Ask The Rabbi

נושא: תפילה

מוקצה

תבנית ביצים לא מבושלות, האם הם מוקצה בשבת?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה גדרו של מאכל שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא בשבת. ב) אם הוא ראוי רק למקצת בני אדם או שהוא ראוי רק בשעת הדחק האם הוא נעשה מוקצה לכל.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שח סעיף סח, שבשר חי, אפילו אם תפל שאינו מלוח כלל, מכל מקום מותר לטלטל אותו בשבת, והטעם, מפני שהוא ראוי לאכילת אדם. ואף שסתם בני אדם לא אוכלים בשר חי, מכל מקום ישנם בני אדם שדעתם יפה והם כוססים בשיניהם בשר חי – כמובן כשאין איסור באכילתו משום דם כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה בסימן סז.
אבל אם מדובר בבשר קשה מאוד, שאינו ראוי לכסוס אותו אפילו לבני אדם שדעתם יפה, אזי אסור לטלטל אותו בשבת משום איסור מוקצה. והוא הדין לגבי שאר דברים ומאכלים כיוצא בו, כמו למשל שומן חי צונן, שאף שראויים לכלבים, מכל מקום הרי אינם עומדים לכלבים - אלא לאכילת אדם למוצאי שבת, ובשבת אינם ראויים לו לכלום. אבל בשר תפוח ומסריח, מותר לטלטל אותו בשבת, מפני שראוי לכלבים - ועומד לכלבים.
ונמצא על פי זה, שכל דבר שראוי אדם אפילו אם אכילתו על ידי הדחק, מכל מקום נחשב הוא כאוכל לאדם ולא נכלל הוא באיסור מקוצה בשבת.
והנה מעין זה מבואר גם בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שיט סעיף ה, לגבי ההיתר לברור אוכל מאוכל כאשר מדובר שהכל מין אחד של אוכל, אבל אם היו לפניו שני מיני אוכלים מעורבים יחד, ורוצה לברור אחד מהם מהשני בשביל לאכול אותו מידית, ואת השני להניח לאכול אותו לאחר זמן, הרי שאת אותו המין שרוצה לאכול מידית - נקרא אוכל, והמין האוכל השני נחשב כפסולת, ולכן צריך לברור בידו את אותו המאכל שרוצה לאוכלו כעת מתוך השני, שזהו ברירת אוכל מתוך הפסולת, ולא להיפך, ואם האדם בורר ומניח אותו בכדי לאכול אותו לאחר זמן, אזי אפילו אם זה לבו ביום – חייב.
כמו כן מבואר בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שכח סעיף מג, שכל אוכלים ומשקים שהם מאכל בריאים, מותר לאכול ולשתות אותם לרפואה, ואף על פי שהם קשים לקצת דברים, וניכר קצת שמתכוין לרפואה. כמו למשל מי שאוכל טחול שהוא מצד אחד קשה לבני מעיים, אלא שיפה ומועיל לשיניים, או כרשינים שקשים לשיניים, אך יפים ומרפאים את בני המעיים, אף על פי כן מאחר ודרך הבריאים לאכול אותם לפעמים - גם שלא לרפואה, אזי יהיה מותר לאכול אותם גם לרפואה.
אבל כל מה שאינו מאכל ומשקה בריאים, אסור לאכול ולשתות אותו לרפואה, גזרה משום שחיקת סמנים. והוא שיש לו מיחוש בלבד, אך הוא מתחזק והולך כמו אדם בריא, אף על פי שכואב לו מאד, אבל אם חלה ממנו כל גופו, אף על פי שמתחזק והולך, ואין צריך לומר אם נפל למשכב, כבר נתבאר שיש מתירים.
ואם אין לו מיחוש כלל, ואינו מתכוין באכילה זו לרפואה כלל, אלא לצורך אחר, כגון האוכל שרפים מתוקים וגומע ביצה חיה בכדי להנעים הקול, מותר. אבל כשמתכוין לרפואה אסור, אף על פי שהוא בריא גמור ואין לו שום מיחוש.
ומפורש הדבר בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שפו סעיף ז בנוגע לדיני עירובין, שניתן להשתתף לגבי עירובי חצרות בשני ביצים אפילו חיין.
ומבואר הטעם בשולחן ערוך הרב אורח חיים קונטרס אחרון סימן שה הערה ב, שמה שכתב המגן אברהם שמאחר ואינה ראויה לאכילה היא נחשבת מוקצה צריך עיון, כי מפורש מבואר בתחילת מסכת ביצה – שיש להתיר בשבת בעלמא אם לא משום גזירה, וכן כתב המגן אברהם עצמו בתחילת סימן שכב.
העולה מהאמור: ביצים חיות לא נחשבים מוקצה בשבת ודינם כמו כל מאכלי היתר שמותר לטלטלם לכל צורך שהוא.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].