fbpx

נושא: הלכה

מצוות צדקה – עד כמה

אדם המקבל לדואר בביתו ריבוי מכתבים של בקשות צדקה מארגונים שונים וכיוצ"ב, האם חייב לענות לבקשה של כל אחד, למרות שהדבר גובל בטירחה והוצאה גדולה?

 

באם מדובר בבקשה של חלוקה רגילה שאינה מיועדת אישית אליו, אלא מחולקת באופן כללי או אוטמוטי (אף אם המכתב נושא את השם שלו, אך זה לא היה מכוון באופן אישי ומפורש אליו אלא נעשה באופן אוטומט לכללות האנשים), אין חיוב לענות לכל בקשה.

אמנם באם מדובר במכתב שנשלח אליו במיוחד באופן אישי, חובה עליו להתייחס לבקשה, שהרי זה כאילו העני עצמו 'השכים לפתחו', ועל כל פנים לענות לבקשה בסכום ועזרה מועטת.

 

מקורות

מקור: ראה שו"ת באר משה חלק ד' סימן צב: נשאלתי אודות מה דקיי"ל בח"ד סימן רמ"ז ס"א דהמעלים עינו מן הצדקה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך וכוי אם זה שייך גם במכתבים הדורשים ממון הנשלחים בדואר דאפשד דשא"ה דלא העני בעצמו מבקש או אפשר דבכלל לא שייך דין זה בבקשה ע"י הדואר. ואם יפשוט לי כהד"ג דזהו בכלל עדיין אני מסתפק במכתבים של אנשים מכובדים שמאחלים למשל כוח"ט וכדומה ע"י הדואר וברצונם לקבל מענה וכו' אם גם זה בכלל מסתפק אני האם מותר להכניס.


מה שנסתפק אודות מה לקיי"ל ביו"ד סי רמ"ז ס"א דהמעלים עינו מן הצדקה עובר על לא תאמין את לבבך ולא תקפון את ידך אם זה שייך גם במכתב בקשה הדורשים ממון הנשלחים ע"י הדואר לפענ"ד לכאורה לא שייך במכתבבקשה הלכה זו דכבר ישב על מדוכה זו קמוח"ז מרן החח"ס במיו"ד סי רכ לבאר דלכן הקפידה התורה בעדות מפיהם ולא מפי כתבם דאינו דומה המעיד מתוך הכתב למעיד בפה כי בכתב בקל האדם יטל להגיד ולומר דבר שאינו כי הנייר סובל הכל אבל בפה מכירין ט אם העיד שקר או האמת כי הכרת פניו ענתה בו, וע"כ הקפידה הפורה שדיוקא בע"פ יעידו לפני הב"ד כדי שהדיינים יכירו בפיהם אם מעידים אמת עיין בלשוט הזהב ועיין ב"ב ט א דלכן במזונות אין בודקין לפי דקמצערא ליה והאי טעמא לא שייך אלא כשהעני עומד לפניו אבל בלא"ה לא וכמו"כ איתא בתשו מאהבה ח"ג חיו"ד סי שע"ד שהמקלל בכתב אינו חייג ועיין היטב בתשו חת"ס חיו"ד סי רכ"ז מענין זה וגם מוציא שם שמים לנטלה נכתג אינו חייג עיי"ש כמו כן נקשת צדקה כנראה אינו אלא כהשעני עומד לפניו ולפי"ז מדויק הלשון כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עונד ע"ז נ"ג י א אלא דלפי"ז קשה דהיה לו לר' יהושע בן קרחה לומר כל המעלים עיניו העני ולא הצדקה ע"ב נראה לי לומר לנר חדש דאם הנ"ד או רג מומחה או איש גדול חתם עצמו על כתב הבקשה ומעיד בגדלו שנקשת העני אמת והחוג מוטל על אחינו בנ"י לעזרו אז אל מצות צדקה על המקבל ושייך לומר כל המעלים עיניו מן הצדקה הגם שאין העני עומד לפניו ובאמת כן אני נוהג בעצמי דעל כל כתג נקשה שב"ד או רב מובהק היודע בצערו של עני מתום על הכתבבקשה שולח אני לו כפי יכולתי בעזהי"ת ועיין בספרי באר משה מ"ב מסי ומ ועיין היטב בכל הספרים שציינתי שם בענין זה.


ולפענ"ד זהו שאמרו בודקין לכסות דבכסות כתיב כי תראה ערום וכסיתו ודרשו חז"ל ב"ב ט א כשיראה לך ופרש"י שאינו רמאי ובשו"ע סי רנ"א ס"י הלשון ואס מכירין אותו שאינו רמאי מכסין אותו מיד ואס עני מבקש צרכי ביתו וב"ד חתום על כתב בקשתו הוי כאלו מכירי שאינו רמאי והחוב מוטל להושיעו ועיין בספר חמדת ישראל מלק הל"ת מצוה ט"ז שמסתפק אס מסית חייב בכתב ודעתו נראה שחייב עוד מצאתי שרבים ושלמים מדורות שלפנינו נחלקו אס משא ומתן בהלכה ע"י הכתב הוי כאלו היה המו"מ פנים אל פנים פה אל פה ואזלינן בתר מבא ובתשו מהרלב"ח בתש' המפורסמת ברין הסמיכה הביא תשו' הרשבא סי ק"ד הובא בב"י מו"מ סי י"ג ונפסק כוותי בשו"ע שם ס"ז וכי פפ"י דברי הרשבא וז"ל ובנ"ד הראוי היה שתהי הסכמת הרוב קיימת שהיינו יושבים כלנו יחד נז"נ בדין פנים אל פנים ופה אל פה או לפחות שהיינו נו"נ ע"י כתב וכשנודה שהכל שוה כי גס בזה יש ספק וכפי הנראה צריך להיות המו"מ פה אל פה ופנים אל פנים כמו המו"מ שהיה בין סנהדרי גדולה וקטנה שהיה פה אל פה ולא די זה אלא שהיו יושבים כולם כחצי גוק עגולה שיראו כולם זה את זה וכו' ושוב הסכים שלא מהני ע"י כתב טיי"ש ועיין בזה בחשו דרכי נועם סימן ל"ג שהעלה דמהני בכתב להחליט עפ"י הרוב עיי"ש גם בכנה"ג מו"מ סי י"ג בהגב"י אות ל"ו הביא מי הם החולקים על הרלביח והסכים דמהני בכתב לילך אחר הרוב ועוד ראיה דאסרו שאלת שלו של אשש איש וה"ה בכתב שאסור עיין אה"ע בב"ח סי כ"א סוף ד"ה ואין שואלים והובא בח"מ סק"ז ובש סקי"ג וטססק"א ואפשר שמכאן אין ראיה חיל בתר טעמא טעמא מאי אסור בשאלת שלו שלא ישן רעתו ולבו על הנשאלת ויגרום קירוב לבבות טעם זה שייך בכתב כמו בדיבור ופשוט א בל באמת הראיה מוזרש ונראיש דגם בצדקה יש לומר כן מה לי ידיעת צער העני פנים אל פנים ומה לי ידיעת צערו של עני על ידי כשב כנ"ל במר.


ומה שכתבתי להעיר על התנא כל המעלים עיניו הצדקה והיה לו לומר מן העני לפענ"ד הפי' הפשוט דהכוונה מגבאי צדקה שבא לגבות לצרכי עניים או הגבאי צדקה הטיל עליו לשלם א"כ השולח מכתב בקשה משוס מב"ד או מרב מובהק דינו כגבאי צדקה כנ"ל עוד אוסיף ראיה אל מה שכבר כתבתי רדעת המנחת פתים אה"ע סי קע"ח ד"ה ובענין דקינוי בכתב מועיל והביא ראיה מתוס ב"ב קמ"ט בדין מצוה לקיים דברי המת גם בכתב עיי"ש והכפיל הגאון בעל מנח"פ דבריו בשתו אמרי יושר ח"א סי קכ"ה טיי"ש ותבין שגם בקשש צדקה ע"י הכתב אם הבקשה נתאשרה ע"י ב"ד מחוייבים להשיב אם יש בהישג ידו כנ"ל ועיין עוד בחתו' מהרש"ס ח"א סי רכ"ט זח"ג סי ש"ג בדין קינוי בכתב.


ב ומה שנסתפק במכתבים של אנשים מכובדים למשל שמאחלים ברכש כוח"ט וכדומה ע"י הדואר וברצונם לקבל מענה אס גס זה בכלל פ"כ עפ"י הדברים הנ"ל אין זה לגמרי בכלל הנזכר. אם רוצה להשיב מפני הכבוד ישיב ואם לאו אינו מחוייב.