מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קלא סעיף ב, שנפילת אפים צריכה להיות מיושב, ולא מעומד. וברמ"א כתב שיש אומרים שאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וספר תורה בתוכו, אבל בלא זה אומרים תחינה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים. וחצר בית הכנסת הפתוח לבית הכנסת, או בשעה שהצבור מתפללים, אזי אפילו יחיד בביתו אומר תחינה בנפילת אפים.
וכתב בטורי זהב שמה שכתב המחבר מקום שיש ארון וספר תורה, הנה ארון לאו דוקא אלא ספר תורה לחוד, וכן הוא ברוקח בבית יוסף וסימן לדבר דכתיב במלחמת העי ויפול על פניו לפני ארון ה' וכתב בית יוסף על כך, ואני אומר אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה, וכתב הטורי זהב שכוונת דבריו, שהתשובה היא שהרי כתיב במעשה פילגש בגבעה ויבכו וישובו לפני ה' האם נאמר גם כן בזה שבכייה ותשובה היא דוקא במקום שיש ספר תורה ולא במקום אחר, אלא ודאי שאין למדין כן ממה שכתוב לפני ה' כמו כן כאן. גם מדברי הרא"ש שמביא הבית יוסףך משמע שלא סובר כן, שכתב דוקא כשהוא מתפלל בצבור ובשביל הצבור, אבל היכן שמתפלל בינו לבין עצמו בביתו שפיר דמי שהיכן שמתפלל עם הצבור מתבייש הוא. משמע שגם בינו לבין עצמו בביתו שייך דין נפילת אפים וזה ודאי אין לומר שבביתו הפתוח לבית הכנסת אמר, ועוד שזה הוא בצבור. ומכל מקום נראה לרמ"א לקבוע הלכה כן כרוקח.
ובעניין מה שכתב במחבר 'או בשעה שהצבור מתפללים', הביא הטורי זהב, שהלבוש כתב על זה ולא ראיתי נוהגין כן, ואפשר שכוונתו במי ששומע תפלת הצבור. והעיר על דבריו שאין זה משמע כלל, וכיון שמעיקר הדין כתב הבית יוסף שיש עליו תשובה, אם כן אין להקפיד בזה כלל שאפילו יחיד בביתו נופל על פניו בביתו כשהצבור מתפללים, והטעם שנחשב כאלו עומד עמהם, שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, וכל שכן כשמתפללים במנין בבית בשעה זו ואין להם ספר תורה שיש שם נפילת אפים.
וכן כתב הנחלת צבי בשם האגור סימן קסח, שאפילו יחיד שהוא חוץ לבית הכנסת יכול ליפול תחנון עם הצבור, שמחיצה של ברזל אינה מפסקת, והביאו בדרכי משה וכתב עליו ונראה שגם לענין כסוי פנים אמר, שאם לא כן למה יפול על פניו. כי הבין מדבריו שאפילו יחיד בביתו, לכן כתב כאן אפילו בביתו. אבל אפשר לומר שלא עלה כן על דעת האגור, אלא כוונתו לומר אם הוא חוץ לבית הכנסת כגון בחצר. ואפשר שמטעם זה אין נוהגין כן כדברי הרמ"א. ובעל הלבוש כתב שאפשר שכוונת הרמ"א הוא לעניין יחיד בביתו בדומה לחצר בית הכנסת, כלומר שבית היחיד הוא סמוך לבית הכנסת ושומע שם כשהצבור מתפללין.
וכן כתב בעל המגן אברהם, שבספר לבוש אינו מסכים לדברי הרב כפשט דבריו, ומפרש שהרב מדבר ביחיד שביתו סמוך לבית הכנסת ושומע כשהצבור מתפללים, ואפילו אין פתחו פתוח לבית הכנסת, אבל בלאו הכי מתפלל תחנה בלא כיסוי פנים.
ובמשנה ברורה כתב, שמה שכתב הרמ"א שאפילו יחיד בביתו גם כן נופל על פניו עם מתפלל בשעה שהציבור מתפללים, הנה לפי המבואר בסימן נה סעיף כ, צריך לומר שמדובר כאן באופן שאין שום טינוף ולכלוך מפסיק בינו לבין הבית הכנסת.
אמנם מכל מקום, באם מתפלל בבית הכנסת ממש, או על כל פנים בחצר בית הכנסת או עזרת נשים, אזי נופל על פניו גם אם מתפלל ביחידות ולא בשעה שהציבור מתפללין.
העולה מכל האמור: שיחיד אינו נופל על פניו בביתו, אמנם אם מתפלל בשעה שהציבור מתפללים וביתו סמוך לבית הכנסת ורואה או שומע את תפילת הציבור ושאומרים נפילת אפים יכול ליפול על פניו בכיסוי פנים עמהם, ויש אומרים שיכול ליפול על פניו בשעה שהציבור מתפללים - אפילו אם ביתו רחוק מבית הכנסת.
