מחילה ביום הכיפורים - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: כללי

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

אחד שחבירו הוציא עליו 'שם רע' שגנב אותו במסחר באופן לא ישר (וטעה בכך, והתברר שאינו נכון), ומבקש ממנו מחילה לפני יום כיפור על כך, האם מחוייב למחול לו.

תשובה

מעיקר הדין אין חיוב מחילה על הוצאת שם רע, כי אפשר שחלק מן האנשים שמעו את הוצאת השם רע, ולא שמעו את הפיוס. אמנם מידת חסידות למחול גם בזה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תרו: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו; אפילו לא הקניטו אלא בדברים, צריך לפייסו; ואם אינו מתפייס בראשונה, יחזור וילך פעם שנייה ושלישית, ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים, ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו. (מיהו יאמר אח"כ לפני י' שבקש ממנו מחילה) (מרדכי דיומא ומהרי"ל); ואם הוא רבו, צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס. הגה: והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול (מהרי"ל), אם לא שמכוון לטובת המבקש מחילה (גמרא דיומא); ואם הוציא עליו שם רע, אינו צריך למחול לו. (מרדכי וסמ"ג והגה"מ פ"ב מהלכות תשובה ומהרי"ו).


ובט"ז אורח חיים סימן תרו ס"ק ג: הוציא עליו ש"ר כו'. במרדכי כתוב הוציא עליו ש"ר אין לו מחילה עולמית משמע פי' שאין המוחל אכזרי כשאין מוחל אבל אם רצה למחול הוי מחילה מ"ה אם מת אותו שחטא לו מהני לענין זה אף שהוציא עליו ש"ר דאמרי' אלו היה קיים היה מוחל לו:


ובפרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תרו ס"ק ג: הוציא. עיין ט"ז. ועיין מ"א [ס"ק] ה', ומשום הכי אם מת זה שהוציא עליו שם רע, יבקש מחילה ממנו מספק, דילמא אי הוי חי היה מוחל, ומהני, ומסתמא כך הוא. והנה שם רע שפוסל אותו לבד, אבל אם אמר על אחד פסול משפחה, ממזר וכדומה, ויש לו בנים, נמצא אין לו מחילה עולמית כפשטיה, אם תולדותיו מבדרין בעלמא, גם אותן שיולדו אחר כך, ממזרים איסורן עולם ומי יוכל למחול זה, על כן יזהר מאד מזה מעוות לא יוכל לתקון ח"ו, ועיין מ"א [ס"ק] ו':


ובמשנה ברורה סימן תרו ס"ק יא: א"צ למחול לו – דאיכא דשמע בחשדא ולא שמע בפיוס ונשאר הש"ר ומ"מ מדת ענוה למחול גם בזה:


ובמגן אברהם סימן תרו ס"ק ה: א"צ למחול לו. משום דאיכ' דשמע בהוצאת ש"ר ולא שמע בפיוס ולא נפק האי גברא מחשדא ומ"מ מדת ענוה למחול [יש"ש פ"ח דב"ק סי' ס"ג בשם מהרא"י סי' רי"ב]:


ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרו ס"ק ה: אין צריך למחול. עיין מ"א. ועיין ט"ז אות ג'. ועיין ב"ח [עמוד ת ד"ה כתב], ועיין פסקי מהרא"י ז"ל [תרומת הדשן ח"ב, סימן] רי"ב. ובב"ח הטעם דהפגם יזיק לדורותיו, משום הכי אין לו מחילה עולמית, ומכל מקום יבקש מחבירו שימחול את שלו, יע"ש:


ובמחצית השקל אורח חיים סימן תרו ס"ק ה: אין צריך כו'. ומכל מקום מדת ענוה למחול (ים של שלמה). וז"ל בסימן ס"ג, ומכל מקום נראה דמדת ענוה וחסידות שיכול לכוף יצרו ולמחול במחילה גמורה, אף שהדבר קשה, עכ"ל:


ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרו סעיף ד: והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול אלא ימחול לו מיד אלא אם כן הוא מתכוין לטובת המבקש מחילה כדי שיכנע לבבו הערל או שחושש שלא יבא לו לעצמו איזה רעה ע"י שימחול לו דאז אינו צריך למחול לו דחייו קודמין לחיי חבירו.


ואם הוציא עליו שם רע אינו צריך למחול לו בכל ענין אפילו אם יבקש ממנו כמה פעמים משום דאפשר שיש בני אדם ששמעו הוצאת הלעז עליו ולא שמעו הפיוס וידמה להם שאפשר שהלעז הוא אמת ולא יצא עדיין אדם זה נקי מחשד ומכל מקום מדת ענוה למחול אפילו בהוצאת שם רע:


ובערוך השולחן אורח חיים סימן תרו סעיף ב: ובאמת גם בכל השנה מוזהר על זה ולא להניח על לאחר זמן דמי יודע מה ילד יום אלא דבעיו"כ חובה לעשות כן והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול לו מיד כמו שמצינו לאברהם אבינו שמיד מחל לאבימלך והתפלל בעדו ואנחנו בניו ראוי להחזיק במדותיו הטובים אך אם מכוין לטובתו של המבקש מחילה במה שאינו מוחל לו רשאי כדמצינו מעשה כזה בסוף יומא אך באמת לא שכיח דבר זה וכן אם הוציא עליו שם רע א"צ למחול משום דהרבה יודעים בהשם רע שהוציא עליו ואינם יודעים בהמחילה ומ"מ ממדת חסידות למחול גם בזה ואם המחרף עושה כל טצדקי ומפרסם ברבים שהשם רע שהוציא הוא שקר ושמבקש מחילה נ"ל דמדינא צריך למחול דחברך חברא אית ליה ויתוודעו הכל ששקר הדבר [וביומא אינו ממש כדין הנזכר ע"ש]:


דילוג לתוכן