להסתדר עם כל אחד - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

שאלה

איך נכון להתייחס לעובדה שיש בני אדם שאני מסתדר איתם ויש כאלו שלא? והאם אני אמור להסתדר עם כל אחד?

תשובה

שלום וברכה
יש לדון במושג "מסתדר".
טבע האדם הוא שלכל אחד יש תכונות מסוימות, תחומי עניין, נטייה טבעית ונפשית שונה, וממילא זה טבעי שכל אחד מוצא שפה משותפת עם אנשים אחרים.
זה מצד עצמו לא מהווה בעיה, שלאדם ישנם אנשים שהם חברים קרובים יותר אליו, וישנם כאלו שפחות.
אך כאשר מדברים על "להסתדר" במובן של יכולת להכיל גם אנשים עם טבע שונה, הרי האדם צריך לפתח בתוכו תודעה מתוקנת שבה הוא יהיה מסוגל להסתדר גם עם כאלה שנראים שונים או עם טבע אחר ממנו.
בחסידות מוסבר בהרחבה ההבדל בין עולם התוהו לתיקון, שבעולם התוהו המידות לא הסתדרו אחת עם השניה, ואילו בעולם התיקון היה התכללות בין המידות.
המידות של עולם התוהו היו בישות, כלומר, בהרגשה עצמית לא נכונה, שבגללה מידה אחת לא יכלה לסבול את הנוכחות של המידה השנייה. מידת החסד הרגישה רק את עצמה, כלומר, שצריך להשפיע חסד, ולא הייתה מוכנה לשום פשרות בעניין זה, ומידת הגבורה הרגישה רק את עצמה וכן הלאה. בעקבות ההרגשה העצמית המוגזמת הגיעו לשבירה.
בתוך התודעה של האדם, הנפש הבהמית משתלשלת מעולם התוהו שנשבר ובה מודגש "הרגשת עצמו", באופן של ישות, והיא גורמת לאדם לא להתחבר עם הזולת ללא אינטרס או מכנה משותף שיש בו רווח.
לעומת זאת בנפש האלוקית ששורה מהעולם המתוקן בו הספירות היו באחדות, ישנה "ביטול", המאפשרת הסתדרות עם אחרים שונים ממנה.
המשמעות העמוקה של ביטול אינה חוסר הערכה עצמית, דהיינו תחושה של שפלות, אלא ההכרה שכל מעלותיו וכישרונותיו ניתנים לו מהבורא. לא הוא עשה את עצמו, וממילא כל מהותו היא מה שניתן לו מהבורא – ‘נשמה שנתת בי’. על-ידי תחושת הביטול נפתחת תודעת האדם להכיר את מעלותיו וערכו העצמי כפי שניתנים מלמעלה, ומזה נגזרת האפשרות להבנה, שכמו שיש לו ערך עצמי ייחודי שניתן לו מאת הבורא, כך לכל פרט בבריאה ערך עצמי ייחודי הנובע מעצם היותו בריאה שנבראה על-ידי הבורא הנותן לו ערך ומקום.
וכדברי כ”ק האדמו”ר הזקן בספר התניא (אגרות קודש איגרת כ”ב) שצריך "להאמין באמונה שלימה במצות חז”ל והוי שפל רוח בפני כל אדם בכלל כי יציבא מלתא ותקין פתגמא שכל אחד מתוקן מחבירו." דהיינו, להאמין שבכל אחד יש מעלה עצמית יחודית שניתנת לו מבורא עולם, וגם אם היא לא גלויה, היא קיימת בו מעצם קיומו, דהיינו מזה שהבורא מהווה אותו ונותן לו חיים, הרי זה אינו לבטלה ח”ו. ועל-ידי אמונה זו שצריך האדם להאמין במעלה שיש בזולת יכול להתחבר איתו.
מתוך תודעה זו מתאפשרת "הסתדרות" גם עם זולת שונה ואחר ממך. כי כל אחד מאִתנו מגלה פרט אחר מהשלֵמות האלוקית. אמנם בשביל לגלות זאת בפעול, צריך הרבה סבלנות, אורך רוח, ראיה טובה של השני, אבל זה הבסיס הפנימי שצריך לפתח בכדי שיהיה אפשר "להתאמן" יותר על המקום הזה.
אתה מוזמן לעיין במאמרים ושיעורים באתר המרחיבים ענין זה.

מקורות

דילוג לתוכן