Ask The Rabbi

נושא: תפילין ומזוזות

מנהגי יום הולדת

יש לי יום הולדת בקרוב, ורציתי לדעת אם יש מנהגים מיוחדים או עניין מיוחד שצריכים לשים עליו את הדגש ביום ההולדת. תודה.

בלוח הפתגמים "היום יום" בתאריך י"א בניסן הרבי כותב: "ביום ההולדת, על האדם להתבודד, ולהעלות זִכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תִקון ותשובה ישוב ויתקנם".
ההתבודדות של האדם צריכה להיות באופן כזה שהוא יתקדם ויתקן את הדרוש תיקון. לשם כך האדם צריך לעשות חשבון נפש אמיתי על כל מה שקורה לו, להכיר בחסרונותיו ובכישלונותיו וגם במעלותיו ובהצלחותיו.
אך לכל לראש, עליו להכיר בטוב הפנימי הקיים בו, הטוב שאינו מותנה, מצד מהות נשמתו.
חכמים אומרים שאחד מסימני גלות מצרים המנויים ב"הגדה של פסח" הוא: "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה" (דברים כו, ו). מה פירוש "וַיָּרֵעוּ"? הפירוש הפשטני הוא: עשו לנו רע. הפירוש החסידי הוא: "וַיָּרֵעוּ" – המצרים עשו אותנו רעים! בזמן קושי וצרה, הבריות עלולות להיעשות רעות אחת לרעותה. הקושי גורם לרבים לשכוח את היכולת להיטיב. אם כן, כדי שהאדם יהיה מסוגל להיטיב עם אחרים עליו לדאוג שלו עצמו יהיה טוב.
ההתבוננות של האדם צריכה להתמקד בטוב ה': "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה, ט), "טוֹב ה' לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ" (איכה ג, כה) – על האדם לזכור שהרצון הפנימי של ה' להיטיב ללא גבולות, ואנו צריכים להיות "קוויו", לדרוש את הטוב הזה, לקוות לו ולהאמין בו. לעיתים יש בעולם מציאות של הסתר, שמטרתה לרומם אותנו, אבל גם בזמנים אלו חשוב לזכור ש"אין רע יורד מלמעלה" שכן הקב"ה הוא תכלית הטוב, וכל מה שהוא עושה הוא אך טוב.
על האדם לזכור תמיד כי בפנימיותו הוא טוב, וכדי שיוכל לממש את טובו בכל עת, עליו לדבוק במקור החיים הנעלה ביותר, היינו להתחבר לטוב הבורא.
בכל תקופה יש עליות וירידות. חשבון נפש אמיתי כולל בתוכו בהכרח גם ביקורת עצמית. הביקורת חשובה, אבל חשוב להקפיד שהיא תהיה מקדמת ולא מנמיכה ומייאשת.

למקד מאמץ
כשם שצריך ללמוד איך להגיב נכון לכישלונות ולחסרונות, יש ללמוד גם איך להגיב להצלחות ולמעלות.
אין להיכנס לשאננות. המחשבה שלפיה "אם התמדתי בהנהגה טובה זמן כה רב, כבר אפשר להפחית מאמץ ויגיעה בה", אינה נכונה. כולנו מכירים דוגמאות לטעות הזאת: אדם רוצה לעשות שינוי חיובי בתחום מסוים, ומקבל החלטה לפעול כדי להגיע לשינוי המיוחל. הוא משקיע בזה את כל כוחותיו, ומצליח לבצע את השינוי, אבל אחרי שהשינוי הושג – הוא נסוג או מפסיק להשקיע.
העשייה מחייבת מיקוד כוחות. כדי לעשות משהו ולהתקדם בו באמת, נצרכים השקעה ומאמץ. למרבה הצער, לפעמים דווקא לאחר שהאדם הצליח להשתנות בתחום מסוים, הוא חש אופוריה ומתפתחת בו שאננות. הוא חושב שההצלחה תמשיך מעצמה, באופן אוטומטי. הוא שוכח שכדי להשיג אותה הצלחה הוא התאמץ הרבה, ואיננו מבין שאם מחר או בשבוע הבא הוא לא יוסיף ויתאמץ – הדברים לא יקרו מעצמם.
ההשקעה והיגיעה לא צריכות לנבוע מתוך מקום של מתח ועצבים, אבל חייב להיות מיקוד כוחות בשביל להמשיך ללכת ולהתקדם בתהליך. הרפיה מהמאמץ עוצרת. יש לזכור שהעבודה והמאמץ הם שהביאו את ההצלחה, היא לא הגיעה מעצמה.
יש לשמוח בהצלחות, אבל עם זאת לזכור ששום דבר לא מובן מאליו ואיננו מגיע מעצמו ללא השקעה ומאמץ.

מי"א בניסן לגאולה
י"א בניסן, יום הולדת של נשיא הדור – הכולל בתוכו את כל נשמות ישראל – הוא גם יום הולדת של כל חסיד, והוא זמן מתאים לחשבון נפש אמיתי ולבדיקה כיצד אנו מתקדמים הלאה.
בשיחה הידועה של כ"ח בניסן תשנ"א הרבי אמר: "אילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בודאי ובודאי שמשיח כבר היה בא".
חלק מהתפקיד שלנו בהבאת הגאולה דורש מאיתנו להשתדל שההתקדמות שלנו תהיה "באמת". י"א בניסן צריך להוציא מאיתנו כוחות פנימיים יותר, של גאולה פרטית וממילא גם גאולה כללית, ומתוך שמחה וטוב לבב, בטוב הנראה והנגלה.
זהו עניין אחד שמובא, וישנם מנהגים נוספים ליום ההולדת. אבל כאן הדגשנו הוראה אחת כפי יכולתנו.

מקורות