נושא: כשרות

כשבאתי להניח תפילין רש"י לפני התפילה נטלתי בידי בטעות את תפילין רבינו תם האם אני צריך להניחם תחילה משום 'אין מעבירין על המצוות'?

כשבאתי להניח תפילין רש"י לפני התפילה נטלתי בידי בטעות את תפילין רבינו תם האם אני צריך להניחם תחילה משום 'אין מעבירין על המצוות'?

בשביל לענות על שאלתך נקדים תחילה את המקור לדין זה ואיך דין זה משליך על הלכות תפילין בכללות ומשם נבוא לדון בתפילין דרבינו תם:
במדרש על הפסוק (שמות יב יז) "ושמרתם את המצות" (מכילתא בא פרשה ט): "דרש ר' יאשיה אל תקרא כן אלא ושמרתם את המצוות כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד".
ומשום כך פסק המחבר בשו"ע (סי' כה א) "והמניחים כיס התפילין והטלית לתוך כיס אחת צריכין ליזהר שלא יניחו כיס התפילין למעלה כדי שלא יפגע בהם תחלה ויצטרך להניחם קודם הטלית כדי שלא יעבור על המצוה".
היינו שפסק המחבר שמצד דין זה ש'אין מעבירין על המצוות' צריך האדם להיזהר להניח את תיק התפילין בצורה כזו שיפגע בו ראשונה דאם יפגע בטלית ראשונה יצטרך להקדימו לתפילין משום 'אין מעבירין על המצות'.
ועל דין זה של המחבר חלק המגן אברהם (שם סק"א) וכתב שכל עוד התפילין מונחות בכיסם אין את החשש של 'אין מעבירין על המצוות' שלכן גם אם פגע בכיס התפילין תחילה אינו צריך להניחם ראשונה אלא יתעטף בטלית ואח"כ יניח תפילין.
היינו שנחלקו המחבר והמגן אברהם האם גם שהתפילין מכוסות בכסויים נאמר הדין של 'אין מעבירין על המצוות' - דעת המחבר שגם במקרה כזה יש את האיסור של 'אין מעבירין'. ודעת המג"א שאין בכך את האיסור של 'אין מעבירין' אבל גם לפי דעתו אם התפילין אינם בכסויים שייך בהם האיסור של 'אין מעבירין' ויצטרך להקדימם ולהניחם לפני הטלית.
ופסק רבינו בשולחנו כשיטת המגן אברהם שכל עוד התפילין בכסויים אין את האיסור של 'אין מעבירין' וז"ל של רבינו: "ואם לא נזהר בזה והניח כיס התפילין למעלה מן הטלית אעפ"כ יתעטף תחלה בהטלית קודם שיניח תפילין ואין זה כמעביר על המצות כיון שהתפילין הם מכוסים ומונחים עדיין בתוך כיסם אבל אם התפילין הם בגלוי ומונחין בלא כיסן למעלה מן הטלית אסור להעביר על המצוה שנזדמנה לידו וצריך שיניח התפילין קודם עטיפת הטלית".
(אלא שרבינו הביא להלכה גם את דבריו של המחבר שכתב שאין להשים את כיס התפילין בצורה כזו שיפגע בו תחילה לפני הטלית (אע"פ שהתפילין בכסויים) וכבר נעמד על סתירה זו בספר 'חקרי הלכות' (להרב פיקארסקי ח"ב נא א) והביא לתרץ שרבינו חושש לדברי המחבר לעניין לכתחילה ומשום כך לא יניח את התפילין בתוך התיק באופן כזה שיפגע בהם תחילה אבל לענין דיעבד פוסק כמג"א שאם בטעות הניח את התפילין בתיק באופן שפוגע בהם תחילה הנה אם הם מונחות בכסויים אין את האיסור של 'אין מעבירין' ויתעטף בטלית תחילה).
וא"כ בנדון שאלתך אם התפילין היו עדיין בכיסם אין בכלל מה לחשוש משום 'אין מעבירין על המצוות' אלא שבמקרה שלך שמדובר בתפילין דרבינו תם שנטלם במקום תפילין דרש"י הנה אפילו אם כבר התפילין לא היו מונחות בכיסם אין בכך את הבעיה של 'אין מעבירין על המצוות'.
וסיבת הדבר הוא משום שבשו"ע נפסק (סי' לד א) שדעת רש"י עיקר וא"כ בתפילין אלו יוצאים ידי חובת המצווה של הנחת תפילין ותפילין דר"ת הם רק כהידור ורשות ומשום כך אם נטל בידו תפילין דרבינו תם יכול להעבירם וליטול את של רש"י וכדברי הפמ"ג (א"א סק"ו): "ואם נזדמן שהוציא כיס של רבינו תם תחילה יעבירם כי לדידן רש"י עיקר ולא הוה מעביר על המצוות ויזהר בכך".
וכן גם כתב בשו"ת אשל אברהם (מבוטשאטש סכ"ה א): "ומתפילין דרבינו תם ז"ל ודרש"י ע"ה לא שייך מעביר על מצוות לפי מ"ש השאגת אריה ע"ה שרק ממצוה למצוה יש קפידא מה שאין כן ממצוה לרשות".
(ויש להעיר שגם במקרה הפוך שבזמן שרצה להניח רבינו תם נטל בידו בטעות תפילין דרש"י כתב בספר 'ברכי יוסף' (לד ג): "מי שנהג ללבוש תפילין דרבינו תם לבד.. ונזדמנו לו תפילין של רש"י לפי מה שהעליתי לעיל סימן כ"ה אות ג' יכול להחזירם לכיס ולקחת תפילין דרבינו תם וללובשם כמנהגו ואין בזה משום אין מעבירין על המצוות" וראה גם ב'אשל אברהם' שם.)
ולסיכום הנ"ל בנוגע לשאלתך כיון שנפסקה ההלכה כשיטת רש"י וא"כ את קיום מצוות תפילין מקיים האדם ע"י תפילין דרש"י ותפילין דרבינו תם רשות הם א"כ אין בכך את הבעיה של אין מעבירין על המצוות ואתה יכול להניח מידך את תפילין דרבינו תם ולהניח ראשונה את של רש"י.

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן ק סעיף ד: ירקות מבושלות שנמצאו בהם ג' תולעים, הירקות אסורים; אבל מי השלקות, מסננן ומותרים. וכן הבשר, ירחצנו ויבדקנו ומותר.


ובביאור הגר"א יורה דעה סימן ק ס"ק כ: ירקות כו' (ג' כו'). כמ"ש בפ' הבע"י ס"ד ב' וכמ"ש הרשב"א והנ"י שם דמספקא כמאן הלכתא ולפיכך בנישואין דסכנתא אזלינן לחומרא אבל ווסתות דרבנן לקולא וכן שור המועד מעמידין הממון בחזקתו והמע"ה ומלקיות משום דעבר על כריתות אזלינן לחומרא ויבערו הרשעים מישראל וה"ה כאן כיון דבדרבנן אזלינן לקולא:


ירקות כו' אבל כו'. בתוספתא פ"ז דתרומות יבחושין שביין וחומץ אסורין רי"א מסננין את היין ואת החומץ (עיין בהגהת רבינו שם וכן עיקר) וש"מ שבלא סינון אסורין וכמ"ש בס"ג קדרה כו' ושלא כדברי או"ה ועמ"ש בסי' ק"א ס"ו בהג"ה וצ"ע על רש"י בספ"ג דחולין ס"ז א' ד"ה באורתא כו' ולמחר כשיראנה כו' ל"ל ראייתו אדרבה שמא לא יראנה (וי"ל דברי רש"י משום דאי לא"ה הוי סד"ר דמסתמא יש יותר מששים נגדן. ובבינת אדם פי' משום ס"ס ע"ש) (ע"כ):


ובש"ך יורה דעה סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים כו'. דמאחר שנמצאו ג' הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות ועיין בסימן פ"ד ס"ט וי' מדינים אלו:


ובפרי מגדים יורה דעה שפתי דעת סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים. עש"ך. ועיין לבוש סעיף ד' דדוקא ירקות ולאחר בישול הא פירות וכמיהין אף לאחר בישול יש להם בדיקה:


כל דברים החשובים בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין ומחמץ ומעמיד ומתבל וז' דברים אף שאסורים מדרבנן, או ספיקא דאורייתא, אין בטלים, כ"כ או"ה כלל כ"ה דין א'. ועיין שם דין י"ג. ומ"מ וודאי להלכה אף איסור דרבנן בכל אלו הדברים אין בטלים. אלא שראיתי להכרתי ופלתי אות א' דבר שבמנין באיסור דרבנן בטיל, וראיה מהערל [יבמות פ"א א] שאני שונה עיגול בעגולים עולה יע"ש. ובסימן פ"ו [ס"ג] מבואר ביצת נבילה אף שאיסורה מדרבנן הוה דבר שבמנין, וכ"כ תרומת הדשן סימן ק"ג דבר שבמנין מדרבנן נמי לא בטיל, וכ"כ ספר התרומה בסימן ג' דביצת נבילה הוי דבר שבמנין מההיא דביצה [ג ב] בליטרא קציעות דאפילו בדרבנן לא בטיל, וההיא דיבמות יש ליישב. ובאו"ח סימן תרע"ג [ס"א] נר חנוכה אין בטל אף דרבנן ובסי' ק"י [שפ"ד סק"ב] אבאר:


הבדל יש בין דבר שיש לו מתירין לשאר דברים חשובים. דשיל"מ דוקא במינו אין בטל ושלא במינו בששים, וספיקא להחמיר ואפילו בספק ספיקא כמו שיבואר בסימן ק"י [ס"ח] בין הספק בגוף האיסור על דרך משל אם נולדה ביום טוב או בחול או ספק אי הוה דשיל"מ הולכין להחמיר, שהרי הרשב"א [תוה"א ב"ד ש"א י"ב ע"ד] הוצרך לתת טעם לספק ביצת טריפה שאין המתיר עתיד לבוא בוודאי, הא לאו הכי היינו מחמירין בספיקו כיון שאפשר לאכול בהיתר בלי ספק כלל וכדבעינן למימר קמן בסימן ק"ב [ס"ב] אי"ה:


ובדברים חשובים אף באינו מינו אוסרים בכל שהוא עיין סימן (ק') [ק"י] [ש"ך סק"א] וספיקו להקל בין בספק גוף האיסור על דרך משל ספק ביצת נבילה אף דחשוב הוא ליש אומרים [סי' ק"י ס"א] והן בספק אי הוה חשוב, על דרך משל גיד הנשה דבר תורה ספק מן הכף או משאר הירך כתב איסור והיתר כלל כ"ה [דין י"ג] דספיקו להקל ככל ספק דרבנן, והטעם דספק הוא בדרבנן. אבל ספק תורה ודבר חשוב אסור כיון דהספק הוא בשל תורה נמצאת אומר שתי ספיקות להקל ואחד לחומרא:


והמנחת כהן ח"ג פ"ב חשב ד' דברים בין דבר שיש לו מתירין לדבר חשוב, אחד לקולא בדבר שיש לו מתירין, דוקא במינו, ושלשה לחומרא, א' שאין צריך שיהיה שלם, הב' פליטתו אסור (דלא כהר"ב בסימן ק"ב [ס"ד]), הג' ספיקו אסור, ובדבר חשוב בעינן שיהיה שלם ואין פליטתו אוסר יע"ש. וזה אמת ויציב דבר חשוב כמו אגוזי פרך כל שנפרך קצת מהן תו בטל חשיבותיה ועדיין צ"ע:


ובט"ז יורה דעה סימן ק ס"ק ו: ג' תולעים כו'. בב"י בסי' פ"ד מביא שם תשובת הרשב"א וכ' שם שתי פעמים וכאן הוא תשובת רשב"א ונראה לי פשוט שט"ס הוא שם וצ"ל ג' פעמים וכ"פ שם בש"ע בסעיף י' ומו"ח ז"ל כ' דיש להחמיר בב' כיון דלרבי הוה חזקה בב' זימני ולא נלע"ד כן דהא כ' הרא"ש בפרק הבא על יבמתו דבנשואין ומילה קיימא לן כר' משום ספק נפשות להקל משמע בשאר דוכתי קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דדוקא בתלתא זימנין הוה חזקה וכן עיקר ובפירוש כ' הבית יוסף בשם הר"ן שם בסי' פ"ד דפעם אחת או ב' מותר התבשיל:


ובכרתי סימן ק ס"ק יב: ג' תולעים. הואיל בריה דלא בטל הוא מדרבנן בעינן דאתחזק בג' תולעים, ועיין מה שכתבתי פלתי (ס"ק ז'):


ובפלתי סימן ק ס"ק ז: ג' תולעים. מ"ש הט"ז (ס"ק ו') הא במילי דאורייתא תרי זימנין הוי חזקה, בלאו הכי לא קשה מידי דהא ליכא כאן איסור של תורה כלל, דהא נתבטל, רק מדרבנן [אסור], וא"כ פשיטא דבעינן ג' פעמים, ומה בכך דגוף [האיסור] איסור תורה, [הא] דם נדה דאורייתא רק וסת דרבנן, ובעינן ג' פעמים, וה"ה בזה:


ובפרי חדש יורה דעה סימן ק ס"ק יד: שלש תולעים כו'. דמאחר שנמצאו שלש הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות. ומיהו בבציר משלש אף אם נמצאים ב' תולעים לא מקרי חזקה ושרי התבשיל וכן דעת הט"ז [ס"ק ו] ועיקר, ודלא כהב"ח [עמוד רסו ד"ה כתב הרשב"א] שאוסר בב' תולעים. ועיין בסימן פ"ד סעיף ט' וי' מדינים אלו:


חוות דעת חידושים סימן ק ס"ק ט: אסורים. דמאחר שנמצאו שלשה, הוחזק שיש בהן תולעים: