fbpx

משמעות של "עשר" ביהדות

תאריך העלאה: 06.09.2020 – 15:54

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

שלום וברכה. מה הסיבה שהמספר עשר הוא נמצא כמעט בכל מקום? כמו שבמניין צריכים עשרה, ויש עשר כוחות נפש, יש עשרת הדיברות, עשרה מאמרות? יש לזה איזו סיבה מיוחדת, או שזה עניין פשוט שעשר הוא סיום של סדרת מספרים? יישר כח גדול.

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שאלה זו היא רחבה ויסודית, וכדי לענות עליה, יש להקדים בתחילה את אחד מיסודות אמונתנו שכל דבר בעולם קורה לא מעצמו, אלא בהשגחה פרטית ומיוחדת על כל דבר ודבר.

וכמו שידועה בזה שיטת הבעש"ט, וכפי שהורחבה באריכות בתורת החסידות, שאפילו תנודתו של עלה קטן שמתנופף ברוח, אם לצד ימין או לצד שמאל, הרי זה בהשגחה, ואפילו מה תהיה הסיבה שתגרום לו לנוע לכאן או לכאן, הרי זה גם כן בהשגחה פרטית מופלאה.

ומתוך זה מובן, שאין עניין שהוא "סתם כך" אלא לכל דבר ודבר ישנה סיבה ורצון אלוקי, שהוא היסוד של הדבר, והוא זה שקובע בו את פרטי הדברים.

וכן הוא גם בנידון דידן, ומצינו בזה הרחבה מיוחדת בליקוטי שיחות לפרשת בראשית, חלק ל' שיחה א, ששם מבאר הרבי באריכות את מהותו של המספר עשר, ואת הסיבה שהוא "המספר השלם", וכפי שיתבאר לקמן.

בתחילה מביא הרבי, ש"עשר הוא "מספר השלם". וכפי שאנו מוצאים שלימות מספר זה בנוגע לכמה ענינים, וכמובא בספרים;

לדוגמא: א) כל דבר הוא בעל שלש קוטרים, אורך רוחב ועומק, וכל אחד מהם כלול מג', ראש תוך סוף (סת"ר), וביחד עם המקום ה"סובלם" הרי זה מספר עשר. ובלשון הרמב"ם: העצם וט' המקרים. ב) בחיי האדם, שכל עשר שנים הן תקופה בפ"ע, כסיום הפרק "בן עשרים כו' בן שלשים כו'"; ג) בנפש האדם — שיש לה עשר כחות;

והשלימות שבמספר עשרה היא גם בעניני מצוות: בהצטרף יחדיו עשרה מישראל הרי זו עדה קדושה (וכל בי עשרה שכינתא שריא); בכמה ענינים — "העשירי יהי' קודש". ועוד".

ובהמשך השיחה, מביא הרבי הסבר נפלא, המבאר מדוע אכן המספר עשר הוא השלימות:

"הסברת הענין:

סיבת הדבר, ששלימות כל ענין היא כשהוא במספר עשרה, הוא לפי שכך הוטבע בהבריאה מהבורא ית' — שהקב"ה ברא את עולמו בעשרה מאמרות המכוונים (כנזכר במפרשי המשנה כאן) נגד עשר ספירות העליונות, ומזה נמשך ונקבע בכל העולמות (בלשון הידוע: בכל סדר ההשתלשלות) ששלימותם היא כאשר הם במספר עשרה.

אמנם אין פירוש הדברים שהשלימות דמספר עשרה הוא ענין הכרחי בעצם — כי ח"ו לומר שיש דבר שהקב"ה מוכרח בו —

אלא שכך עלה ברצונו יתברך, בבחירתו החפשית, להאציל עשר ספירות, "עשר ולא ט' עשר ולא יא", וכתוצאה מזה היא השלימות דמספר עשר בכל עניני העולם.

והיינו שזהו דבר המסובב לאחרי שעלה ברצונו של הקב"ה לבחור במספר עשר, ומזה — שלימותו דהמספר בכל עולם ובכל מדריגה; אבל לפני (ולמעלה מן) עליית רצון זה (להאציל עשר ספירות) הרי אין שייך לומר שהשלימות היא במספר עשר דוקא או במספר אחר וכו'"

וממשיך שם הרבי בהסבר חשוב, שצריכים לשים לב אליו:

"ואילו בחר הקב"ה לברוא את העולם במספר אחר של ספירות — ע"ד לשון המשנה כאן "במאמר אחד יכול להבראות" — אז היתה השלימות במספר זה דוקא."

היינו שיכול היה להיות, שאכן המספר השלם יהיה מספר אחר, אלא שברצונו של הקב"ה, וכפי שנקבע אצלו ברצונו הפשוט, הרי השלימות היא דווקא במספר עשר.

וממשיך שם הרבי ביסודו של עניין:

"ועפ"ז יובן גם בנוגע למספר העשרה שבתורה (עשרת הדברות):

ידוע מאמר חז"ל שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה — "דיפתראות ופינקסאות", שעל ידם ברא הקב"ה את העולם. ומובן, שאין הכוונה רק לבריאת עולם הזה הגשמי, אלא בריאת כל העולמות היא על ידי התורה. ומזה, שגם גדרי העולם (כולל גם זה ששלימות עניניו מוגדרת במספר עשרה) נבראו על ידי התורה.

ובזה יובן, דמה שהתורה ניתנה במספר עשרה ("עשרת הדברות"), אין זה משום, מסובב מהשלימות שבמספר זה, כ"א להיפך — להיות התורה ה"דיפתראות" של כל הבריאה, הרי מספר העשרה שבה ניתפרטה, הוא המסבב שלימותו של מספר זה בכל עניני הבריאה. והיינו, שבהן ועל ידן (דמספר עשרה שבתורה) — גילוי רצונו ית' (שלמעלה מטעם) שכל סדר ההשתלשלות יהי' מוגדר ובא לשלימותו במספר עשרה,

ע"ד בהמשל, שהדיפתראות מבטאים ומגלים את רצונו של האומן הבונה את הבית."

אלא, שמכל זה היינו יכולים לחשוב, שלאחרי שברא הקב"ה את העולם, והטביע בו את העניין של המספר עשר, והוא השלימות, הרי כך זה נשאר, והשלימות היא רק במספר הזה. ולזה מבאר שם הרבי בהמשך, שאין הם כך הדברים. ואפילו לאחרי שנברא העולם, והוקבע והוטבע בו בטבע שהשלימות היא מספר עשר, אין הקב"ה מוכרח בזה, וכפי שכותב שם:

"והנה, לא זו בלבד שהשלימות דמספר עשרה אינו ענין המוכרח בסדר הבריאה, וסיבתו (הראשונה) היא רק רצונו ובחירתו ית' (שלמעלה מטעם) — אלא עוד זאת, שגם לאחרי שהוקבע כן בטבע הבריאה, אין הקב"ה ח"ו מוכרח בזה, וביכלתו לשנות כו'.

כלומר: עם היות שלאחרי שנברא העולם על ידי עשרה מאמרות (המכוונות כנגד העשר ספירות) הרי כל עולם ועולם (וכל דבר ודבר) שלימותו מוגדרת במספר עשרה (ואי אפשר לנו לצייר אחרת) — ועד שגם עניני תורה ויהדות מוגדרים במספר זה דוקא (כנ"ל) — מ"מ, זהו רק מצדנו, הנבראים, שנבראו מעשרה מאמרות; אבל מצד הקב"ה שאינו מוכרח ברצונו ח"ו, הרי גם לאחרי שקבע כן בעולמו, ביכלתו ית' לשנות, לברוא, או לעשות ענין בהבריאה ששלימותו אינו במספר עשר, ויתרה מזה — ענין שאינו בגדרי הבריאה בכלל".

ובהמשך השיחה, מפרט הרבי דוגמאות לזה, מכל עניין הניסים, שידוד מערכות הטבע, ובכלל מכל עצם העניין של שיבה בתשובה שלימה, שהיא בעצם מבטאת את המקום הנעלה מהעשר, גם לאחרי שנברא העולם.

ומכל זה מובן, המענה לשאלתך, ששלימות המספר עשר היא עניין שהוקבע ברצונו הפשוט של הקב"ה, ויסודו הוא ממה שכך נקבע בעשרת הדיברות, בתורה. וגם לאחרי שהוקבע כן, הרי ישנו בעולם גם שלימות שנעלית יותר, שינוי מערכות הטבע, חזרה בתשובה וכדומה.

 

מקורות

דילוג לתוכן