הרחבת הכלים עניינה לצאת מהראייה הנקודתית, לבחון ולפתח כיוונים ורעיונות נוספים ולהציב אפשרויות רבות למימוש היעד.
על האדם לשאול את עצמו: מהן האפשרויות העומדות לפניי להשגת היעד? מדובר בתהליך יצירתי שבו שהאדם יגלה פתיחות ויחוש משוחרר. כך יהיה מסוגל להעלות אפשרויות מגוונות מכיוונים שונים, ובשלב הראשוני נכון להעלות גם אפשרויות שאינן נראות מציאותיות באותו רגע.
דווקא מתוך החופש המחשבתי יוכלו להופיע ולהתנוצץ בתודעה רעיונות חדשים וטובים, העשויים אפילו להפתיע. לאחר מכן, האדם יצטרך, כמובן, לבחון אותם.
חשיבה של תוהו היא חשיבה מצומצמת, שבה האדם מתמקד בדרך יישום אחת המבוססת על ההנחות המוכרות לו עד כה, שלא מאפשרות התקדמות אל מקום חדש. לדוגמה: אדם צריך לשפר את מצב בריאותו ולצורך כך לעסוק בפעילות גופנית. הוא שואל את עצמו: "כיצד אעשה זאת?", ובמוחו עולה התשובה: "אעשה ספורט. אצא להליכה", אבל מזג האוויר בעונה זו אינו מתאים לפעילות בחוץ, או שאין לו הזמן או האפשרות לצאת מהבית וכדומה, וגם כסף לקנות מכשיר הליכה אין לו, ועכשיו הוא עומד חסר אונים.
הרחבת הכלים היא היציאה מההסתכלות הצרה שלו והעלאת רעיונות נוספים לפעילות הגופנית: אולי אוכל לקנות מכשיר הליכה לבית מיד שנייה? אולי אנסה לגבש קבוצה ולהשיג מדריך, וכיוון שאני מארגן הקבוצה, אוכל להשתלב בה ללא תשלום? וכן רעיונות נוספים.
לאחר העלאת הרעיונות יוכל האדם לבחור מתוכם את אלה המתאימים ביותר למצבו, ולעיתים לשלב כמה רעיונות או חלקי רעיונות ולגבש מתוכם את אפשרות הביצוע המתאימה לו ביותר.
אפשר להמשיל זאת לגוש חומר, שכגוש הוא איננו כלי ואין לו יכולת קיבול. אם יעשו בו חריץ קטן, הוא ייהפך לכלי שיוכל להכיל כמה טיפות מים בלבד, אך אם ישטחו אותו ויעצבו ממנו כלי של ממש, יהיה בכוחו להכיל כמות גדולה של מים.
והנמשל: קודם כול יש להעלות רעיונות רבים מכיוונים שונים (כהרחבת גוש החומר), לאחר מכן יהיה אפשר לבחור את הרעיונות המתאימים ולעצבם בעזרת גבולות ותבניות (כלי רחב) שיעזרו להתקדם אל היעד הרצוי.
לעיתים, בגלל חוסר ידע או מפני שהאדם נוגע בדבר, אין הוא מסוגל לצאת מהראייה הצרה שלו. קשה לו להעלות רעיונות ואפשרויות לבדו. לכן כדאי לקיים סיעור מוחות, לשמוע דעות שונות מכמה אנשים, לפתח כיווני חשיבה נוספים, וממילא לראות זוויות נוספות של העניין.
שלמה המלך אומר: "וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ". 'תשועה' פירושה אור גדול המתגלה. מה מאפשר לו להופיע? 'רוב יועץ' – ריבוי דעות ועצות.
אומנם ייתכן שהאדם יחשוש: אולי אם אשמע ריבוי רעיונות – אתבלבל מהם ולא אדע מה נכון ומה טוב לי? חשש זה יכול להתעורר גם כשהאדם מעלה רעיונות רבים לבדו, ולכן ייתכן שמתוך החשש הזה, האדם יעדיף להעלות רעיון ממוקד אחד בלבד ולא להתבלבל.
אך האמת היא שגישה מתוקנת גורמת לאדם להבין שהרעיון שמעלים אינו מוחלט ומחייב אלא ראוי לבחון אותו ולראות מה אפשר לקחת ממנו. הבנה זו תמנע מריבוי הרעיונות והדעות לבלבל אותו, ואדרבה – הוא יאפשר תשועה מהירה יותר. הרעיונות והדעות השונים עשויים לשמש מצע רעיוני רחב, ומצע כזה, שמאפשר בחינה ועיון מכמה זוויות ראייה גם יחד, דווקא הוא עשוי להביא את האדם לפתרון מעשי של ממש.
כאשר החשיבה תוהית, והאדם מניח שכל רעיון מוחלט ומחייב, ריבוי דעות ורעיונות אכן עלול לבלבל אותו, מאחר שכל אפשרות סותרת ומבטלת את חברתה.
אחד ההבדלים בין האורות לכלים הוא שאור הוא כללי, ואילו כלים שייכים לפרטים. ככלל, העולם שלנו הוא עולם של ריבוי פרטים. ומכאן שתהליך הרחבת הכלים צריך לכלול שימת לב לפרטים ותכנון נכון שלהם. אדם המציב לעצמו יעד צריך להכין תוכנית מפורטת למימושו, הקשורה לזמן ולמקום. תכנון הפרטים מסייע למימוש הרעיון במציאות.
כשאדם אומר לעצמו: "אני צריך להיפגש עם פלוני כדי לקדם עניין מסוים" – יכולים לעבור חודשים עד שהפגישה תתקיים. אך כאשר האדם קובע מקום וזמן מדויקים לפגישה, הסבירות שהיא אכן תתקיים גבוהה הרבה יותר, כמובן.
יש אנשים, שהמילה תכנון גורמת להם לחוש לחץ. הסיבה לכך היא שתכנון קשור לפרטים ולגבולות, ויש בה כניסה למסגרות. אכן, תכנון קפדני מדי עלול ליצור לחצים מיותרים, אך תכנון נכון דווקא ימנע לחץ ויאפשר רוגע שנובע מראייה מציאותית של היעד ההולך להתממש.
התכנון צריך להיעשות בשימת לב לפרטים, ועם זאת באופן הגיוני ומעשי ומתוך גמישות. בתכנון צריך להביא בחשבון גם תרחישים לא צפויים העלולים לקרות. לדוגמה: אדם הציב לעצמו יעד ללמוד עניין כלשהו ותכנן ללמוד זאת ביום ראשון בשעה שמונה בערב. אם בשעה שמונה יבוא אליו חבר ויציע לו לשוחח שיחת רעים סתמית, התכנון המפורט שעשה לעצמו יחזק אותו לסרב ויש להניח שיענה: "אני עסוק כרגע בעניין חשוב; נמצא זמן אחר לשיחה" (ולחלופין, יצרף את חברו ללימוד). אך אם החבר יבקש ממנו עזרה דחופה וחשובה, ואין מלבדו מישהו שיוכל להושיטה, מובן שהלימוד יידחה.
תכנון מפורט דיו כולל בתוכו אפשרות של שינוי בשל גורם לא צפוי. למשל, האדם אומר לעצמו: "אלמד ביום ראשון בשעה שמונה, ואם תהיה הפרעה לא צפויה, אשלים את הלימוד למחרת בשעה תשע" או "אקנה לאשתי היום פרחים לכבוד שבת, ואם לא אמצא מוכר פרחים בדרך, אקטוף בגינה או אקנה עוגה". תכנון מפורט באופן כזה לא ייצור לחץ מיותר.
אלו חלק מהדרכים, שיכולים לשמש את האדם בצורה טובה ואמיתית כדי להרחיב את הכלים שלו – לראות כיצד הוא מביא את הרצונות שלו, את המקומות האמיתיים שלו לידי גילוי מעשי ואמיתי.
ובעצם, צריכים לזכור, את השיחה הידועה של הרבי, על הצורך שכל אחד יעשה את כל שביכולתו להביא את הגאולה (כ"ח ניסן תנש"א) – שבה הזכיר הרבי, שהעבודה צריכה להיות באופן של "אורות דתוהו בכלים דתיקון" – היינו אורות מרובים, הרבה רצונות ומחשבות, אבל שיהיו בכלים של עולם התיקן, כלים רחבים ואמיתיים.
