כידוע, שכל עניין בתורת הנגלה, אפשר להבינו בצורה אמיתית ורחבה, רק על פי הביאורים של תורת החסידות.
תורת החסידות היא הנשמה של תורת הנגלה, והיא מאירה כל פרט ופרט.
כפי שהזכרתך, חכמים מביאים על מצוות כיבוד הורים בתלמוד ירושלמי (קידושין ז, א) שחובת הבן לדאוג לאביו ולעזור לו בפעולות הבאות: "מאכיל ומשקה מלביש מנעיל מנהיג", כפי שהזכרתך בשאלתך.
בפשט הדברים מדובר בעזרה בפעולות שנועדו לסיפוק הצרכים הבסיסיים של כל אדם, אשר מסיבות שונות – זקנה או סיבה אחרת – האב אינו מסוגל לעשותן בעצמו.
ואם ההורים מסוגלים, ב"ה, לעשות פעולות אלו בעצמם? מבחינה מעשית, נראה שעזרה זו לכאורה מיותרת?! כפי שאתה מעלה.
כשמתבוננים בעומק העניין ניתן מבינים שהפעולות שהוגדרו מייצגות חמישה צרכים נפשיים ורוחניים השייכים לכל אדם, וממילא גם כשמצבם הפיזי והבריאותי של ההורים תקין, הבן יכול וצריך לכבדם בתוכן הפנימי שטמון בהן, כפי שיפורט.
- מאכיל – להשביע את הנפש
האוכל משביע את האדם וגורם לו תענוג. מבחינה רוחנית, התורה היא המזון של הנפש, כמובא בתניא פרק ה', מאחר שכשאדם לומד תורה הוא מזין את נפשו וממלא אותה בתודעה האלוקית.
כשחכמים אומרים שמוטלת על הבן חובה להאכיל את הוריו, מלבד הפירוש הפשוט, טמון בהוראתם מסר: מוטל עליו למלא את נפשם מבחינה רוחנית ותודעתית, באופן של תענוג והתמלאות.
כיצד ימלא הבן חובה זו כלפי אביו? הבן הולך לבקר את אביו, שוהה איתו, מקשיב לו ומנעים את זמנו ומנצל את השהייה בצוותא גם ללימוד משותף. ועל דרך זה באופנים נוספים, הוא עוזר לו "להאכיל" ולמלא את התודעה הנפשית שלו.
- משקה – לעורר רצון
כשחכמים אומרים 'משקה' הם אינם מתכוונים רק לשתייה סתמית של מים (שנכללת באכילה), אלא לשתייה חשובה, כמו שתיית יין. אחת מתכונות המשקה ובפרט היין, שהוא מעורר את האדם לרצות ממנו עוד ועוד. בשונה מהמאכל שהוא משביע, המשקה דווקא פותח את התיאבון.
כמו כן, על היין נאמר "נכנס יין יצא סוד": דרך ה'משקה' ניתן לגלות מה האדם באמת חפץ ורוצה, וכלשון חז"ל "האדם ניכר בכוסו".
וכך ניתן להסביר בצורה רוחנית ונפשית: החובה של הבן להשקות את אביו פירושה שעליו לעורר בו עניין ומוטיבציה להתקדמות ולשאיפה קדימה, לעורר בו את הרצון הפנימי, שיש בו מהות ששואפת לפרוץ החוצה ולהתגשם. על הבן לעודד את אביו ולדרבנו, לעורר בו רצון להמשיך ולפעול, לעשות וליצור.
- מלביש – לחזק את התדמית
הלבוש קשור למראה של האדם: האדם מתבטא ומתגלה דרך לבושיו.
חכמים ציוו על האדם להלביש את אביו. מלבד הפירוש הפשוט לעזור לו להתלבש, אם הוא זקוק לעזרה בפעולות אלו, נכללת בציווי זה גם הושטת עזרה לאב להלביש את התודעה שלו וה'תדמית' שלו בלבושים מתאימים, כידוע שהלבושים נקראים 'מכבודתא' (שמכבדים את האדם).
יש מקרים שבהם אנשים מאבדים את 'תדמיתם'. תופעה זו נפוצה במיוחד בגילאים מבוגרים. כיוון שאובדת להם היכולות לבצע פעולות שהיו רגילים לבצען בעצמן, תוקפות אותם מחשבות שהחולשה הזאת מעידה שאין להם ערך. על הבן לפעול לחיזוק תחושת הערך של ההורה. ביחס מכבד ובשיחות עידוד הוא יעזור לאביו לראות בעצמו אדם שיש לו ערך ויחזק את הדימוי העצמי החיובי שלו.
- מנעיל – לחבר למציאות
בחסידות מובא שנעל מסמלת את החיבור של האלוקות עם העולם. כשם שבגשמיות הנעל משמשת ממוצע בין הגוף לבין האדמה שעליה האדם דורך, כך מבחינה רוחנית, הגוף הוא כעין 'מנעל' לנשמה, ועל דרך זה ישנם מלאכים עליונים שתפקידם להוריד את ההשפעה האלוקית למטה שנקראים בשם מנעל וסנדל.
על פי זה ניתן לפרש שחובת הבן להנעיל את אביו כוונתה שעל הבן לפעול כדי לחבר אותו יותר לקרקע ולמציאות. בפעולות אלו כלולות כמובן הדאגה לבריאותו הגשמית ועשיית הסידורים הנחוצים לו לתפקודו בעולם, אך טמונים בהן גם עידוד ותמיכה לחיות ולפעול בתוך המציאות של העולם. גם אם ההורה לכאורה 'פעיל' פחות (אינו עובד למחייתו ופעמים רבות שוהה שעות מרובות יותר בבית), הבן צריך לעורר בו את המקום הזה, ובכך 'להנעיל' אותו, היינו לחבר אותו למציאות ולעשייה בה.
- מנהיג – לתת לו להוביל
אדם שהוא מנהיג יש ערך לציווי ולאמירה שלו. הוא מוביל ופורץ דרך. הציווי לבן להנהיג את אביו כולל בתוכו גם להפוך אותו למנהיג ומוביל.
כיצד עושים זאת? כאשר מראים לו שיש ערך למילה שלו ומתייחסים ברצינות לבקשותיו ולאמרותיו, מחזקים אצלו את המקום של ההנהגה. אדם שמרגיש שכבר לא מתייחסים לדבריו או מקשיבים לו רק מצד הנימוס עלול להרגיש שהוא בצד ה'מקבל' בלבד ויכולתו להשפיע ולהוביל אבדה.
הבן צריך לעודד את ההורה שלו במידת האפשר להיות בעמדה של הנהגה והובלה.
מלבד קיום רצון ה' במצווה זו, שהוא העיקר כמובן, יש בה חשיבות גדולה בפיתוח גישה ותודעה נכונה של האדם כלפי עצמו: אם האדם יהיה מודע לחמשת הצרכים האלה של הוריו וימלא אותם בהנהגותיו ובהתייחסותו אליהם, הוא יבנה ויעצים גם את בסיס אישיותו שלו.
ובעומק הדברים, על פי המובא בתניא – שאבא ואימא הם ה'מוחין' (החוכמה והבינה) – יש קשר ישיר בין קיום המצווה כלפי ההורים (שהשבוע אנו קוראים עליה בתורה) לזמן הגאולה, עליה נאמר "ומלאה הארץ דעה את ה'". באופן זה ניתן לראות בחובות המוטלות על הבן כלפי האב, בפן הנפשי והרוחני (כפי שהוסבר), דרכים לחיות גאולה בפן האישי, ולזרז את הגאולה הכללית.
