fbpx

נושא: הלכה

כיבוי אש בעשיית 'על האש' ביו"ט

מי שעושה בשר 'על האש' ביו"ט, ומצוי שמטפטף שומן הבשר על גחלים וכתוצאה מכך פורצת אש וחורכת את הבשר, האם אפשר לשפוף קצת מים על אותו המקום – לכבות את מקום האש הגלויה בכדי שלא ישרף הבשר ויפסד?

מעיקר הדין אפשר להקל ולהוציא את הגחלים הבוערות באש גלויה, אף שעל ידי זה יכבו בוודאי. או אפילו לשפוך מעט מים על גחלים אלו – החורכות ושורפות את הבשר. כי זהו לצורך אוכל נפש ממש – שאל"כ יפסד הבשר.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקיד סעיף א: אסור לכבות דליקה בי"ט, אפילו אם רואה ביתו שנשרף, אם אין שם סכנת נפשות. ואין מכבין הבקעת, ואפילו כדי שלא יתעשן הבית או הקדירה או כדי לשמש מטתו. הגה: ויש אומרים דוקא אם אפשר להציל הקדירה בלא כיבוי, אבל אם אי אפשר להציל או לבשל הקדירה בענין אחר רק שיכבה, מותר לכבות, (הרא"ש ומרדכי ור"ן פ"ב דביצה ורשב"א וטור), וכנ"ל עיקר; וכן בבית, אם ישרף הבית לא יהיה לו מקום לאכול שם ויפסיד, סעודתו, מותר לכבות, אבל אם יש לו בית אחר לאכול שם, אסור לכבות משום הפסד ממונו, (ב"י בשם אורחות חיים).

עולת שבת סימן תקיד ס"ק א: מה שכתב ואפילו רואה ביתו שנשרף וכו'. כלומר ביתו שאוכל בו ואפילו אין לו בית אחר לאכול בו, והמחבר אזיל לטעמו דפוסק כרבנן [ביצה כח ע"ב] דפליגי אר' יהודה דדרשו הוא ולא מכשיריו, ועל כן אפילו ביתו ישרף ולא יהיה לו בית לאכול בו אין לכבות, וכן משמע מפירוש רש"י [כב ע"א], וכן כתב מהרש"ל דאפילו אין לו בית אחר סוף סוף מכשירין הוא ואסור לרבנן דר' יהודה. ועי"ש בפ"ב בסימן ל'. ומה שכתב אם אין שם סכנת וכו'. דאי איכא סכנת נפשות אפילו בשבת שרי, וכמו שמבואר לעיל. ומה שכתב אין מכבין את הבקעת וכו'. וכתב המרדכי [סי' תרפא] דמפרש בירושלמי [פ"ד ה"ד] היינו כשאין שם אויר אבל יש שם אויר משליכה לשם. ומה שכתב או הקדירה וכו'. ומשמע אפילו אין לו שם אחר לפנות את הקדירה לשם ואם לא יכבה תתעשן הקדירה לגמרי אפילו הכי אסור. וכן כתב הרב המגיד בפירוש דברי הרמב"ם [פ"ד ה"ד]. ומה שכתב או כדי לשמש מטתו וכו'. גם זה מבואר שם. וכתב הרא"ש שם [סי' יח] וזה לשונו, אף על פי שהתירו בעילת מצוה ע"י מתוך כדאיתא בכתובות בפרק קמא [ז ע"א], והכי נמי יתירו כיבוי לצורך בעילה ע"י מתוך כמו שהותר כיבוי לצורך אוכל נפש כגון גריפת תנור או שלא תשרף הקדירה, י"ל בעילת מצוה שאני, אי נמי כיבוי זה חשוב כמכשירי אוכל נפש. ומשמע לפי תירוץ שני של הרא"ש דאפילו משום בעילת מצוה אסור לכבות את הנר, וכן עיקר, וכן פסק מהרש"ל בסימן ל' פ"ג דביצה. ונראה דלא מבעיא שאין מורין כן אלא אפילו אסור לעשות כן, אפילו למאן דפסק כר' יהודה במכשירין שאי אפשר לעשותם מבעוד יום, וכן כתב הר"ן [יא ע"ב ד"ה כי] בשם הרמב"ן [במלחמות ה' שם] בהדיא, וכן כתב רבינו ירוחם בנתיב ד' ח"ב [לב ע"א] וזה לשונו, ולפי מה שכתבו המפרשים יש בזה שלשה חילוקים, האחד דבר שאין בו מכשירי אוכל נפש ממש החמירו ואסור, כגון כיבוי הנר מפני תשמיש המטה או כדי שלא יתעשן הבית או לכחול עין וכיוצא בזה. השני דבר דאי לא שרית ליה אתי לאמנועי משמחת יום טוב כגון גריפת התנור וכירים וכיוצא בזה התירו אותו לכתחלה. השלישי מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותם עם אחרים כגון השחזת הסכין ושפוד שנרצף וכיוצא באלו הלכה ואין מורין כן, הרי כתב דכיבוי הנר מחמת דבר אחר אסור לגמרי. ולענין אם אסור לכבות הנר גם ביום טוב שני, משמע מדברי המחבר לעיל בסימן תצ"ו סעיף ב' דכתב אין חילוק וכו' דאפילו ביום טוב שני אסור, ועיין מה שכתבתי שם, וכן כתב ב"י שם בהדיא. מיהו הר"ן [שם ד"ה ושמעינן] כתב דמותר ביום טוב שני לכבות מפני דבר אחר, והוא הדין לכבות הדליקה מותר ביום טוב שני, ואנו אין לנו אלא דברי המחבר ז"ל. ודברי מהרש"ל בזה אינם מוכרעים, דבסימן ל' כתב שהוא מותר ביום טוב שני כדברי הר"ן ושם בסימן ל"א לא כתב כן, ומשמע שם בגמרא אפילו צריך לבטל הבעילה באותה לילה מפני הנר אין לכבות הנר. ומה שכתב ויש אומרים וכו'. וזה לשון הטור בשם הרא"ש [סי' יט], ודוקא כשאפשר לו להצילה מעישון בלא כיבוי כגון שיסירנה מאש זה ויתננה על אש אחר, אבל אם אין לו אש אחר ואם לא יכבנה תתעשן הקדירה, מותר לכבות כדי שלא תתעשן הקדירה כמו שמותר לבשל ולאפות, דגם זה צורך אוכל נפש. ומה שכתב כן נראה עיקר וכו'. וכן פסק ג"כ מהרש"ל [שם]:

משנה ברורה סימן תקיד ס"ק ז: מותר לכבות – ס"ל דזהו צורך אוכל נפש ממש ומותר הכיבוי כמו שהתירה התורה לאפות ולבשל ועיין ט"ז סי' תק"ב דאם האש גדול ומקדיח להתבשיל וצריך להסיר משם קצת אף שעי"ז בודאי יכבה האש מהן שרי:

שער הציון סימן תקיד ס"ק י: וגם האליה רבה העתיקו בסימן זה, ומשמע מיניה דשוה לגמרי לעניננו דאם אין לו עצה מותר לכבות: