fbpx

נושא: הלכה

נוצרי ומוסלמי לענין בישול עכו"ם

האם ישנו הבדל בין 'נוצרי' (המוגדר כעובד עבודה זרה) ל'מוסלמי' (שאינו מוגדר כעובד ע"ז) – לעניין 'בישולי עכו"ם'?

לא מצינו בפוסקים שחילקו ביניהם לעניין בישולי עכו"ם, (למרות שבכמה וכמה מקומות כן מצינו שחילקו ביניהם). והטעם מובן, מפני שעיקר גדר איסור בישולי עכו"ם הוא משום קירוב שיכול להביא לידי "חתנות", וטעם זה שייך אף במוסלמים.

מקורות

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קיב סעיף א: אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים, משום חתנות. ( ואפילו במקום דליכא משום חתנות, אסור) (רשב"א סימן רמ"ח). ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן, אבל פת של קטניות ושל אורז ודוחן, אינו בכלל פת סתם שאסרו. הגה: וגם אינו אסור משום בישולי עובדי כוכבים אם אינו עולה על שלחן מלכים (טור וב"י בשם תשו' הרא"ש).

שו"ת הרשב"א חלק א סימן רמח: שאלת פת הכומרים שאין להם בנים ולא בנות אם מותר הואיל וליכא למגזר משום בנותיהן. ואמרת שכבר שאלתנו פעם אחרת ואסרתי ואמרתי דדרך כלל אסרו שאע"פ שאין לזה יש לזה. ואמרת שעכשיו נתחדשה לך ראיה להתיר מההיא דפרק המוציא /המוצא/ תפילין (דף ק"ד) דגרסינן התם אמימר שרא לממלא בגלילא במחוזא. ואמר טעמא מאי גזור רבנן משום גנתו וחרבתו. הכא לא גנא איכא ולא חרבא איכא. ואמרת דקושטא דמילתא ראיה זו ראיה להתיר פת של כומרים.

תשובה ראיה זו איני מכיר מכמה צדדין. חדא שלא כל האיסורין והגזרות אחדים /דומים/ ואין למדים מזו לזו. ותדע לך שהשבות הזו דרבנן פעמים מקילין בו במקום מצוה מועטת כגון לקנות קרקע בארץ ישראל. שמעלם בערכאות ומכתיב בשבת משום ישוב ארץ ישראל. וכן במקום חולי שאין בו סכנה התירו אמירה לגוי שיש בו משום שבות. ופעמים החמירו והעמידוהו אפילו במקום מצוה שיש בה כרת כאזמל והזאה. ועוד הגע עצמך טלטול בשבת משום הוצאה כדאיתא בפרק כל הכלים (דף קכ"ד ב). ואם כן ביום טוב יהא מותר למאן דאמר אין ערוב והוצאה ליום טוב. ואף בשבת נתיר בעיר שהיא מעורבת כלה ולזקן וחולה שאינן יכולין לצאת ברגליהן ומי שהולך בספינה או שהוא חבוש בבית האיסורין. וכמו שהתירו קצת השבותין במקדש. ובמקדש בעצמו יתירו כל השבותין זה כזה. וכבר ראית שם בפרק המוציא /המוצא/ תפילין (דף ק"ב ק"ג) שיש שבותין שהתירו ויש שלא התירו. ועוד אם אתה בא להתיר פת הכומרים לפי שאין להם בנים אף אתה תתיר פת של מי שאין לו בנים כפת של בחורים שאינן נשואין ושל נערים ושל סריסין וכן בספינה שאין שם נשים. וכן יקח ישראל זה ויביא בחבורת ישראל ויאכלו הקרואין להם. שהרי הלוקח אינו אוכל והקרואין לא לקחו מגוי. ואין שם משום בנותיהן באותה חבורה. ורבי למה התיר משום פת דחוקה? מקום רחב אני רואה לו כאן ואכלו ושבעו. ומנפח אני בידי הראיה ואזלא לה. גם הכומרים פעמים שיש להם בנים ובנות מתחלה קודם כניסתן לכמריא והגדולים שבהן כן יש להם. גם האחרים אין להם אפוטרופוס. ועוד משום בנותיהן שאמרו לאו דוקא משום בתו של מוכר או של נותן אמרו. אלא משום בנות הגוים שאם אין לזה יש לזה. והרחקה עשו משום בנות הגוים כמו על שמנן משום יינן. שאף על פי שאין לבעל השמן יין אין אומרין שיהא מותר בשמן ונמצא התקנות לפי המוכר זה אסור וזה מותר. ושויתינהו למילי דרבנן ותקנותיהם כחוכא. סוף דבר לדבריך אלו אין סוף ולהתירן אלו אין מספר. העבר קולמוס על הראיה ותופר. ובמקומי אני עומד לאסור ואין בזה צד ספק. עוד תדע שאותן שבמשנת אין מעמידין (דף כ"ט ב) גזרות קבועות היו. יינן ושלקות שלהם וגבינה אף על פי שבטל הטעם גזרה לא בטלה. שהיין אף על פי שאין מנסכין עכשיו אסור אפילו בהנאה. ותינוק גוי עושה יין נסך אף על פי שאינו יודע בטיב עבודה זרה ואין לו בנים. וגבינה אפילו במקום שאין מעמידין בעור קיבה אלא בפרחים. וכן כולן זולתי המורייס שמצאנו לו היתר במקום שהיין ביוקר. ובמה שנאמר איתמר בכל השאר דלא איתמר לא איתמר.

ש"ך יורה דעה סימן קיב ס"ק ג: משום חתנות. אבל משום געולי עובדי כוכבים ליכא למיחש דסתם כליהם אינן בני יומן כדלקמן סי' קכ"ב:

פתחי תשובה יורה דעה סימן קיב ס"ק א: חתנות עבה"ט ועיין בספר תפארת למשה בסי' קי"ג ס"ט שכתב דפת של מומר שרי דמשום חתנות ליכא דאע"פ שחטא ישראל הוא ומותר לישא בתו ע"ש:

פרי חדש יורה דעה סימן קיב ס"ק ד: דליכא משום חתנות. כגון הכומרים או של בחורים שאין נשואים ושל סריסים וכיוצא, דלאו משום בתו של מוכר או נותן אמרו אלא משום בנות גוים שאם אין לזה יש לזה, הרשב"א בתשובה [חלק א] סימן רמ"ח: