fbpx

נושא: שבת

משחת ווזלין בשבת

האם מותר למרוח משחת 'ווזלין' על גבי שפתיים יבשות בשבת?

בעניין זה יש לנו לדון מצד דין ממרח, האם הוא קיים במשחה זו או לא, וכדי להבין כל זאת, צריכים אנו להקדים את יסודות דין ממרח בשבת, כפי שהם מובאים בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שיד סעיף כא – הממרח רטייה דהיינו שמחליק ומשווה הגומות שבה וכן הממרח שעוה או זפת וכל כיוצא בהן מדברים המתמרחים עד שהחליק פניהם הרי זה תולדת ממחק את העור דהיינו שמגרר את הצמר או השער מעל העור עד שמחליק פניו שהוא אב מלאכה שכן היו עושין במשכן כמו שנתבאר בסי' ש"ב.
לפיכך אין סותמין נקב בשעוה וכיוצא בה אפילו אינו מכניס השעוה בתוך הנקב אלא מניחה על פי הנקב שאינו נראה כמתקן כלי בסתימה זו כיון שאין הסתימה נכנסת בתוך עובי דופני הכלי שבמקום הנקב אלא היא על פי הכלי מגבו וגם אפילו אם אין בשעוה זו משום איסור טלטול כגון שהכינה לתשמיש מבעוד יום אעפ"כ אסור לסתום בה משום גזירה שמא ימרח השעוה לדבקה בדופני הכלי סביב הנקב עד שיחליק פניה שם ויתחייב משום ממחק ואפילו בשומן או בשמן עב אסור לסתום גזרה משום שעוה.
ואסור להערים בכאן ולומר שאינו מתכוין אלא להצניעו אפילו הוא תלמיד חכם שכיון שבשעוה קרוב הדבר מאד לבא לידי חיוב חטאת שישכח וימרח כדרכו בחול כדי שתהא הסתימה מהודקת יפה לכן אסרו גם בשומן ושמן גזרה משום שעוה וכיוצא בה.
ודן בעניין מריחת משחה על גופו של תינוק בשבת, בשו"ת מנחת יצחק – בדבר השאלה בנדון למרוח משחה על גוף התינוק לצורך רפואה עד שנבלע הכל בגופו אם יש בזה משום איסור ממרח, והביא בזה מש"כ בס' מנחת שבת בשם הגאון המהרש"ם ז"ל שכתב בכה"ג שדומה למריחת הרוק (בסי' שט"ז) שכיון שהוא להבליעו אין בזה משום ממרח, וכ"ת כתב לחלק דשם כל כוונתו להבליע הרוק ולסלקו מן העולם ואין במירוח שום תקון, משא"כ במשחה שאופן רפואתו הוא להבליע בגוף החולה ע"י המירוח אולי הוא בכלל מירוח עכ"ד.
בתחילה מקדים ואומר – הנה כ"מ ראה רק במנחת שבת (בהשמטות לסי' צ"ב סעי' ז') שהביא בקיצור את דברי מהרש"ם, אבל בגוף דברי המהרש"ם (נדפס בדע"ת ה' שבת סי' שכ"ח סעי' כ"ו) שנשאל ממש בשאלת כ"מ אם מותר לשפשף על מכה וניפוח במשיחה עבה עד שנימוח ונבלע והוא חולה שאין בו סכנה, וי"ל דהוי ממרח, ושם הביא מהא דאיתא שם (סעי' כ"ב) מעבירין גלדי המכה וסכין אותה בשמן אבל לא בחלב מפני שהוא נימוח וכו' והיינו משום מוליד, ולא אסור משום ממרח, וגם בשמן יש משום ממרח, לפימ"ש הפמ"ג (א"א סי' שט"ז סקכ"ד) דגם ברוק על המכה אסור למרחו, והרי שמן לא עדיף מרוק, ולמה מותר, אלא עכ"ח צ"ל דכיון שנבלע בגופו ליכא משום ממרח, וכ"כ בדע"ת שם (סי' שי"ח סעי' י"א) עיין שם, הרי עיקר הוכחת הגאון המהרש"ם ז"ל, מדברים הבאים לצורך רפואת הגוף כנ"ל וליכא למימר כחילוק כ"מ הנ"ל.
ובהמשך מביא – ובזה יש להבין דברי הגאון מהרש"ם שם שהביא ג"כ ראי' לדבריו הנ"ל מדינא דבורית הנ"ל דאסר ברמ"א לרחוץ ידיו משום נולד, ותיפוק לי' משום ממרח, ועכ"ח משום דבמבליע אין משום ממרח עיין שם, וכוונתו דאף דבנוגע למה שממחק את גוף הבורית י"ל דמיירי באופן דל"ה ממחק, אבל עדיין יש משום מה שממחק על גוף האדם, אך אם במבליע אין משום ממרח וממחק לק"מ.
ומש"כ המהרש"ם שם דלפי מש"כ הא"ר (בסי' שט"ז) שם דלשיטות רש"י והר"ן והטור (גבי רוק) גם בכה"ג איכא משום מירוח וצ"ע עכ"ד, שפיר כתב בהגה מנכדו הרה"ג נ"י ליישב דברי המג"א דהוא מפרש דבריהם דמה שהזכירו לשון ממרח לא משום מלאכת ממרח רק דבמירוחו משוה גומות עיין שם.
ובזה שפיר יש בכדי סמיכה על מסקנת דברי המהרש"ם שם וז"ל ועכ"פ במקום חולי אף שאין בו סכנה יש לסמוך ע"ד מג"א, ותליא בדיעות דלעיל (סעי' י"ז) וחילוקים הנזכרים שם (בדיני רפואה לחולה שאין בו סכנה עיין שם) עכ"ל.
ולבסוף מסיק, אמנם נראה דכל זה במשחה שיש קפידה עפ"י דרכי הרפואה שלא להשאיר כלל בעין רק להבליע כולו בתוך הגוף, דאל"כ בודאי משאירים ג"כ בעין, והרבה פעמים יש ג"כ תועלת לרפואה מהנשאר בעין ובאים לידי חשש מלאכה דאו' כנלענ"ד.
ומכל הנ"ל יוצא לנו לעניין הלכה למעשה, משחת 'וואזלין' היא משחה שיש בה סמיכות ועובי, ולאחר משיחתה נשארת שכבה סמיכה על גופו, ועל כן אסור בכל אופן למורחה בשבת משום 'איסור ממרח'.

מקורות