סכך קבוע

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם ישנו בכלל פסול לשבת בסוכה שהסכך נשאר בה מהחג בשנה שעברה? ב) אם כן, מהי התקנה לסכך שכזה? ג) האם הורדת מוטות הברזל המחזיקים את הסכך - מספקת להכשיר את הסכך?

ראשית יש להביא את דברי מרן המחבר בשולחן ערוך הלכות סוכה סימן תרלו סעיף א, שסוכה ישנה, שהיא סוכה שעשאה האדם קודם שלושים יום שלפני החג – כשרה, אמנם על האדם לחדש בה איזה דבר לשם מצוות סוכה.

ושיעור החידוש הוא אפילו 'טפח על טפח' בלבד במקום אחד, או אפילו בשיעור 'כל דהוא' אך הוא נמשך לאורך כל הסוכה - מספיק כבר בכדי להכשיר את הסוכה.

וכל המהות של סוכה ישנה שייך רק לגבי הסכך בלבד, כי לגבי הדפנות אין שום דין של ישנות, שאפילו קירות הבית יכולים לשמש כדפנות.

ומה ששיעור הישנות הוא בשלושים יום שלפני החג, הוא מפני הדין שתיקן משה רבינו ששלושים יום שלפני החג מדברים אודות דיני והלכות החג, ועל כן סוכה הנעשית בזמן זה בסתם, נעשית היא לשם מצוות החג (רש"י סוכה דף ט).

ולמרות שמעיקר הדין סוכה כשרה היא, מכל מקום עליו לחדש בה איזה דבר לכתחילה למצוה בעלמא, בכדי שלא יבואו להתיר אפילו סוכה שעשאה האדם מתחילה לשם דירה בלבד שאזי פסולה היא מהתורה (מגן אברהם). אמנם לשיטת הבית יוסף צורך החידוש הוא לעיכובא ולא רק למצוה.

וחידוש האמור עליו לעשות קודם יום טוב שזהו דקדוק לשון המחבר "שיחדש בה דבר עתה בגופה", וכאמור הכוונה דוקא לסכך, והחידוש הוא למשל שיניח עוד סכך חדש בשיעור טפח על טפח מרובע (מגן אברהם). ויש אומרים שאפילו אם בכללות שטחו יש טפח על טפח ואין צריך שיהיה מרובע דוקא (אליה רבה). אך חידוש בדפנות, כמו למשל שיניח עוד דופן רביעית מעבר לשלוש שכבר היו – אינו מועיל (שולחן ערוך אדה"ז).

ובעניין סוכה העומדת משנה לשנה, הנה במחבר מובא שכל דין האמור למעלה הוא בסוכה שעשאה בסתם, אך אם האדם אמר מפורש שעושה סוכה מסויימת לכבוד ולשם החג, אזי אפילו אם עשאה מתחילת השנה כשרה, שהרי אפילו אם עשאה לשם צל בלבד כבר מעיקר הדין כשרה היא כמבואר בסימן תרלה.

והביא המשנה ברורה בשם החיי אדם שלמרות שעשייתה מתחילה היתה לשם חג, מכל מקום כיון שעבר עליה החג ממילא בטלה העשייה. כלומר, למרות שהיא כשרה מאחר ונעשית לשם צל, מכל מקום העשייה לשם החג נתבטלה, ומחמת כן עליו לחדש בה על כל פנים איזה דבר.

והביא כמו כן בסעיף ב' שאף בסכך שלא נעשה לשם סוכת מצוה, מועיל להכשירו על ידי הגבהת הסכך והחזרתו והנחתו לשם סוכה, שהרי אפילו תקרת הבית מוכשרת על ידי מעשה כזה (מגן אברהם).

ובשער הציון סימן קטן ז' מחדש לומר שאפילו חידוש בדופן הסוכה שללא חידוש זה היתה הסוכה פסולה גם היא מכשרת את הסכך, כמו למשל שלא היה לה דופן שלישית, וכעת עשה לה דופן שלישית, שבזה נעשית היא כשרה, מאחר וללא חידוש זה היתה הסוכה פסולה (כלומר הסכך היה פסול), ועל ידי דופן  זו שהוסיף הסכך נעשה כשר. ואם כן נמצא שכל חידוש הגורם לסכך להיתכשר מועיל כחידוש בסוכה מעין זו.

ואם כן הוא הדין בנידון דידן, שמאחר ועל הסכך שם במשך השנה מוטות ברזל בכדי להחזיק את הסכך היטב, וכאשר מונחים מוטות אלו הסכך פסול לכתחילה, כי נמצא עומד באמצעות דבר הפסול לסיכוך, הרי שבהורדתם נחשב חידוש בסכך. או שנאמר מצד שני שכיון שבדיעבד אם העמיד הסכך בדבר הפסול – כשר, אם כן לא נחשב חידוש. אך זה אינו כי כל חידוש בסכך אפילו שאין הסכך מתכשר על ידו – גורם לסכך להיתכשר, וכמו המניח עוד טפח על טפח סכך חדש למרות שגם בלעדיו הסכך היתה צילתו מרובה. ומה שכתב המשנה ברורה הוא לגבי דופן דוקא שבעיקרון אין מועיל חידוש בדופן, אך חידוש גדול שבלעדיו הסכך לא היה כשר כמו דופן שלישית מועיל גם בדפנות.

העולה מן האמור: שסכך זה פסול לכתחילה, מאחר ולאחר החג בטלה עשייתו לשם חג, ובנוסף העמידו במשך השנה בדבר הפסול לסכך. ועל כן בכדי להכשירו לכתחילה, עליו לחדש בה דבר, ומועילה הסרת מוטות הברזל שהיו על הסכך כל השנה בכדי להכשירה (אמנם בדיעבד גם אם לא הסיר את המוטות ולא חידש בה דבר - יצא ידי חובה, מאחר ועשאה מתחילה עכ"פ לשם צל, וכן אף שהסכך עמד בדבר הפסול לסיכוך יצא בדיעבד).