fbpx

נושא: הלכה

מלצר בשבת

כמה משפחות המתארחות יחד בבית הארחה, האם מותר ל'מלצר' לקרוא את שם המשפחה ותפריט האוכל בכדי לדעת מה להגיש לכל משפחה – לפי מה שהזמינו לפני כן?

המנהג בפועל להקל – כאשר מי שקורא מתוך הכתב הוא ה'מלצר' (ה'שמש'), מאחר ועל המשמש בסעודה מלכתחילה לא גזרו חכמים, בכדי שלא יבוא לידי תקלה, ויבואו לידי קטטה.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שז סעיף יב: זימן אורחים והכין להם מיני מגדים וכתב בכתב כמה זימן וכמה מגדים הכין להם, אסור לקרותו בשבת אפילו אם הוא כתוב ע"ג כותל גבוה הרבה, משום גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות, דהיינו שטרי חובות וחשבונות דאפילו לעיין בהם בלא קריאה אסור (הרא"ש ור"ן פ' השואל וטור), אבל אם חקק בכותל חקיקה שוקעת, מותר; אבל בטבלא ופנקס אפילו אם הוא חקוק, אסור לקרותו.

מגן אברהם סימן שז ס"ק טז: זימן אורחים. כתב ב"ח מה שנוהגין שהשמש קורא לסעודה מתוך הכתב אסור נהי דלשמא ימחוק ליכא למיחש אלא כשבעל הסעודה בעצמו קורא מ"מ איכא למיגזר משום שמא יקרא כו' עכ"ל ואני אומר מנהג ישראל תורה הוא דהא חשבונות של מצוה שרי כמ"ש סימן ש"ו ס"ו ולא גזרינן אטו חשבונות שאינן של מצוה כ"ש הכא דהוא גופה גזירה אטו שטרי חשבונות דשרי בשל מצוה וע"ש סי"ב דצרכי רבים שרי:

פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן שז ס"ק טז: עיין מ"א. היינו סעודת מצוה, השמש קורא מכתב, דשמא ימחוק לא שייך בשמש, רק בעל הבית, ומשום הכי בעל הבית אסור, זימן "אורחים" דהוה סעודת מצוה (בבאו מן השדה), דלא התירו שבות במצוה, כי אם שבות דשבות, מה שאין כן בשמש שמא יקרא בשטרי הדיוטות, אדרבה סומכין על רש"י [ביצה לז, א ד"ה משום] הטעם ממצוא חפציך [ישעיה נח, יג], וסעודת מצוה הוה חפצי שמים. עיין ט"ז [ס"ק] י"א, ועיין סימן ש"ו [מ"א] אות (י"ד) [יב] ומה שכתבתי שם [אשל אברהם אות יב וטז], ועיין אליה רבה אות למ"ד:

מחצית השקל אורח חיים סימן שז ס"ק טז: זימן כו'. כתב ב"ח כו' נהי דלשמא ימחוק כו'. דבגמרא איכא שני טעמים על האי דינא שהזכיר המחבר, חדא, שמא ימחוק משמות האנשים אשר זימן, כי יראה שאין המגדים אשר זימן מספיקים לאותן אנשים כי רבים הם, ולכן ימחוק איזה אנשים שלא לקרותם. טעם שני, שמא יקרא בשטרי הדיוטות:

משנה ברורה סימן שז ס"ק מז: אסור לקרותו – בגמרא איתא שני טעמים אחד שמא ימחוק מן האורחין ומן המגדים דהיינו שלפעמים רואה שלא הכין להם כל צרכם ומתחרט שזימן אורחים יותר מן הראוי ומוחק מן הכתב כדי שלא יקראם השמש וכן במיני מגדים ג"כ מתנחם לפעמים למעטם ועוד טעם שמא יבוא לקרות גם בשטרי הדיוטות וזה אסור כדלקמיה בסי"ג. ומה שנוהגין שהשמש קורא מתוך הכתב לסעודה יש מחמירים דנהי דלשמא ימחוק ליכא למיחש אלא כשבעל הסעודה בעצמו קורא ומטעם שכתבנו מ"מ הלא איכא למיגזר משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות אך כשהסעודה היא של מצוה יש להקל הקריאה להשמש דהוי בכלל חפצי שמים דשרי כמ"ש סימן ש"ו ס"ו וכ"ש דמותר לשמש להכריז כרוז בבהמ"ד מתוך הכתב אמנם בשערי תשובה הביא ליישב המנהג להקל להשמש לקרוא מתוך הכתב אפילו לסעודת הרשות דעל השמש מעיקרא לא גזרו כדי שלא יטעה ויביא לידי חורבן ותקלה כעובדא דקמצא ובר קמצא:

שערי תשובה סימן שז ס"ק [טז]: לקרותו. עבה"ט עיין בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' כ"א שכ' שעפ"י ישוב המג"א למנהג אין מיושב מה שנוהגין כן גם בסעודת הרשות וגם קשה משבת דף קמ"ט כו' ומסיק דבעה"ב אסור לקרות הקרואים מתוך הכתב אפי' לדבר מצוה כיון שאפשר בלא זה וכ"כ בתשו' הב"ח סי' קכ"ז והמנהג שהשמש קור' מתוך הכתב דעל השמש מעיקר' לא גזרו אפי' לדבר הרשות שיש לחוש לחורבה ותקלה כעובד' דבר קמצא לכך התירו לזמן מתוך הכתב שלא יטעה כן י"ל לתרץ המנהג ע"ש ועיין בשערי אפרים שער י' סעיף ל"ג ופתחי שערים שם:

עולת שבת סימן שז ס"ק י: זימן אורחים וכו' גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. דברי המחבר כאן כלשון הטור. ולענ"ד אין דבריהם מדוקדקים היטב על פי סוגיות הגמרא [שבת קמח ע"ב], דשם מסקינן דכותל בשטרי לא מיחלף כלומר וליכא למיחש דלמא יקרא בשטרי הדיוטות. וכן כתב הר"ן [סג ריש ע"ב] בהדיא וזה לשונו, דבדחייק מיחק על גבי כותל מותר לקרות, דמשום שטרי הדיוטות ליכא למיחש דגודא בשטרי לא מיחלף וכיון דחייק ליכא למיחש משום מחיקה, אבל מכתב שעל גבי טבלא ופנקס אפילו חייק מיחק אסור, אף על גב דלמחיקה ליכא למיחש, מכל מקום איכא שמא יקרא בשטרי הדיוטות דטבלא ופנקס בשטרי מיחלפי עכ"ל. הרי לך בהדיא דבכתב על גבי כותל ליכא למיחש משום שטרי הדיוטות. ועוד לדעתו היאך כתב סיפא אבל אם חקק בכותל חקיקה שוקעת מותר, כיון דמשום שטרי הדיוטות נגע בו מה לי אם חקק או כתב, בתרוייהו איכא למיחש משום שטרי הדיוטות. והמחבר לא דק בטעם הדבר: