם אין הנידון דומה כלל והעיקר בזה כל שהדליק מפלג המנחה ולמעלה מסתמא לשם מצות שבת הדליקה ובירכה ואפי' אם ספק לה א"צ להדליק נר בברכה ואם מסופקת אם הדליקה קודם פלג המנחה או אח"כ יש לחזור ולהדליק לשם מצוה בלא ברכה וע' בא"ר מ"ש בזה:


ובמגן אברהם סימן רסג ס"ק ג: פעם א'. ואם שכחה כמה פעמים צריכה להוסיף בכל פעם כי הדבר משום הכיר' שתהיה זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת (ב"ח) ומה"ט נ"ל דאם נאנסה ולא הדליקה כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא בה א"צ להוסיף:


ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן רסג ס"ק ג: פעם אחת. עיין מ"א. ואם מדלקת ב' נרות ופעם אחת [הדליקה] רק אחד, צריכה להוסיף. וכן אם מדלקת הרבה ושכחה פעם אחת וחסר אחד, תדליק יותר, שתהא זהירה. ובאליה רבה [ס"ק] ט', בעניה די שתוסיף מעט שמן:


ובמחצית השקל אורח חיים סימן רסג ס"ק ג: פעם אחת. ואם שכחה כמה פעמים כו'. והוא הדין אם מתחלה היה דרכה להדליק ג' נרות כל פעם, אם שכחה צריך להוסיף נר אחד ותדליק כל פעם ד', וכן על דרך זה לעולם. וכתב בספר אליה רבה [ס"ק ט] דעניה ששכחה יש להקל שלא תצטרך לנר נוסף, ודי לה שתוסיף מעט שמן כל פעם. ואם רגילה להדליק נר שעוה וכדומה, די לה אם היתה רגילה בנר קטן, עכשיו תדליק יותר גדול קצת:


משום הכירא כו' ומהאי טעמא נראה לי דאם נאנסה כו'. ר"ל, דבלי דברי הב"ח היה עולה על הדעת הטעם שצריך להוסיף נר הוא בא לכפרה, אם כן גם בנאנסה צריך כפרה קצת. או הוי סלקא דעתא טעם נר הנוסף לתשלומין מה ששכחה, אם כן הוא הדין בנאנסה. מה שאין כן לטעם הב"ח שתהיה זהירה מכאן ואילך, בנאנסה אינה צריכה להוסיף, דהא בלאו הכי היתה זהירה אלא האונס גרם לה שלא הדליקה:


ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רסג ס"א: ויש מכוונים לעשות ב' פתילות בנר זה אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור ובנרות של שעוה או של חלב וכיוצא בהן מדליקין ב' נרות ויכולין ג"כ להוסיף ולהדליק ג' או ד' כי יכולין להוסיף על דבר המכוון כנגד דבר אחר רק שלא יפחות ולכן אשה ששכחה פעם אחת להדליק נוהגין שמדלקת כל ימיה ג' ואם שכחה כמה פעמים מוספת בכל פעם כדי שיהיה לה היכר וזכרון שתהא זהירה מכאן ולהבא בכבוד שבת ולא תבא לידי שכחה אבל אם נאנסה ולא הדליקה כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא בזה אינה צריכה להוסיף כנגד זה ויש נוהגין להדליק לעולם ז' נרות ויש נוהגים להדליק עשרה מטעם הידוע להם.


דילוג לתוכן