אני לא יודעת אם זה ממש שאלה בהשקפה אבל זה מאד מציק לי.
אני מרגישה מבולבלת. מצד אחד להיות גננת זה זכות עצומה להעביר את התורה הקדושה לדור הבא לחנך ילדים להיות יראי שמים ולאהוב את התורה שזה הדבר הכי חשוב בחיים!
פתאום אני כל כך רוצה ללמד אותם ולהיות חלק מהדבר הזה מהזכות הזו
מצד שני אני מפחדת מהאחריות הגדולה.
מה עושים?
איך אני יכולה למעול בתפקיד שלי אם למדתי גיל הרך אני צריכה להיות גננת! זה מה שהרבי רוצה שנעסוק בחינוך! זה קריטי! מצד שני אני לא בטוחה שאני יכולה. ויש לי קושי עם משמעת ובעיקר הפחד, הפחד להיכשל. זה כל כך מלחיץ שאני לא עושה אפילו צעד אחד קדימה בגלל זה.
מה כבר יקרה אם אני אנסה? אין לי תשובה רק שממלא אותי פחד גדול מאד. פחד משתק שגורם לי לא לעשות כלום.
וזה גורם לי כבר להרגיש כישלון כי אני למדתי משהו ואני לא עושה כלום עם זה. ואפילו לא מעיזה לבדוק אם זה טוב בשבילי.
אשמח אפילו לשיחת טלפון עם מישהו בנושא