נושא:

מחיצה בשבת

האם מותר לתלות מחיצה במבואה של בית הכנסת לצורך כניסת נשים לאירוע של בר מצווה הנערך בשבת?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה המקור לאיסור עשיית אוהל בשבת והאם יש הבדל בין אוהל למחיצה. ב) האם יש הבדל בין עשייתו באופן קבוע לארעי. ג) האם יש הבדל לאיזה צורך נעשית המחיצה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך בסימן שטו סעיף א', אסור לעשות אהל דהיינו גג המאהיל עליו להגן מאיזה דבר כגון מן החמה או מן הגשמים או מאיזה דבר אחר, אפילו הוא עראי שאינו עשוי להתקיים, ואפילו אין מחיצות תחתיו, כגון שפורס מחצלת על גבי ארבע קונדסים, אעפ"כ כיון שעשוי כדי להאהיל ולהגן הרי זה אהל גמור, ואסרוהו חכמים אף על פי שהוא עראי, גזרה משום אהל קבע שהוא תולדת בונה.
ולפי זה אסור לפתוח מטריה בשבת (קצות השולחן קכ, ח). וכן אסורה פתיחת שמשיה הקבועה בגינה (עיין סעיף יז). וכמו כן פתיחת רשת או גגון על עגלת ילדים (קצות השולחן שם).
ואמנם תוספת אוהל ארעי מותרת, כמובא שם בסעיף ב', שלא אסרו אלא לעשותו בתחילה בשבת אבל אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום מותר להוסיף עליו בשבת, כגון אם היתה המחצלת פרוסה מבעוד יום כדי טפח, שזהו שיעור להיות נקרא אהל, מותר לפרוס אותה כולה למחר ולהוסיף עוד עליה, שהכול אינו אלא תוספת לאהל טפח העשוי מאתמול, ואפילו לפרוס על מחיצות מותר בעניין זה.
ואולם טפח שאמרו הוא חוץ מן הכריכה, דהיינו שהמחצלת כולה אף שהיא כרוכה ונתונה שם מבעוד יום, ויש בעובי עיגול כריכתה כדי טפח ויותר, אף על פי כן צריך שיהיה יוצא ממנה כדי טפח פרוס לאהל, מפני שסביב העיגול אינו נראה כאהל כלל.
ולפי זה מותרת פתיחת דברים האמורים כאשר הם פרוסים טפח (לפי הגאון רבי חיים נאה – 8 ס"מ) – מערב שבת. וכמו למשל הארכת שולחן על ידי פלטות.
והנה לעניין עשיית מחיצה קבועה מבואר שם בסעיף ג', שמחיצה קבועה אסורה בכל ענין, אפילו אינה נעשית אלא לצניעות בעלמא, ואפילו להוסיף עליה תוספת קבוע אסור בכל ענין, ומכל מקום מותר לתלות בשבת סדינים המצוירים לנוי, אף על פי שקבועים שם, כיון שאינן עשויים שם למחיצה.
אבל מותר לעשות מחיצות עראי לכתחילה בשבת, ואפילו עושה אותה כדי להגן מן החמה או מן הצינה אינה כאהל בשביל כך, וכן אם עושה אותה בשביל הנרות שלא יכבה אותן הרוח, ואין צריך לומר שמותר לעשות מחיצות לצניעות בעלמא שלא יהא יושב במקום מגולה, או כגון מחיצה שעושים בשעת הדרשה להפסיק בין אנשים לנשים, וכל כיוצא בזה.
ועל פי זה, תליית וילון וכיוצא בזה, על ידי הידוקה בנעצים, מסמרים וכדומה. וודאי אסור מכל מקום אפילו מוסרת מיד לאחר הדרשה כי זהו בונה כמו שלא נתיר עשיית שולחן עם מסמרים רק לצורך קריאת התורה ומיד לפרק.
אלא כוונת רבינו קבוע בזמן שאינו עומד לזמן ארעי. שאפילו לצניעות אסור כמו בעזרת נשים. מה שאין כן לזמן דרשה בלבד שזהו לזמן ארעי יהיה מותר. אך בכל זה רק תולה ולא קובע אותה בחיבור מסמרים ונעצים שאסור מכל מקום.
אך מחיצת ארעי המתירה אסורה, כמבואר שם, שלעולם אין מחיצת עראי אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה, או להתיר טלטול, או להתיר שאר איסור, כגון שעושה מחיצה גבוה י' טפחים בפני הספרים בפריסת סדין או מחצלת כדי שיהא מותר לשמש מיטתו באותו חדר, או כדי לעשות שם צרכיו, אסור לעשותה בתחילה בשבת, לפי שבכל מקום שהמחיצה מתירה, היא חולקת שם רשות בפני עצמה, כגון כשמתירה איסור טלטול היא עושה אותו מקום רשות היחיד וחולקת אותו מרשות הרבים או כרמלית שאצלו, וכן בחדר שבו הספרים היא חולקת אותו לשתי רשויות: הספרים הם ברשות בפני עצמה והוא משמש ועושה צרכיו ברשות בפני עצמה, וכיון שהוא עושה אותה כדי שתחלוק רשות בפני עצמה, הרי זה כעושה אהל.
ואמנם אם מחיצה זו היתה כבר פרוסה מערב שבת טפח (8 ס"מ), מותר להוסיף עליה גם כאשר היא מתירה.
העולה מהאמור: שמותר לעשות מחיצה לצורך הבדלה בין גברים לנשים משום צניעות כאשר המחיצה אינה קבועה, וכן לא תולה אותה באמצעות קשר לקיום או מסמרים ונעצים. שבזה יהיה אסור מכל מקום.

מקורות