ישנו כלל, ש"ידיעת המחלה חצי תרופה" – עצם זה שאתה יודע על כך, ומבין שיש בכך בעייה, זה כבר דרך סלולה כדי להגיע לפתרונה.
להלן אסקור באופן כללי את ההקשבה האמיתית שצריכה להיות אצל מורה, מאמן, וכל מי שבאים אליו לעזר.
שני תנאים להקשבה אמיתית: א. התפנות נפשית מהטרדות שעלולות להפריע לשיחה; ב. התעניינות אמיתית.
התנאי הראשון דורש שהאדם יניח את עצמו וענייניו בצד ויתמסר אל הזולת, כיוון שאם יהיה טרוד בענייניו שלו, או עסוק במחשבותיו בעניינים אחרים, אפילו יקשיב לזולת, מכל מקום לא יהיה איתו באמת ובשלמות.
הבעל שם טוב אומר: "במקום שמחשבתו של אדם – שם הוא נמצא"; כשאדם מוטרד מדבר אחר, הוא נמצא 'שם', ודבר זה מונע ממנו להיות במקום של הזולת.
מסיבה זו, ראשית ההקשבה היא היכולת של האדם לפנות את עצמו מכל העניינים המטרידים אותו. עליו להגיד לעצמו: "אומנם עניינים אלה חשובים לי, אבל בזמן המפגש שלי עם הזולת, הוא וענייניו יהיו החשובים. אחר כך אחזור לטפל בעניינים שלי". מניעת ההפרעות מצד הטרדה הפנימית היא בבחינת 'סור מרע'.
התנאי השני של הקשבה אמיתית הוא בבחינת 'עשה טוב' – שתהיה למקשיב התעניינות אמיתית בזולת.
ההתעניינות פירושה שהדברים שנאמרים חשובים לו. הוא עסוק בשמיעת הדברים שרעהו אומר, בקבלתם ובהבנת פשרם לעומק. אם הוא מזלזל בדברים שחברו משמיע או מתייחס אליהם כזוטות וכחסרי משמעות, ההקשבה אליהם לא תהיה שלמה.
לאחר ההתפנות מהעניינים האישיים וריכוז ההתעניינות בזולת, שהם הבסיס להקשבה, צריך להעמיק ולהבין מהי ההקשבה עצמה. בהקשבה יש דרגות שונות, והאדם יכול לפתח את יכולת ההקשבה שלו.
הקשבה שגויה – האדם מקשיב לזולת, אבל דבריו עוברים "פרשנות" פזיזה אצלו. כלומר, הוא שומע מה שהוא רוצה לשמוע, או את מה שבעיניו עומד מאחורי דברי הזולת. הוא אינו שומע לעומק את מה שהזולת אומר.
לדוגמה: אדם מספר על קשיים בהתנהלות עם אחד מילדיו, והשומע מפרש זאת לעצמו ומסיק שחברו כועס על הילד. הקשבה כזאת, סיבתה בדרך כלל הנחות או תמונות מסוימות שחקוקות אצל , והוא משליך אותן לעולם של חברו. זאת הקשבה שגויה. על המקשיב להניח בצד את ההנחות שלו ולהיות קשוב לדברים הנאמרים.
הקשבה שטחית – אומנם האדם מקשיב לזולת ומבין את דבריו, אך רק ברובד החיצוני שלהם. המקשיב אינו מתייחס למשמעות הדברים שהוא שומע ולרבדים הפנימיים הטמונים מתחת לפני השטח.
הקשבה גם לפרטים הקטנים – הקשבה נכונה לזולת כוללת התייחסות לעניין העיקרי שמדובר בו וגם לפרטים הקטנים שמסביבו. לפעמים דווקא בפרטים שהזולת מתאר בשטחיות ובקיצור טמונה אמירה חשובה.
כפי שבציור יש חשיבות גם לפרטים הקטנים שבו, כך גם בדיבור ובשיח: הפרטים הקטנים הם חלק בלתי נפרד מהאמירות הגדולות, ולכן גם בהם יש להתעניין ולהקשיב להם היטב. הקשבה כזאת היא תנאי להבהרת התמונה המצטיירת מהדיבור של הזולת.
הקשבה לרגש שמאחורי הדברים – מאחורי המילים יש רצונות, שאיפות, הנחות ורגשות. הקשבה מצריכה תשומת לב לא רק למה שנאמר, אלא גם לאופן שבו הדברים נאמרים.
לדוגמה: אדם מספר על חוויה כלשהי שעבר ומציין פרט שלכאורה איננו חשוב כל כך, אבל דמעה מתנוצצת בזווית עינו. בהקשבה אמיתית אפשר להבחין שהוא אומר דברים הנוגעים לו במיוחד, או שקשה לו להכיל אותם וכדומה.
בהקשבה לרגש שמאחורי הדברים, נדרשת תשומת הלב גם לאופן שבו הזולת מדבר – מתוך התרגשות, חוסר נוחות, שמחה ולחלופין מרמור, כעס וכדומה; לצורת הדיבור, להבעות הפנים ולתנועות הגוף של הזולת – מתי הוא מרים את קולו, מתי הוא מנמיך אותו, מתי הוא משפיל את עיניו ומתי מיישיר מבט, וכן הלאה.
הקשבה למה שלא נאמר – הקשבה אמיתית דורשת התייחסות גם למה שמשום מה הזולת אינו אומר. גם חוסר הדיבור הוא אמירה.
לדוגמה: אדם מדבר על העבודה והקריירה שלו בשמחה ובהתלהבות, אבל על עולמו האישי בתחומים אחרים אינו מדבר כלל. או אדם שמספר הרבה על אימו, אבל על אביו אינו מדבר כלל – גם ההימנעות מאמירה היא אמירה.
במקרים מסוימים, המקשיב יכול לסייע לדובר להיפתח ולחשוף אותם מקומות מוסתרים בתודעה. תהליך זה צריך להיעשות בעדינות רבה. נקודת המפתח שמאפשרת את ההיפתחות היא זיהוי היכולת אצל זולתו להכיל את עולמו שלו. הקשבה אמיתית משמעותה לקבל את מה שמתחולל אצל האחר ללא מתיחת ביקורת וללא שיפוטיות. כשהאדם מרגיש שמקבלים אותו ומבינים אותו, יהיה לו קל יותר להביע את המקום הפנימי שלו.
הפסוק אומר: "אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן" – האוזן מקשיבה ובוחנת את המילים שנאמרו.
הזדהות פנימית עם הזולת נעשית כאשר המקשיב מנסה להיכנס לעולמו של המדבר ולדמיין לעצמו כיצד היה הוא מרגיש באותו מצב. לדוגמה, כשהזולת מדבר על רגש האהבה, אף על פי שאצל המקשיב רגש האהבה פועל באופן שונה ובעוצמות אחרות, הוא יכול לתאר לעצמו את הרגש הזה אצל חברו.
העולם הפנימי של בני האדם מורכב מאותם כוחות נפש, אלא שאצל כל אחד הם באיכויות ובמינונים אחרים. לכולם יש שכל ורגש, אולם אצל אדם אחד הרגש הוא החזק יותר, ואצל אחר – השכל. כך גם ברגשות ובמידות. לכולם יש חסד וגבורה, אהבה ויראה, אלא שיש אנשים שכוח האהבה שלהם חזק יותר, ויש מי שכוח היראה חזק בהם יותר, וכן הלאה.
אם לא היה בשומע משהו מעין הדבר שהזולת מדבר עליו, לא הייתה לו אפשרות להבין ולהרגיש באמת את הזולת. רק משום שמבנה הכוחות הפנימיים זהה בבסיסו אצל כל בני האדם, ישנה יכולת ואפשרות להבין ולהזדהות עם עולמו של הזולת, למרות השוני.
מתוך התבוננות בכללים ובהדגשים המובאים לעיל, תוכל לפתח אצלך את הכוח של ההתבוננות בצורה אמיתית ונכונה.
לעיון נוסף בנושאים המדוברים, תוכל למצוא באתרנו שיעורים ומאמרים נוספים המסבירים ומבארים את כ
