Ask The Rabbi

נושא: הלכה

מחשבה משפיעה על המציאות

ב"ה.
כיצד ניתן להבין בצורה פשוטה ומובנת גם לשכל אנושי, את המאמר "חשוב טוב יהיה טוב" שמובא כ"כ הרבה פעמים, כאילו המחשבה היא בעצם יוצרת את מה שיקרה בפועל. לכאורה, מה כל זה קשור – ומה משנה מה אני יחשוב, בקשר למה שיקרה בפועל? תודה רבה.

ב"ה וזכינו, שהרבי הוציא ליקוט שלם שמבאר את מאמר הצ"צ הזה, ולהלן נביא את הדברים כפי שהם מובאים בשיחת הרבי (שמות חל"ו), ונבאר את הדברים לפי הבנתנו.
וכך כותב הרבי מה"מ:
"ויובן זה ע"פ דברי רבינו הצ"צ (שהובאו כמה פעמים ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר (שענה לאחד שהתחנן אצלו ל¬עורר רחמים על חולה מסוכן ח"ו — "טראַכט גוט — וועט זיין גוט" ("חשוב טוב ויהי' טוב"). ומשמע מדבריו, שעצם המח¬שבה לטובה (הבטחון) תביא לתוצאות טו¬בות (ובטוב הנראה והנגלה).
ונראה לבאר כוונת הדברים:
חובת הבטחון שנצטווינו עלי' אינה רק פרט (ותוצאה בדרך ממילא) מהאמונה שהכל בידי שמים ושהקב"ה הוא חנון ו¬רחום, דאין צורך בחיוב מיוחד ע"ז. אלא חובה זו היא עבודה בפ"ע, שמהותה ו¬גדרה — שהאדם יסמוך וישען על הקב"ה, עד שישליך כל גורלו ביד השם, כמ"ש "השלך על ה' יהבך", שאין לו שום משען בעולם בלעדו ית'. ויש לומר, שזוהי ה¬כוונה במ"ש בחובת הלבבות שבטחון הוא "כעבד האסור אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו", שכל בטחונו של האסיר הוא רק על אדונו, ש"מסור בידו, ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו כו' זולתו"...
וזה גופא הוא יסוד לבטחונו של האדם שהקב"ה ייטיב לו בטוב הנראה והנגלה, גם אם אינו ראוי לחסד זה:
אין הפירוש בבטחון, שמאמין, שכיון שחסדי השם הם בלי מדידה והגבלה, בין לראוי בין למי שאינו ראוי, לכן הוא יקבל את חסדי השם בלי שום עבודה מצדו (כי לפ"ז בטל כל הענין דשכר ועונש) — אלא בטחון הוא עבודה ויגיעה בנפשו, והיא מביאה את חסדי השם הבאים כתוצאה מעבודת ויגיעת האדם לבטוח בה': ע"י שהאדם סומך באמת ובעומק נשמתו רק על הקב"ה לבד, עד שאינו דואג כלל, הרי התעוררות זו גופא פועלת שהקב"ה מ¬תנהג עמו באופן זה, שמטיב עמו (גם אם לולא זאת אינו ראוי לזה).
וזהו תוכן הציווי "בטח בה'" (וכיו"ב) — שהאדם צריך להשליך את יהבו על הקב"ה שייטיב לו בטוב הנראה והנגלה, וכאשר הוא סומך אך ורק על הקב"ה לבד (מבלי לעשות חשבונות, אם אפשר לו להנצל כו'), אזי ההנהגה עמו מלמעלה הוא מדה כנגד מדה, שהקב"ה שומר עליו ומרחם עליו גם אם ע"פ חשבון אינו ראוי לכך שיהי' טוב לו בטוב הנראה והנגלה דוקא.
וזהו פירוש דברי הצ"צ, שהבטחון עצמו יביא לתוצאות טובות, שאינו ענין צדדי לבד בבטחון, אלא זהו גדר הבטחון שנצטוינו עלי'"
ואולי יש לבאר כוונת הדברים, ש"חשוב טוב", פרושו, תחבר את המאורעות לטוב של ה'. אם אתה חושב טוב, אתה יודע שהקב"ה הוא טוב, אתה יודע שהדבר הוא בידיים של ה', אתה סומך עליו, יהיה מזה טוב.
ויהיה מזה טוב פירושו שהחשוב טוב יגרום שיהיה טוב.
לחשוב טוב יש כח כי - במידה שאתה מודד, בה מודדים לך. אתה סומך על הטוב של השם, זה יגרום שהטוב של השם יתקיים, יתגלה בעולם.
וזה בעצם מה שאומר ר' בחיי בחובת הלבבות (שער הביטחון), אם אתה במחשבות שלך לא סומך על הטוב של ה', אלא אתה סומך על עצמך או על משהו אחר, במחשבות האלה אתה בעצם גורם שההתנהגות איתך תהיה בהסתר למרות שגם הקב"ה משגיח עליך.
הקב"ה משגיח עליך מתוך הסתר ואז ממילא התוצאות הם תוצאות כאלה שהדברים פחות טובים.
אך אם אתה בעצם עובד בעבודה מסודרת, עם יגיעה ל"חשוב טוב" – אז העבודה הזאת בעצם מחברת אותו לאותו הטוב העצמי של הקב"ה, שאותו הטוב יהיה בגילוי, בפועל בעולם.
וצריכים לשים לב למילים שכותב הרבי, כנ"ל:
"..אלא בטחון הוא עבודה ויגיעה בנפשו, והיא מביאה את חסדי השם הבאים כתוצאה מעבודת ויגיעת האדם לבטוח בה': ע"י שהאדם סומך באמת ובעומק נשמתו רק על הקב"ה לבד, עד שאינו דואג כלל, הרי התעוררות זו גופא פועלת שהקב"ה מ¬תנהג עמו באופן זה, שמטיב עמו (גם אם לולא זאת אינו ראוי לזה)."
כלמר, עצם העבודה והיגיעה של האדם, לבטוח בה', ולהיות במקום כזה שהוא סומך רק על הקב"ה, זה מה שגורם שהקב"ה ישפיע לו את כל הדברים בצורה של "טוב גלוי", לא רק טוב במושגים שלו, אלא טוב במושגים שלנו.
וכפי שהרבי אמר כמה פעמים "טוב הנראה והנגלה" – שבעיני בשר שלנו נראה את הטוב.

מקורות

ראה פסקי תשובות ח"א עכ"ו