מזוזה - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

האם חובת מצוות מזוזה מהתורה הוא בכל פתח ופתח, או רק בפתח הראשי?

תשובה

בפשטות לא מצינו שיש חילוק, והחיוב הוא בכל פתח העומד לכניסה ויציאה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רפו סעיף א: אלו המקומות שחייבים במזוזה: אחד שערי בתים ושערי חצרות, מדינות ועיירות, רפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפים, כולם חייבים. הגה: ודוקא כשבית השותפים ישראלים, אבל בית של ישראל ועובד כוכבים פטור ממזוזה (מרדכי ספ"ק דעבודת כוכבים) וכן חצירות או עיירות שמקצת עובדי כוכבים דרים שם, פטורין ממזוזה (חידושי אגודה פ"ק דיומא).


ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רפו סעיף יח: בית שיש לו פתחים הרבה, אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא באחת מהם, חייב לעשות מזוזה בכל פתח ופתח. הגה: הואיל ונעשו לכניסה ויציאה (משמעות הטור). מרתף שיש לו פתח מן הרחוב, שמכניסין בו יין בחביות גדולות, ויש לו פתח קטן מן הבית שנכנסים ויוצאים בו תמיד, אם הפתח הקטן ראוי למזוזה, היא חייבת והגדולה פטורה, ואם אין הקטן ראוי למזוזה, הגדולה חייבת והקטן פטור (ב"י בשם תשובת אשכנזית והיא בת' מהרי"ל סי' צ"ט).


ובביאור הגר"א יורה דעה סימן רפו ס"ק יז: הואיל כו'. לפי' השני שברש"י הנ"ל שבסי"ז אבל ש"ע העתיק לשון הרמב"ם שמפרש מש"ש הלך אחר הרגיל היינו בפתח שבינו לבין בה"מ וע"ש:


ובערוך השולחן יורה דעה סימן רפו סעיף ג: בית האשה בית השותפים חייב במזוזה שהרי גם הנשים חייבות במזוזה כמו שיתבאר בסי' רצ"א ויראה לי דאפילו חדר המיוחד לקטנים לבדם חייב במזוזה שהרי יש חיוב לחנכם במצוה זו כמ"ש שם ויש להסתפק כשהישראל מחזיק בביתו משרתים אינם יהודים ומיחד להם חדר להם לבדם אם אותו החדר חייב במזוזה ונראה דחייב דהא דירת ישראל היא לעבדיו ולא דמי למשכיר ביתו לאינו יהודי דפטור משום דמזוזה חובת הדר היא כמ"ש בסי' רצ"א דהתם לא מקרי דירת ישראל דשכירות לשעתו כממכר הוא לכמה דברים אבל הכא דירת ישראל היא ומטעם זה נ"ל דגם חדר המיוחד לקטנים חייב מן התורה במזוזה [ודע דכל מקום שנזכר בית הכוונה על חדר בלשונינו דבלשון חז"ל כן הוא וכל חדר הוא בית בפ"ע]:


ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות מזוזה סימן רפז סעיף ב: בית שיש לו מזוזה מכאן ומכאן, וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף, אם יש בגובה המזוזות י' טפחים או יותר, חייב. ואם אין בו י"ט, פטור, מפני שאין לו משקוף. הגה: וכל שכן פתח שאין לו גובה עשרה טפחים, דפטור ממזוזה (כ"מ בטור ופוסקים עב"י) המנהג נתפשט במדינות אלו דרוב עולם סומכין על מזוזה אחת שעושין על פתח בתיהם, ואינו נכון, ואין להם על מה שיסמוכו, לכן כל ירא שמים יתקן ביתו כדינו בכל הפתחים החייבים, וכמו שנתבאר (מהרי"ל בתשובה ובהל' מזוזה).


ובשו"ת מהרי"ל סימן צד:


א [ברכות יעטה מור', מחדדי שמעתי' בישיב', ארי יפיש שנותי', וגופו יהא ברי, ר"ג אהו' מחו' מהר"י סג"ל שיח'.


אחלה פני מר] להאיר עיני בכמה ספיקות דאית לי בדיני מזוזה. חדא אי אית ביה משום יוהרא אם אקבע מזוזות בפתחי חצר וחדרון מאחר דלא נהיגי רובא דעלמא ולא נהגתיו עד הנה. ועתה לבי נוקפי דשמא מחמת שלא הייתי זהיר באותה מצוה עברו עלי הרפתקי, ובדקתי מזוזות ביתי וקבעתי' בשנוי בג' ענינים. וסהדי במרומים דלא לטול השם איכווין רק לחבב המצות.


ומה שכתב הר"י מקורביל שטוב להניח' באלכסון כדי לצאת ידי שניהם הבינני מר איזה משניהם עדיף, להניח' ראש המזוזה כלפי פנים ורגלי האותיות נגד הרחוב, או איפכא הראש נגד הרחוב והרגלים כלפי הבית. ודעתי נוטה שתהא מונחת ראשה לצד פנים, כיון דחזינן טעמא דכורכה מאחד כלפי שמע כדי כשיפתחנה יקרא [הקורא מראש שיטה לסוף שיטה, גם הכא כשרגלי האותיות כלפי חוץ יקרא הקורא] בהן כדרכו. ועוד טעמא אחריני כיון דטעמא דר"ת דדנין מלוחות וס"ת, מסתמא הלוחות היו מונחי' כס"ת שלנו רגלי האותיות כלפי גברא. וכן ראיתי שנקבע מזוזה בבית של מהר"ז פה ראשה לצד הבית, ומסתמא מאחר דכמה לומדים ישבו בו באותו הבית והוא עצמו ג' שנים דינא הכי. אף על פי דמחותני מהר"ז מסתברא ליה לאידך גיסא שיפגע בשמע תחלה, אין נראה לי שבשביל זה יהפוך האותיות. ואם שגיתי אשובה, וחלילה לי לחלק על דברי הרב רק ללמוד הלכה אני מכוון, ולדעת איזו מהני מסתבר' טפי, ואיך נוהג מר במזוזה דידיה.


ודע [אמ"ץ] שבניתי חדר קטן פחות מד' אמות על ד' אמות בחדר שאני לומד בו, ויש לי פתח מחדרי לחדר קטן וגם יש לי בחדרי פתח לחצר ופעמי' נכנסי' ויוצאי' בה אבל אין רגילות כל כך. ועתה מסופקני הואיל ובני הבית רגילין לבא לחדרי, דכמה ענינים נשמרי' בו מקור וחום, חייב במזוזה כפתחא דרב הונא דהוה עייל בה לבי מדרשא ובאיזה צד אקבענה בפתח שבין בית החורף לחדר קטן, ואותו פתח לא ידענא עיקרה למי נעשה בשביל בית החורף או בשביל החדר, וציר ודלת דחדר קטן סובבים בבית החורף, ומבעי' לי הואיל ובבית החורף הנשים רוחצות ומקשטות בו פטור, או דילמא כיון דציר הדלת סובב בבית החורף, וכשהדלת נעול אז המזוזה מכוסה ונעולה בחדר, דלא גרע מחדר שהתינוקות מצויות בו דמכסין בשעוה ואת"ל דאותו פתח חייב במזוזה מבעי' לי באיזו צד אקבענה, בימין ביאה מן החדר לבית החורף הואיל והציר והדלת סובבי' בבית החורף.


והא דפ' רש"י אההיא דבית הפתוחה לגינה ולקיטונית ונ"ל עיקר קיטונית, וחייב אף על פי שהציר סובב בגנה, דכי אמרינן לעיל הלך אחר היכר ציר הני מילי תרי [בתי] דתרווייהו עיקר, אבל הכא עיקר קיטונית, ולשמה נעשית, [עכ"ל], אבל הכא האי פיתחא כיון דלא ידענא לשם מי נעשית, ושמא שניהם עיקרי' נלך אחר היכר ציר ולעשות אותה בימין שהולכין מחדר לבית החורף. ואת"ל עיקר הפתח נעשה לשם חדר, מאחר שהחדר קטן נעשה שיבא החום מבית החורף לתוכו דרך חלון היוצא מתוכו לבית החורף, וגם כשאני בא מן הרחוב או מן הבית לחדר אקצר הרבה בהלוך מלסבב דרך חצר ולכנס באידך פתח, ומאד ניחא תשמישתיה מחמת שלג רוח וגשמים המצויים בדרך חצר, ויש לקבוע בימין שבאין מבית החורף לחדר, עדיין מיבעי' שמא אז יהא פטור לגמרי הואיל והחדר לית ביה ד' אמות על ד' אמות.


וגם מיבעי' לי אם אעשה מזוזה בפתח [שבין חדר קטן לגדול ובאיזה צד נקרא ימין ביאה. וגם מיבעי' לי אם הפתח] שמחדר לחצר חייב, אם תהא פטורה הואיל ואינה רגילה כיון דחד לגבי חד הוא, כדאמר רב במזוזה הלך אחר הרגיל, או דילמא התם מיירי בב' פתחים הפתוחין לרחוב בחד גיסא, אבל הכא כיון דאלו ב' פתחים [לאו] לחדר מקום פתוחות, אלא חד לבית החורף וחד לחצר, להוי כבי ארזיקי דחייב בב' מזוזות, או להוי כבית הפתוח לגינה ולקיטונית דהלכה כרב ושמואל להחמיר ואת"ל שחייב, הורני באיזו צד שיש לקובעה. וידוע להוי למר שחדר גדול מיוחד לדירה שפעמים אישן בו ביום, ומטעם זה דעתי נוטה שיהא חייב דלא גרע מרפת בקר שהנשי' יושבות בו ומקשטות, שחייב הרמב"ם מטעם שחשיב ליה דירת אדם.


ועוד יש פתח מרחוב למרתף וכמה פעמים שנכנסים מרחוב למרתף בשעת הבציר בהכנסת החביות, או בשעת שפיכת היין מדנא לדנא, או כשמטלטלין גיגית גדול, או כה"ג עניינים הנשמרים מקור וחום כגון בשר ומיני לפתות. ופתח קטן דלא גבוה י' ולא רחב ד' יוצא מבית למרתף ולא חזי לאלו תשמישי'. וכמה פעמים כשפותחי' ההוא פתח שבין מרתף לרחוב נכנסין מרחוב דרך מדרגה של מרתף ודרך פתח קטן לבית והנה מיבעי' לי אם הוא כבית האוצרות דפטור לדברי הרמב"ם או דילמא חייב לדברי אלפס וסמ"ג שכתבו בית אוצרות חייב. ושמא אף הרמב"ם מודה, מטעם דלעיל שמיוחד לפעמים לצורך הלוך הבית


ועוד מיבעי' לי הפתח שבין ביתי לחצר באיזה צד אקבענה, אם יש לעשות בימין ביאה מחצר לבית, הואיל שהציר והדלת סובבים בבית, ועוד דמסתמא עיקרם לשם בית נעשית, או דילמא לאידך גיסא, (כשהולכים) [דכשהולכים] מרחוב לחצר הוי אידך גיסא ימין ביאה. ושמעתי עליך מר דמזוזה שהיתה בביתך במגנצא כשיוצאים מבית לחצר, היתה עומדת לימין ביאה מבית לחצר. ומסופקני דשמא הכא שאני, (התם) [דהתם] בביתך במגנצא הציר והדלת היו סובבים בחצר, ועוד דלגבי דידך הוי דיורין וחדרים מצוים בבית התיכונ' ויוצאים ונכנסים כשבאים מרחוב דרך אותו פתח, אבל לגבי דידי אין דיורין כלל באים דרך אותו פתח והבחורים עולים במדרגה מבית לעליה. ואנא מר פתח פיך לאלם והורני דעתך בדבר הלכה זו.


…מה שנסתפקת אי מיחזי כיוהרא למיעבד מזוזות בפתחים דלא רגילי בהו שאר אינשי, מי יתן והיה לבבם [זה להם] ליראה השם כל הימים להסיר מכשול מדרך עמי, כי המכשלה הזאת תחת ידי יושבי הארץ הזאת ועוברים אדאורייתא ואדרבנן ומהר"ם כתב בתשובה שכל החדרים חייבים, וכתב שבביתו היו כ"ד מזוזות בכל הפתחים ובחדרי הבחורים. וכן נוהגים בארץ הדמים ובאגפי'. ולא נודע מאין הורגלו שכ"כ ממעטין במזוזות במדינות הללו. אולי הואיל ובכל בית אין שם אלא בעל הבית אחד וסומכין בבית החורף אקשוט הנשים וטנוף הילדים ובחדרי משכבם סומכים אתשב"ץ דאיש ואשתו ישנים שם, ובמרתפות (וחצרות) סומכים ארמב"ם דפטר אוצרות, וחצרות שלנו אחורי הבתים חשיבי להו מוקצה, דחשיב לי' תלמוד' שלא הוקף לדירה פ"ב דעירובין וחשבי להו אינו רגיל.


וכל טעמים הללו לאו דסמכ' נינהו אלא כולהו חייבי'. ויוהרא נמי לית בי', דכה"ג כתב מהר"ם בתשובתו ג"כ אמתנות זרוע ולחיים וקיבה דנהיגי ג"כ שלא לתנו כר' אילעאי וכתב דלא הוי יוהרא מאן דיהיב להו, כ"ש לדידך דיש לך תדיר בחורים ודיורים רבים בביתך דכולהו רגילי, והוי כמו בשאר ארצות דלעיל שיש הרבה דיורים בבית אחד. ואשרי לו (דהזהיר) [הזהיר] בה ומקיים מצוה זו כתיקונה להיות יראת שמים על פניו בשעת צאתו ובואו למען ירבו ימיו וגו'


ואשר כתבת להניח האלכסון כלפי פנים האמת אתך, שורה העליונה לצד הבית והתחתונה לצד ר"ה, ולאו מטעמך שיקרא הקורא והאותיות כלפי גברא, דמאן לימא לן שהקורא והגברא קאי בר"ה דילמא עומד תוך הבית, אלא היינו טעמא משום דאיתא בירושלמי צריך שיהא שמע שלה רואה את פני הפתח, וכתב הרא"ש וז"ל דלפי ר"ת הופך שיטה אחרונה לצידי ר"ה =רשות הרבים= וראשונה לצד פנים כדי שיהא שיטת שמע לצד הפתח אויר לפנים, עד כאן לשונו. וכיון דמוקמינ' [לה] באלכסון לקיים ג"כ דברי ר"ת, צריך לנטות האלכסון כמו דעביד רבי' תם בשכיבה וכל זה אמרתי והראיתי לשאירי ז"ל בי"ט האחרון של פסח בהיותו עמי, ומסתמא לאו אדעתי'.


וספיקותך מחדר הקטן, לפי מה שהבנתי מכתבך שיש פתח אחד מבית החורף לחצר, וגם יש פתח אחד מחדר גדול לחצר ודלתי פתחי חדר קטן שתיהן היכר ציר דידהו שלא בחדר קטן, אלא חד בבית החורף וחד בחדר גדול ולפי"ז שתיהן חייבות ויש לקובעה בימין הכניסה לבית החורף ובימין הכניסה לחדר גדול, דפיתחא דבין תרי בתי' ויש לכל אחד פתח אחר לר"ה הלך אחר [היכר] ציר וחדר גדול כתבת שאתה ישן בו ויש בו דברי' המשתמרי' לא גרע מאוצר, ועוד הילוכך תדיר משם לבית החורף כמו שכתבת, אין לך רגיל [גדול] מזה, ואפי' בית שער פי' ר"י דחייב מדרבנן.


ופתח המרתף לרחוב, אי הוה פתח מבית למרתף, הוה ענ"ד נוטה דאותו פתח שברחוב פטור, דאין אלו תשמישי' קבועי' כמו שכתבת ותשמיש הרגיל הוי דרך הפתח הפתוח לבית, אבל כתבת דפתח הפתוח לבית לית ביה לא ד' ולא י', א"כ חור בעלמא הוא ועיקר פתח האוצר הוי ההוא דברחוב וחייב דלא ניחא תשמישתי' לאותן שבבית, ובטלה דעת המשתמשי' דרך שם אבל תמיהני אם לא יהא ההוא פתחא זוטא לכל הפחות כדי לחוק ולהשלים, דהיינו ברגליה ג' רוחב ד' וגבוה י' באמצעו, דקי"ל כר' מאיר דחוקקין להשלים.


ופתח שבין בית לחצר, אם יש לחצר פתח א' לרה"ר =לרשות הרבים=, אז אית לן למיזל בתר היכר ציר, אבל אם אין לחצר פתח לרה"ר, אז יש לקובע' בימין כניסה מבית לחצר וכן ביתינו במגנצא אין לחצר פתח לרה"ר, וכשקבעתיה היה הדלת שבין בית בן אחי מהר"י סגורה ודיורי' אחרי' היו שם.


דילוג לתוכן