Ask The Rabbi

נושא:

נרות שבת שעל השולחן לאחר שנכבו, האם מותר להזיז אותם על דחיפה של דבר אחר בידיו, מאחר ורוצים להזיזם לצדי השולחן – בכדי להשתמש במקום השולחן בו נמצאים?

נרות שבת שעל השולחן לאחר שנכבו, האם מותר להזיז אותם על דחיפה של דבר אחר בידיו, מאחר ורוצים להזיזם לצדי השולחן – בכדי להשתמש במקום השולחן בו נמצאים?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם נרות שבת שנכבו הם מוקצה. ב) איזה סוג מוקצה הם: חמור או קל. ג) האם ניתן לטלטל מוקצה חמור על ידי שינוי. ד) אם כן, מה נחשב שינוי לגבי טלטול, האם באמצעות חפץ כל שהוא, או שכל שאינו מטלטל את החפץ על ידי גופו, אין זה נחשב שינוי לגבי טלטול.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב בסימן שח סעיף א' לגבי האיסור וטעמו, שאסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול מכמה טעמים: א) אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר ודבר דבר, קל וחומר שלא יהא הטלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהא כיום חול בעיניו. ב) מפני גדר הוצאה - שמא ישכח ויוציא הדבר שמטלטל בידו - לרשות הרבים. ג) מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנות אלא בטלים כל ימיהם, כגון יושבי קרנות - שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת שביתה הניכרת.
[יש לציין, שהטעם הראשון שייך בכל האנשים. השני רק במקום שאין ערוב. השלישי רק לאנשים מסוימים ממש].
והנה גדר האיסור הוא רק בטלטול בידיו ממש, אבל אם מטלטל שלא בידיו ממש מותר, כמבואר שם בסעיף טו, שכל מוקצה אינו אסור אלא לטלטלו כדרכו בחול, דהיינו בידיו אבל מותר לטלטלו בגופו, וזהו נקרא טלטול כלאחר יד - שהוא בשינוי מדרך החול. ולכן מותר לטלטל מוקצה ברגליו לפנותו לכאן ולכאן דרך הילוכו לצורך מקומו, או אפילו לצורך המוקצה עצמו כדי להצניעו, ואין צריך לומר שמותר לטלטל מוקצה על ידי נפוח בפיו, שאין לך טלטול כלאחר יד גדול מזה.
וכן בסימן רעו סעיף ט', כתב, שבין נר של שעווה וחלב בין נר של שמן מותר בטלטול, לפי שטלטול הנר אינו אסור אלא מפני שהוא מוקצה, וכל מוקצה מותר לטלטלו בטלטול מן הצד, ויכול להביא הנר לכאן בהיתר בטלטול מן הצד, כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו וכיוצא בזה.
ולפי זה, כל דבר שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא הנמצא במקרר או במקפיא כמו קמח, קטניות, עופות קפואים, וכיוצא בזה, אם רוצה לקחת דבר הנמצא אחריהם, אזי אין לטלטלם אלא בשינוי, ואם אי אפשר יצטרך לקרוא לנוכרי ולומר לו אם הוא לצורך מצוה וכדומה.
וטלטול על ידי גופו אינו בכלל טלטול בידיו, ומותר אף במוקצה גמור, כמבואר שם בסימן שח סעיף נב, שעצים וכן נדבך של אבנים, מותר בכל עניין ליישב עליהם כך בלי שיגע בהם לסדרם, אף על פי שלא ישב עליהם מעולם, ולא חשב עליהם שום מחשבה, ולא עשה בהם שום מעשה מבעוד יום. שכל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול בלבד, ואף אם הם מתנענעים תחתיו בישיבתו, אין זה נקרא טלטול, שטלטול כלאחר יד הוא.
ולכן מותר להישען על רכב וכיוצא בזה – בגופו בלבד ללא טלטול בידיו.
אך אם מחזיק חפץ כל שהוא בידיו ועל ידו מטלטל את המוקצה, הרי זה נחשב לגביו כמו 'ידא אריכתא' ואסור, וכפי שמבאר שם בסעיף ס', שקליפות שאינם ראויות לבהמה, כגון קליפי אגוזים ושקדים וכיוצא בהן שהן אסורות בטלטול כעצים ואבנים, אסור להעבירן מעל השולחן בין בידיו בין בדבר אחר שבידיו, כגון לגררן בסכין וכיוצא בו. כי כאשר מגררם בסכין, אינם מיטלטלין מאליהם, אלא הוא מטלטלם על ידי הסכין - שנעשה לו כיד ארוכה.
העולה מהאמור: שאם דוחף את הנרות באמצעות חפץ כל שהוא – על ידי ידו שמחזיק בחפץ, הרי זה נחשב כמו טלטול בידיו ממש, שאסור במוקצה גמור - גם לצורך גופו או מקומו. אך אם דוחף אותם באמצעות גופו או באחורי ידיו או במרפקו וכדומה, אין זה דרך טלטול שנאסר, ומותר בכל אופן.

מקורות