נושא: כשרות

למה חב"ד עושים רעש מי"ט כסלו

שלום וברכה.
מה הסיבה לכך שבחב"ד נהוג לעשות מהיום של י"ט כסלו חגיגות כ"כ גדולות, הרי ישנם עוד כמה וכמה ימים שהיו קשורים עם יציאה ממאסר על החסידות, ולמה דווקא על היום הזה אומרים תוארים כ"כ מרעישים, כמו שזה היום שבו מושלמת התכלית של הבריאה?

על יום י"ט בכסלו, ישנה אריכות גדולה בכתבי החסידות, בסיבה לשמחה ביום זה, ועל מה שהוביל לכך שיום זה ייקרא "ראש השנה לחסידות".
אחת הנקודות העיקריות שצריכים לזכור, שביום זה לא היה (רק) עניין של יציאה ושחרור ממאסר, אלא היה פה משהו הרבה יותר גדול.
ביום זה הוסר קיטרוג עצום שהיה על תורת החסידות. לאחרי שאדמו"ר הזקן החל ללמד את תורת החסידות לכל דורש, ובאופן של הרחבה רבה כמו שיהיה בגאולה, נערם עליו קטרוג עצום למעלה.
ביום זה, שאדה"ז השתחרר בפועל למטה, היה זה מצד שלמעלה הוסר הקיטרוג, והסכימה דעת מעלה עם דעת מטה, שאכן צריכים ללמד את החסידות בכל מקום ומקום, ועוד יותר ממה שהיה בזמנו של אדה"ז.
עניין נוסף שאכן י"ט בכסלו הוא "שלמות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה.." – כלשונו של הרבי הרש"ב וכפי שהודפס בספר היום יום.
הגדרה זו איננה מליצה בעלמא – זוהי האמת לאמיתה. תכלית בריאת האנושות כולה, וממילא בריאת העולם כולו, היא להביא לעולם את אור פנימיות התורה, ובאמצעותה – לפעול חידוש בכל הבריאה.
כשהקב"ה ברא את העולם הוא ברא אותו כשטבועה בו היכולת להתקדם לקראת הייעוד שלו – דור אחר דור, כשלכל דור תפקיד ועניין המיוחדים לו: "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ" (תהלים קמה, ד).
דור פירושו בארמית 'שורה'. ניתן להמשיל את סדר הדורות לבניין גדול שיש בו קומות רבות שכל אחת מהן בנויה משורת אבנים. השורות מצטרפות זו לזו ויחד מרכיבות את הבניין השלם. אם מורידים שורת אבנים אחת, הבניין כולו עלול להתמוטט. כך בתהליך הדורות: אי אפשר לוותר על שום שלב בתהליך. כל דור הוא מחזיק ומכין את הדור הבא, ואת התפקיד הבא שלו.
כל הדורות של עם ישראל – החל באבות אברהם, יצחק ויעקב; וכל הדורות הבאים אחריהם: דורם של משה, יהושע, השופטים, דוד המלך ושלמה, התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים – היו חדורי מטרה לבנות לקב"ה דירה פה למטה.
אצל כל דור הדרך אל היעד לבשה צורה ותפקיד אחרים, בשלבים ומהלכים היסטוריים כגון יציאת מצרים, מתן תורה, בניין בית המקדש וכדומה, גילויים חדשים בתורה הנגלית ובנסתר, עבודת ה' באופנים ואתגרים רבים ולפעמים מתוך מסירות נפש כפשוטה ממש. כך העולם הלך והתברר, בסדר אלוקי מדויק, ונעשה מוכן יותר ויותר להשלמת הכוונה שלו.
אך לפתע מגיע רגע שבו מתברר: התכלית של כל זה היא לגלות את פנימיות התורה.
אדמו"ר הזקן באמצעות גילוי פנימיות התורה גילה בעולם את הדרך שבה יכולה להגיע הגאולה. אך עלינו – בדור השביעי – "שביעי לראשון" – להביא את הגאולה בפועל ולהוריד אותה למטה לארץ. זו המשימה של הדור שלנו. עבודת הבירורים הושלמה זה כבר והכול כבר נמצא, וכל שנותר הוא לפקוח את העיניים ולראות.
ובמילים פשוטות: תכלית כל בריאת העולם, שהתגלתה בי"ט בכסלו, צריכה להתממש בפועל על ידינו.
ובאמת, הפצת המעיינות והגאולה אינם שני עניינים נפרדים, שכן הגאולה העתידה היא התוכן האמיתי של גאולת י"ט בכסלו.
וכפי שאומר הרבי מפורשות בשיחת י"ט בכסלו התשנ"ב: "יפוצו מעינותיך חוצה הוא התוכן דביאת המשיח וגאולת השכינה ובנ"י, כי התוכן דהפצת המעיינות חוצה הוא שמתגלה בעולם ידיעת אלקות, וככל שהולך וניתוסף יותר בהתגלות ידיעת אלקות בעולם, הולכים ומתקרבים יותר ל'אותו הזמן' ימות המשיח... שלא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד... תכלית השלימות בהקירוב דישראל להקב"ה, 'מקרב לי... היו עמדי'".
צריך להעמיק את המחשבה בזה ולהבין את המשמעות של היום בצורה בוגרת. אי אפשר להמשיך להיות ילדים קטנים שלא שמים לב למה שקורה סביבם. אנו נמצאים בזמן מכונן. עלינו מוטל לגלות בפועל בעולם את תכלית בריאת העולם שהתגלתה בי"ט בכסלו.
יום י"ט בכסלו מכונה "ראש השנה לחסידות", ויש להתייחס אליו ברצינות הראויה כפי שאנו מתייחסים לראש השנה.
ראש השנה הוא יום כללי, כל רגע בו חשוב, ומשתדלים לנצלו לאמירת תהלים מתוך קבלת עול. ביום זה אנו ממליכים את הקב"ה למלך עלינו, ובו נקבעת ההשפעה שתימשך על כל השנה כולה.
כך גם י"ט בכסלו. זהו יום כללי, שבו נמשכים "אור וחיות נפשנו" – חיות חסידית חדשה לכל השנה. לפיכך יש לנצל אותו כדבעי: להתעורר ולהתוועד ביום זה ולקבל החלטות טובות מתוך התמסרות.
ביום הזה אנו צריכים לחזק את עצמנו "לפקוח את העיניים", לחיות את המשמעות האמיתית של החיים, חיים של ידיעת אלוקות ושל גאולה פרטית, ובעיקר – להתחזק בתפקיד החשוב שהוטל עלינו – להביא את הגאולה כפשוטה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן ק סעיף ד: ירקות מבושלות שנמצאו בהם ג' תולעים, הירקות אסורים; אבל מי השלקות, מסננן ומותרים. וכן הבשר, ירחצנו ויבדקנו ומותר.


ובביאור הגר"א יורה דעה סימן ק ס"ק כ: ירקות כו' (ג' כו'). כמ"ש בפ' הבע"י ס"ד ב' וכמ"ש הרשב"א והנ"י שם דמספקא כמאן הלכתא ולפיכך בנישואין דסכנתא אזלינן לחומרא אבל ווסתות דרבנן לקולא וכן שור המועד מעמידין הממון בחזקתו והמע"ה ומלקיות משום דעבר על כריתות אזלינן לחומרא ויבערו הרשעים מישראל וה"ה כאן כיון דבדרבנן אזלינן לקולא:


ירקות כו' אבל כו'. בתוספתא פ"ז דתרומות יבחושין שביין וחומץ אסורין רי"א מסננין את היין ואת החומץ (עיין בהגהת רבינו שם וכן עיקר) וש"מ שבלא סינון אסורין וכמ"ש בס"ג קדרה כו' ושלא כדברי או"ה ועמ"ש בסי' ק"א ס"ו בהג"ה וצ"ע על רש"י בספ"ג דחולין ס"ז א' ד"ה באורתא כו' ולמחר כשיראנה כו' ל"ל ראייתו אדרבה שמא לא יראנה (וי"ל דברי רש"י משום דאי לא"ה הוי סד"ר דמסתמא יש יותר מששים נגדן. ובבינת אדם פי' משום ס"ס ע"ש) (ע"כ):


ובש"ך יורה דעה סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים כו'. דמאחר שנמצאו ג' הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות ועיין בסימן פ"ד ס"ט וי' מדינים אלו:


ובפרי מגדים יורה דעה שפתי דעת סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים. עש"ך. ועיין לבוש סעיף ד' דדוקא ירקות ולאחר בישול הא פירות וכמיהין אף לאחר בישול יש להם בדיקה:


כל דברים החשובים בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין ומחמץ ומעמיד ומתבל וז' דברים אף שאסורים מדרבנן, או ספיקא דאורייתא, אין בטלים, כ"כ או"ה כלל כ"ה דין א'. ועיין שם דין י"ג. ומ"מ וודאי להלכה אף איסור דרבנן בכל אלו הדברים אין בטלים. אלא שראיתי להכרתי ופלתי אות א' דבר שבמנין באיסור דרבנן בטיל, וראיה מהערל [יבמות פ"א א] שאני שונה עיגול בעגולים עולה יע"ש. ובסימן פ"ו [ס"ג] מבואר ביצת נבילה אף שאיסורה מדרבנן הוה דבר שבמנין, וכ"כ תרומת הדשן סימן ק"ג דבר שבמנין מדרבנן נמי לא בטיל, וכ"כ ספר התרומה בסימן ג' דביצת נבילה הוי דבר שבמנין מההיא דביצה [ג ב] בליטרא קציעות דאפילו בדרבנן לא בטיל, וההיא דיבמות יש ליישב. ובאו"ח סימן תרע"ג [ס"א] נר חנוכה אין בטל אף דרבנן ובסי' ק"י [שפ"ד סק"ב] אבאר:


הבדל יש בין דבר שיש לו מתירין לשאר דברים חשובים. דשיל"מ דוקא במינו אין בטל ושלא במינו בששים, וספיקא להחמיר ואפילו בספק ספיקא כמו שיבואר בסימן ק"י [ס"ח] בין הספק בגוף האיסור על דרך משל אם נולדה ביום טוב או בחול או ספק אי הוה דשיל"מ הולכין להחמיר, שהרי הרשב"א [תוה"א ב"ד ש"א י"ב ע"ד] הוצרך לתת טעם לספק ביצת טריפה שאין המתיר עתיד לבוא בוודאי, הא לאו הכי היינו מחמירין בספיקו כיון שאפשר לאכול בהיתר בלי ספק כלל וכדבעינן למימר קמן בסימן ק"ב [ס"ב] אי"ה:


ובדברים חשובים אף באינו מינו אוסרים בכל שהוא עיין סימן (ק') [ק"י] [ש"ך סק"א] וספיקו להקל בין בספק גוף האיסור על דרך משל ספק ביצת נבילה אף דחשוב הוא ליש אומרים [סי' ק"י ס"א] והן בספק אי הוה חשוב, על דרך משל גיד הנשה דבר תורה ספק מן הכף או משאר הירך כתב איסור והיתר כלל כ"ה [דין י"ג] דספיקו להקל ככל ספק דרבנן, והטעם דספק הוא בדרבנן. אבל ספק תורה ודבר חשוב אסור כיון דהספק הוא בשל תורה נמצאת אומר שתי ספיקות להקל ואחד לחומרא:


והמנחת כהן ח"ג פ"ב חשב ד' דברים בין דבר שיש לו מתירין לדבר חשוב, אחד לקולא בדבר שיש לו מתירין, דוקא במינו, ושלשה לחומרא, א' שאין צריך שיהיה שלם, הב' פליטתו אסור (דלא כהר"ב בסימן ק"ב [ס"ד]), הג' ספיקו אסור, ובדבר חשוב בעינן שיהיה שלם ואין פליטתו אוסר יע"ש. וזה אמת ויציב דבר חשוב כמו אגוזי פרך כל שנפרך קצת מהן תו בטל חשיבותיה ועדיין צ"ע:


ובט"ז יורה דעה סימן ק ס"ק ו: ג' תולעים כו'. בב"י בסי' פ"ד מביא שם תשובת הרשב"א וכ' שם שתי פעמים וכאן הוא תשובת רשב"א ונראה לי פשוט שט"ס הוא שם וצ"ל ג' פעמים וכ"פ שם בש"ע בסעיף י' ומו"ח ז"ל כ' דיש להחמיר בב' כיון דלרבי הוה חזקה בב' זימני ולא נלע"ד כן דהא כ' הרא"ש בפרק הבא על יבמתו דבנשואין ומילה קיימא לן כר' משום ספק נפשות להקל משמע בשאר דוכתי קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דדוקא בתלתא זימנין הוה חזקה וכן עיקר ובפירוש כ' הבית יוסף בשם הר"ן שם בסי' פ"ד דפעם אחת או ב' מותר התבשיל:


ובכרתי סימן ק ס"ק יב: ג' תולעים. הואיל בריה דלא בטל הוא מדרבנן בעינן דאתחזק בג' תולעים, ועיין מה שכתבתי פלתי (ס"ק ז'):


ובפלתי סימן ק ס"ק ז: ג' תולעים. מ"ש הט"ז (ס"ק ו') הא במילי דאורייתא תרי זימנין הוי חזקה, בלאו הכי לא קשה מידי דהא ליכא כאן איסור של תורה כלל, דהא נתבטל, רק מדרבנן [אסור], וא"כ פשיטא דבעינן ג' פעמים, ומה בכך דגוף [האיסור] איסור תורה, [הא] דם נדה דאורייתא רק וסת דרבנן, ובעינן ג' פעמים, וה"ה בזה:


ובפרי חדש יורה דעה סימן ק ס"ק יד: שלש תולעים כו'. דמאחר שנמצאו שלש הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות. ומיהו בבציר משלש אף אם נמצאים ב' תולעים לא מקרי חזקה ושרי התבשיל וכן דעת הט"ז [ס"ק ו] ועיקר, ודלא כהב"ח [עמוד רסו ד"ה כתב הרשב"א] שאוסר בב' תולעים. ועיין בסימן פ"ד סעיף ט' וי' מדינים אלו:


חוות דעת חידושים סימן ק ס"ק ט: אסורים. דמאחר שנמצאו שלשה, הוחזק שיש בהן תולעים: