כריתת הברית בין בני ישראל ובין הקב"ה בשעת מ"ת - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

כריתת הברית בין בני ישראל ובין הקב"ה בשעת מ"ת

תאריך העלאה: 10.05.2021 – 09:05

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

ב"ה. מסרתי שיעור על הגירות של עם ישראל שיצאו ממצרים, על המילה שהייתה, הטבילה והרצאת דמים, אבל לא היה לי ברור איפה הייתה "קבלת מצוות" של בני ישראל – האם זה בשעה שאמרו "נעשה ונשמע", או בזמן אחר, בלי קשר למ"ת?

 

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
בגמ' מסכת כריתות (ט, רע"א) מדובר אודות כריתת הברית בין בני ישראל ובין הקב"ה בשעת מ"ת. ושם איתא, שאבותינו "לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם (קרבן). . מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים. . הרצאת דמים דכתיב וישלח את נערי בני ישראל. . טבילה מנלן דכתיב ויקח משה את הדם ויזרק על העם ואין הזאה בלא טבילה".

ישנם מחלוקת בין התנאים בנוגע לכמה וכמה פרטים בברית זו, באיזה יום היה כל אחד, ואין כאן המקום להכנס לכל זה (וכל זה צריך לביאור בפני עצמו) וכאן נעמוד על שאלתך – היכן היתה "קבלת המצוות" של בני ישראל.

וכדי להסביר כל זאת, יש להקדים דיוק במאמר חז"ל זה שהכניסה לברית היא "במילה וטבילה והרצאת דם", שלכאורה מדוע לא מנו גם קבלת מצוות, שהיא ענין עיקרי בגירות.

ולא רק שקבלת המצוות היא ענין עיקרי, אלא זהו עיקר הגירות. וכמו שנפסק להלכה בשו"ע (טושו"ע יו"ד שם ס"ג. וראה ט"ז שם (סק"ט) "שזהו גוף הדבר") שאם לא היתה קבלת מצוות בפני שלשה (וביום) מעכבת.

ואם זהו עניין כ"כ עיקרי ומהותי, עד שזה עיקר הגירות, מדוע לא נמנה עניין זה בעניינים שבהם נכנסו ישראל לברית?

אך מבאר זאת הרבי מה"מ (לקו"ש חל"ג שיחה לחג השבועות) בביאור מיוחד:

"קבלת מצוות אינה (רק) א' מהדברים המכניסים את האדם לברית, אלא היא היא (חלק מ)הברית עצמה, וכדיוק לשון הרמב"ם "בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית. . וכן לדורות כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן". הרי, שהענין ד"יקבל עליו עול תורה" הוא חלק מהרצון "להכנס לברית".

ומזה מובן בפשטות למה לא נמנית קבלת מצוות בין תנאי הגירות, כי כשאין קבלת מצוות, אין זה חסרון בתנאי הגירות, אלא אין כאן גירות, ורק לאחר שרוצה "להכנס ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה" יש חלות הגירות במילה וטבילה, משא"כ אם לא הקדים קבלת עול תורה ומצוות, אין כאן מעשה גירות".

ובביאור מה היתה בעצם אותה קבלת המצוות, מבאר בזה הרבי כך:

בפירוש הכתוב "ויספר (משה) לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", כתב רש"י (ע"פ המכילתא) דקאי על מצות פרישה והגבלה, ז' מצות שנצטוו בני נח, ומצות שניתנו במרה (שבת כבוד אב ואם פרה אדומה ודינין), ועד"ז בפסוק "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", פרש"י ש"ספר הברית" היינו "מבראשית ועד מתן תורה ומצות שנצטו במרה".

ובבירור אותם המצוות שקיבלו, הנה ברור שקבלת שבע מצוות של בני נח הם בוודאי ובוודאי לא מהווים גדל קבלת מצוות לישראל; כי למרות שלא צריכים להודיע לגר את כל התרי"ג מצוות, בכל זאת הוא חייב לקבל עליו את כל מצוות התורה, דאם הוא קיבל עליו את כל התורה כולה חוץ מדבר אחד – הוא אינו גר. וא"כ ברור, שקבלת המצוות במרה אין היא קבלת כל התורה.

ואפילו לפי פשטות סוגיית הגמ', שאמירת "נעשה ונשמע" היתה קבלת כל התורה כולה (שקבלו אותה קודם ששמעו אותה, הקדמת נעשה לנשמע) — אי אפשר להחשיב אמירה זו שקודם מ"ת גדר של קבלת מצוות (הנצרך לגירות).

דכל זמן שלא ניתנה תורה בסיני מפי הגבורה, אי אפשר להיות קבלה על מצוות שלאחרי מ"ת.

דכיון שהמצוות שלפנ"ז אינם בגדר של המצוות שלאחרי מ"ת, וכמובן, שאינה דומה כלל חומרת המצוות שקיימו האבות מעצמם, לחומרת המצוות לאחרי שנצטוו עליהם, ועד"ז אינו דומה כלל חומר הציווים שנצטוו ישראל ע"י משה לפני מ"ת, לחומר הציוויים לאחרי מ"ת, שאז שמעו את עשה"ד מפי הגבורה,

לכן, כל ענין של קבלת מצוות קודם שמיעת עשה"ד מפי הגבורה, אין להחשיבו כ"קבלת מצוות" שלאחרי מ"ת, דקודם שהי' התוקף דתומ"צ שלאחרי מ"ת (שהם "מפי הגבורה") בעולם, לא שייך שתהי' ע"ז קבלה (אמיתית), דהוי דבר שלא בא לעולם (ואין להם מושג בסוג ציוויים כאלה).

ולמרות שמשה רבינו הודיע להם "עונשין" (שבת פז, סע"א (פרש"י יתרו יט, ג). וראה חדא"ג מהרש"א שם, שזהו לפי שצריכים להודיע לגר עונשן של מצות) — אינו דומה לרגש חומרת המצות לאחרי ששמעו עשה"ד מפי הגבורה.

ולהעיר מסה"מ תש"י (ע' 242), דאע"פ שמשה רבינו ידע ושיער ה"חרדה" שתהי' במ"ת, מ"מ, לא הי' בערך כלל להחרדה כפי שהיתה בפועל.

וע"פ הנ"ל מבואר, דאע"פ שכבר היו קשורים לה' לפני מ"ת, הרי אופן ההתגלות דהקב"ה לכל ישראל בעת מ"ת פעלה בהם התחדשות גמורה, עד שנעשו כמציאות חדשה ממש, כקטן שנולד דמי.

ורק באופן המיוחד של התגלות ה' שהייתה במתן תורה, שהקב"ה התגלה בקול רעש גדול, והייתה חרדה גדולה, ורק אז היה יכול להיות העניין השלם של קבלת המצוות.

רק אז היה קיים בעולם את "חומרת" המצוות וענינם, כפי שהם צריכים להיות בקבלת הגירות אצל הגר.

ולפי כל זה מובן, שקבלת המצוות הייתה בזמן מתן תורה, בשעת אמירת עשרת הדיברות, ובזה קיבלו עליהם עול מצוות. ומה שאין זה כתוב בגמ' הנ"ל, כי לא בזה נכנסו לברית, אלא זה הברית עצמה.

ויהי רצון, שנזכה לקבלת המצוות בצורה הכי שלימה, בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומייד ממש.

 

 

מקורות

דילוג לתוכן