fbpx

נושא: שבת

לחם משנה

ב"ה. שאלה בעניין לחם משנה, דבר ראשון האם מותר לאפות לחם משנה לשבת, באופן כזה ששמים את הלחם עוד לפני השבת, והלחם מוכן רק בשבת? וגם בכל העניין של לחם משנה, אם לחם אחד נדבק בלחם אחר בתנור, האם זה נחשב לחם שלם, או שזה שני לחמים?

שלום וברכה. בקשר לאפיית לחם בתנור, באופן כזה שתיגמר אפייתו לאחר השבת. הנה יש להביא את הדברים כפי שנאמרים בשולחן ערוך, אך יש בזה שינוי לגבי מצב האפייה כיום, וכפי שיתבאר לקמן. ולכן לפי אופן האפייה כיום, נכון וראוי שהלחמים יהיו אפוים כל צרכם עוד בשקיעת החמה.
שכן כתוב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת (סימן רנד סעיף ה) כתב המחבר:
"אין נותנין סמוך לחשיכה פת לתנור, אלא כדי שיקרמו (פי' שיעלה על פני הלחם קרום וקליפה מחמת האש) פניה המדובקים בתנור"
וברמ"א שם הוסיף: "הגה: וכל שפורסה ואין החוטין נמשכין, קרוי קרימת פנים (הגה"מ פ"ג). [ואפילו אם היה הפת עבה נמי סגי בזה השיעור לכו"ע דכיון דאין חוטין נמשכין בודאי נקרמו פניה היטב בין למעלה בין למטה. (משנה ברורה ס"ק כז)]."
אמנם כל זה, הוא כפי שהיה בזמנם, אך פוסקי זמננו הביאו שכיום הדין הוא שונה. וכמו שכתב בשבת כהלכה (להרב פרקש) (פ"ח הערה נב), שכל המדובר בשולחן ערוך זהו דווקא בזמנם שהיו רגילים לבדוק הלחמים באופן זה, אך כיום שאין רגילים בכך, וללא סימן זה אין אנו בקיאים בשיעור 'קרימת הפנים', לכן יש להקפיד שיהיו אפויים הלחמים כל צרכם בשעת שקיעת החמה.
לסיכומו של עניין: לפי אופן רגילות האפיה כיום, מן הנכון שיהיו הלחמים אפויים כל צרכם בשעת שקיעת החמה.
ובעניין השאלה, הנה בכללות ענין לחם משנה כתב אדה"ז בשולחן ערוך שלו – ש"..חייב כל אדם לבצוע על שתי ככרות שלמות אחד אנשים ואחד נשים וסמך לזה שנאמר לקטו לחם משנה וגו'.
ואין צריך שיבצע משתיהן אלא שיאחז שתיהן בידו ויבצע מאחת מהן שהרי לא נאמר לחם משנה אלא בלקיטה דהיינו אחיזה (ורשאי להשמיט השניה מידו בשעת הבציעה ודי במה שאחז שתיהן בשעת ברכת המוציא.
וצריך לבצוע מן העליונה שאין מעבירין על המצות במה דברים אמורים ביום השבת או בליל יו"ט אבל בליל שבת יש נוהגין מטעם הידוע להם לבצוע על התחתונה וכדי שלא לעבור על המצות מניחין התחתונה קרוב אצלם יותר מהעליונה ונמצא שאין כאן מעביר על המצוה כלל או לוקחין העליונה בשעת ברכת המוציא ומניחים אותה למטה ובוצעין עליה"
ובגדר העניין נחשב לחם משנה ומה לא נחשב, הנה יש להביא זה את דבריו של "מחצית השקל" בעניין ולפי זה נוכל להסיק מהו הגדר הנכון בלחם משנה.
כתב במחצית השקל אורח חיים (סימן רעד ס"ק א): עוד כתב בספר תוספת שבת [שם סוף הס"ק] וז"ל, ומבואר בסימן קס"ח סעיף ג' דאם שני לחמים נאפים יחד ונחתכה מאחד מהן, טוב להפריש הפרוסה מן השלמה, שלא יהיה נראית כפרוסה, אף על גב שעכשיו הוא נראית יותר גדולה, עכ"ל. משמע מדבריו דכהאי גוונא מותר ליטלו ללחם משנה, דזה מיקרי שלם.
ואני נסתפק ושואל, דאפשר דבחול עדיף טפי להפריש הפרוסה דעל ידי זה נראית כשלמה, אבל שיהיה באמת דין שלם לצורך לחם משנה לא שמענו. ואפילו תאמר דהא איכא פלוגתא בגמרא [ברכות לט, ב] אם יש לו פרוסה גדולה וככר קטן ושלם הי מינייהו עדיף, ופסקינן לעיל [סימן קסח סעיף א] כמאן דאמר שלם עדיף אפילו הוא קטן רק שיהיו ממין אחד, ואי אמרינן כשפורס הפרוסה מן השלמה כנזכר לעיל עדיין מקרי פרוסה אלא שנראית כשלמה, מהאי טעמא דנראית כשלמה כיון דעל כל פנים אינה שלמה לא הוה ליה לדחות מעלת גדולה, דאם מניח בה הפרוסה יהיה נראית יותר גדולה, דלא מצינו בגמרא דמעלת שלם עדיף ממעלת גדולה כשהוא פרוסה אלא כשהקטן באמת שלם ממש. מכל מקום אני מסתפק, דדין זה שבסעיף קס"ח מקורו מתרומת הדשן בפסקים סימן ק"ו, ומשמע לענ"ד דמיירי ששני הלחמים נדבקו דרך מקרה בתנור, וכן משמע מלשון שו"ע שם. אבל כמו שעושים עכשיו שבשעת לישה עושים כל לחם לבדה ואחר זה מדביקים יחד בכוונה ונאפים כן יחד, כהאי גוונא אפשר אם פורסים זה מזה אין אחד מהם נקרא לחם שלם"
לסיכומו של דבר, כפי שמשמע מדבריו, שתלוי במה מדובר:
אם מדובר בב' לחמניות שנדבקו דרך מקרה בתנור, נחשבים בגדר 'שלם' וניתן לצרפם ללחם משנה. אמנם אם מדובר בחלה העשויה מעיגולים הדבוקים יחד (כמו חלה הנקראת 'שושנה'), אין כל עיגול לבדו נחשב שלם.


מקורות