לא יודע להתנצל - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

שאלה

שלום
אני רוצה לשמוע הסבר למה אנשים לא מתנצלים על דברים שהם עשו לאחרים בלי כוונה. למשל אם ביקשו מהאדם לעשות משהו והוא שכח ולכן לא עשה, או למשל אם מישהו נפגע ממה שהאדם אמר לו וזה שנפגע נפגע כי הוא טיפוס רגיש לדעתו. והאדם לא מתנצל בשום סיטואציה כזו כי לדעתו הוא לא אחראי על מה שקרה – לא באשמתו שכח, לא אמר דברים פוגעניים בכוונה לפגוע. כשמבקשים או מציעים לו שיבקש סליחה הוא מסרב לעשות זאת. מילים כמו 'לכבד את השני' וסובלנות הן לא בלקסיקון שלו בכלל והוא נוטה להתפלסף על מהות הפעולות האלה כלפי הזולת, אומר שזה לא אמיתי למשל לבקש סליחה על משהו שלא עשית בכוונה, שלא כל אדם צריך לכבד מהיותו אדם, על כן הוא הרבה מנסה לשכנע אנשים לחזור בתשובה ולא מניח לעצמו ולהם להתקרב בדרך ובקצב שלהם.
כפי שהובן אני שואלת על אדם ספיציפי, חוזר בתשובה, בן 40, אבא. הרבה מציין שרק דרך תורה היא הקובעת. לא פעם מתלונן על כך שאין לו ספר שמסביר את היחס לזולת בדרך תורה. שיש הרבה על מה אסור לעשות כמו איסור רכילות אך אין מספיק מה כן לעשות, איך לפרגן, איך להכיר טובה לזולת וכד'. כשיהיה לו ספר כזה יתכן מאוד שימצא דרך להתחבר לזולת. האם תוכלו להמליץ לי על ספר או מאמר של הרבי?
באופן כללי הוא חושב עם שכל קר גם בסיטואציה חברתית. אנשים תופסים אותו כמתנשא למרות שלא מרגיש כך.
איך ניתן לעורר את הלב לאדם כזה? למה הוא מתנהג כך?

אודה לכל עצה

תשובה

לכל אדם, יש תפיסות עולם מסוימות שהתגבשו אצלו מכל מיני מקומות. מחינוך שקיבל בבית, ממידע שלמד וצבר, ממצבים חברתיים כאלו ואחרים, וגם זה קשור לטבע האדם ברמה כזו או אחרת. יתכן שאביך גיבש תפיסת עולם כזו, לפני שחזר בתשובה, או בתהליך החזרה בתשובה או גם גם אחריו. זה בהחלט תפיסה לא מדוייקת, כי האדם צריך לדעת ולהביע מקום רגשי וחם כלפי הסביבה שלו, והמשפחה שלו, להתנצל ולבקש סליחה גם אם לא התכוון לפגוע. ועצם זה שהשני נפגע ומרגיש לא טוב ממני, זה כבר מהווה סיבה לבקש ממנו סליחה ולפתור את בעית הפגיעה. ואמנם הכל בידי שמים, אבל אם בהשגחה פרטית הענין התגלגל לפתחו של אדם, גם אם זה לא באשמתו, הוא צריך לפתור אותו וזה חלק מחובתו.
זה נכון שהנושא הזה פחות מוסבר בספרות תורנית רגילה, אך לימוד החסידות, התניא, ועוד, בהחלט עוזר ומסייע לגבש תפיסה נכונה יותר גם בנשאים אלו. אנו ממליצים גם על לימוד הספר אור הבית חלק א', בו יש מכתבים ושיחות העוסקים ביחס הרגשי הנכון שאדם צריך להביא כלפי הסביבה שלו, ועל התנהגות נכונה במשפחה.
כיון שמדובר באביך, אנו מוצאים לנכון לציין, כי מצות כיבוד הורים מחייבת להתמקד במעלות הגדולות שיש לאביך, ולהיות כלפיו מקום רגשי טוב יותר. אנו לא מצפים מבני אדם להיות מושלמים, ובוודאי גם אצל האבא יש מה לתקן אך יש להתמקד במעלות, ובפרט שמדובר על אבא שזכה להיות השליח והצינור שנשמתך ירדה לעולם דרכו, ובוודאי גם טיפל וגידל ואוהב, יתכן גם שההתנהגות שלו נובעת מתפיסה לא נכונה שרק כך הוא ישמור על מקומו המכובד במשפחה וכו'. אנו כילדים שלו, ככל שנכבד אותו, נראה את המעלות שלו, ונעצים אותם, נעמוד מולו במקום בריא יותר נפשית ונעזור לייצב חיי משפחה תקינים ונכונים יותר.

מקורות

דילוג לתוכן