fbpx

נושא: חסידות

מושגים בקבלה – ממלא וסובב כל עלמין

תאריך העלאה: 24.11.2020 – 20:56

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כיצד צריכים להגדיר בצורה נכונה את ההבדל בין האור הממלא לבין האור הסובב של הקב"ה? מה ההבדל ביניהם, וכיצד זה משפיע על המציאות שלנו?

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
"מבשרי אחזה א-לוה" – דרך ההתבוננות של האדם בנפשו ובדרך שהיא מתגלה ומתבטאת בו, ביכולתו ללמוד על אופן המשכת האור האלוקי לעולמות.
כשם שנפש האדם מורכבת מכוחות שונים, המחולקים באופן כללי לשתי קבוצות:
א. כוחות 'מקיפים', שאינם שייכים לאיבר מסוים דווקא, אלא מבטאים את הנפש בכללותה (ועיקרם כוח הרצון הנמצא בכל האיברים ושולט בהם). ב. כוחות נפש 'פנימיים', המתלבשים באיברים הפרטיים (וראשיתם הכוחות השכליים המתלבשים במוח האדם).
כך למעלה, ישנן שתי 'המשכות' (=כינוי להמשכת וירידת האור האלוקי כלפי מטה לעולמות הנבראים) אלוקיות כלליות:
א. המשכה אלוקית אין סופית, שאינה מצטמצמת או נמדדת לפי העולמות והנבראים, הנקראת 'אור מקיף'. ובלשון החסידות 'אור הסובב כל עלמין'.
ב. המשכה מדודה ומוגבלת, המתאימה עצמה לעולמות ולנבראים לפי ערכם, הנקראת 'אור פנימי'. ובלשון החסידות 'אור הממלא כל עלמין'.
וביתר הרחבה:
אור פירושו גילוי. 'אור אין סוף' אם כן, פירושו, גילוי אין סופי של ה'.
העולמות והנבראים שבתוכם מוגבלים במהותם, ולכן לא יכולה להתגלות בהם עוצמת האור האין סופי. זו הסיבה שכשעלה ברצונו של ה' לברוא את העולמות, נעשה 'צמצום' – סילוק והעלם של האור אין סופי, כדי לתת מקום להתהוות המציאות המוגבלת.
ויש לדון – מהו היחס של האור אין סוף אל העולמות והנבראים, אשר לכאורה קיימים שני צדדים בדבר:
מצד אחד נאמר: "קדוש קדוש קדוש כו' ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו", מכך מובן שהגילוי של ה' הוא "קדוש" ומובדל, ומה שמאיר בארץ הוא רק בחינת "כבודו", זיו והארה חיצונית בלבד, ואילו עצמות אור אין סוף קדוש ומובדל מן העולמות.
מצד שני כתוב: "את השמים ואת הארץ אני מלא", "אני" מורה על עצמות ה', ולא רק על הארה, ופירושו שהעצמות ממש נמצא בעולמות.
ההסבר בדבר:
יש להבחין ולהבדיל בין עצם הנוכחות, לבין אופן ההתגלות –
כשמדברים על עצם הנוכחות של האור אין סוף, הרי הוא נמצא ונוכח בכל מקום ממש, אך כשמדברים על ההתגלות שלו בעולמות ובנבראים, אנו אומרים שהאור אין סוף קדוש ומובדל.
ועדיין יש לדקדק: אם אכן הכוונה בפסוק "את השמים ואת הארץ אני מלא" על האור הסובב, שהוא בבחינת מקיף, כיצד ניתן אפוא לומר עליו "אני מלא", שמשמע שהוא נמצא בתוך העולם ממש והעולם מלא ממנו?
הסבר הדבר יובן בחידוד הגדרה המדויקת של המושג 'אור מקיף', שהוא 'אור הסובב כל עלמין':
יכולנו לפרש בטעות כי ההבדל בין אור הממלא לאור הסובב הוא בעצם הימצאותם בנבראים, שאור הסובב אינו נמצא בתוך הנברא ורק מקיף מעליו, ואילו אור הממלא נמצא בתוכו.
אך אין זה כך. כי גם הסובב וגם הממלא נמצאים בתוך הנבראים בפנימיותם, אלא שהממלא מצמצם את עצמו לפי ערך הנברא וממילא הנברא יכול לתפוס ולהרגיש אותו, ואילו הסובב אינו מצטמצם לפי ערך הנברא ולכן הנברא אינו מסוגל לתפסו.
וכמו שכתוב בתניא פרק מ"ח, בהסברת המושג אור ה'סובב כל עלמין', ש'סובב' אין פירושו שהוא סובב ומקיף מלמעלה, מחוץ לנברא – היות שגם אור הסובב (המכונה האור המקיף) הוא בתוך כל נברא בתוכיותו ופנימיותו, וזה שקוראים אותו בשם 'סובב' הוא רק מחמת שאינו מצטמצם לפי ערך הנברא להיתפס ולהתלבש בו ממש.
וזאת בניגוד לאור הממלא, אור הגבול, שהכלי של הנברא תופס את האור, כיון שהאור מצמצם עצמו לפי ערך הכלי.
וזהו גם כן מה שכתוב "הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (=יכילו אותך)", שגם העולמות הרוחניים הגבוהים אינם כלי לאור אין סוף ברוך הוא, שיהיה בהם בהתלבשות פנימי.
ולכן אור הסובב ומקיף הוא בשמים ובארץ בשווה, משום שבאור המקיף אין התחלקות מדרגות, ומה שנמשך בעולמות אינו בהתלבשות פנימית כמו התלבשות אור בכלי (שהרי אם היה נמשך בהתלבשות פנימית, אור בכלי, בהכרח שיהיו בו הבדלי דרגות לפי הבחינה שבה מתלבש), ועל כן הוא בכל העולמות בשווה.
נמצא אם כן, שגם האור הסובב וגם האור הממלא נמצאים בתוך העולמות, אלא שאופן גילויים הוא שונה. האור הפנימי בא בהתלבשות ובהתחלקות, ואילו האור הסובב נמצא בכל העולמות בשווה מחמת שאינו מתגלה בפנימיותם ואינם תופסים בו.
גם בעבודת ה' קיימים שני עניינים אלו. א. קיום רצון ה', שעניין זה הוא בשווה בכל המצוות (בדוגמת אור הסובב המתגלה בשווה בכל מקום). ב. הכוונה הפרטית והמחולקת שבכל מצוה ומצוה (בדוגמת אור הממלא הבא בהתחלקות ובהתאמה)..
ובצורה כללית יותר זהו ההבדל בין מצוות לתורה. המצוות הן רצון ה' (כנגד אור הסובב) ואילו התורה היא חכמתו של ה' הבאה בהתחלקות (כנגד אור הממלא).
עצם קיום המצווה הוא באופן שווה אצל כולם, הצדיק הגדול ביותר וגם הפשוט שבפשוטים, מניחים אותם תפילין ושומרים אותה שבת. יושבי אוהלים (=לומדי תורה) ובעלי עסק מחויבים באופן שווה בקיום המצוות.
התורה, לעומת זאת, באה בבחינת התחלקות, יש בה דברים קלים להבנה ודברים עמוקים וקשים יותר. כך גם בחיוב העיסוק בתורה יש רמות שונות. יושבי אוהל מחויבים "והגית בו יומם ולילה", ואילו החיוב המינימלי של בעלי עסקים הוא רק "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית" .




מקורות

דילוג לתוכן