fbpx

נושא: כשרות

יין נסך

האם מחלל שבת אוסר יין בנגיעה?

מעיקר הדין, מחלל שבת 'בפהרסיה' (במזיד – בפני עשרה מישראל), והוחזק לעשות כן (ג' פעמים ואילך) – אוסר את היין בנגיעה.


אמנם בזמנינו לענין 'תינוקות שנשבו', המיקל יש לו על מי לסמוך (בפרט אם לא נגע ביין עצמו ממש, רק מזג מהבקבוק, וישנו הפסד בדבר), אמנם ראוי להחמיר (בפרט שלא לשתות מיין שלהם).


אך אם ידוע בוודאות שאדם מסויים 'שנה ופירש', או שהוא עושה 'להכעיס', וודאי שאוסר מעיקר הדין.

מקורות

 


בית יוסף יורה דעה (סימן קיט): עוד מפי הר' יונה ששמע מחכמי צרפת … משומד לחלל שבתות בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי רבותינו ז"ל הוא מין ויינו יין נסך וכו', וענין חילול שבת .. הוא דוקא שהיה מוחזק בו שלש פעמים, אבל בפעם אחת או שתים אינו עושה יין נסך – ובפני עשרה צריך שיחלל.


ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה (סימן ב סעיף ה): מומר .. לחלל שבת בפרהסיא, דינו כעכו"ם.


ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות יין נסך (סימן קכה סעיף א): נטל עובד כוכבים כלי של יין והגביהו ויצא היין, אף על פי שלא שכשך, נאסר בשתייה, שהרי היין בא מכחו; ומה שנשאר בכלי אסור גם כן, משום נצוק.


ובש"ך יורה דעה (שם ס"ק א) כתב: ומה שנשאר בכלי אסור כו'. קשה דלעיל סי' קכ"ד סי"ד פסק דמה שנשאר בפנים מותר והיינו משום דלא החמירו כחו בניצוק וכן לקמן סעיף ח' העתיק ל' הטור דהיוצא אסור בשתייה ומשמע דמה שבפנים מותר וע"ק דהא ניצוק אינו אלא ביין האסור בהנאה כדלקמן סי' קכ"ו ס"ה והכא כיון דהיוצא לא נאסר אלא בשתייה אמאי מה שנשאר בכלי אסור משום ניצוק וכן קשה על הרב וצ"ע, ולדידן הכל שרי במקום הפסד דכל מה שאסור מן הדין בשתייה לדידן דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן שרי אף בשתייה כדלעיל סימן קכ"ד סכ"ד.


ולענין מחללי שבת בזמנינו, כתב בתשובות והנהגות (כרך ב סימן ת): כיון דשורש האיסור בפתם ויינם הוא משום בנותיהם, והיינו הקירוב זה לזה עד שמגיעים אפילו לחיתון, הנה טעם זה שייך גם בתינוק שנשבה שהקירוב מסוכן, ואף שאינו מתכוין לקלקל מ"מ עצם הקירוב זה לזה מקלקל וראוי לגזור.  ומעתה ישראל מומר פתו ויינו ראוי לגזור עליהם, ולא נוכל להקל מטעם שהם כתינוק שנשבה, שגם בהם ראוי לגזור שלא לאכול זה עם זה שהקירוב מסוכן, וכמו שביארנו.


ולפי דרכנו במחללי שבת בזה"ז קשה להקל ביינם מטעם שהם כאנוסים, דאדרבה ראוי להחמיר בהם יותר שעלולים לטעות להתערב וללמוד מהם, וכמדומני שכן המנהג פשוט לאסור אם נגע מחלל שבת בפרהסיא ונזהרין מאד מנגיעתו. (אף שכמה מהאחרונים צידדו להקל בזה"ז בדיעבד מטעם שדינם כתינוקות שנשבו, היינו דוקא בנגיעה ביין שלנו שהאיסור רק מחשש ע"ז בזה דעתם להקל בו בדיעבד, אבל לשתות משלו ראוי להחמיר, שהאיסור משום בנותיהם והיינו ההתקרבות עמהם, וזה שייך אפילו הוא כאנוס וכמ"ש.


ובשו"ת יביע אומר (חלק א יורה דעה סימן יא), הביא משו"ת בנין ציון החדשות (סי' כג) שכתב: שאף על פי שמעיקר הדין מומר לחלל שבתות עושה יין נסך במגעו, מ"מ לפושעי ישראל שבזמנינו יש לדון אם אין להם דין אומר מותר, דהוי דוקא שוגג קרוב למזיד, אחר שבעוה"ר פשתה המספחת לרוב עד שנעשה חלול שבת אצל רובם כהיתר. ועוד שיש בהם שמתפללים תפלת שבת ומקדשים קידוש היום, ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, והרי מחלל שבת ה"ט שנחשב כמומר מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, ומעיד שקר שלא שבת הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. וזה הרי מודה בתפלה וקידוש על מעשה בראשית. ומה גם בניהם אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומים לתינוק שנשבה בין הגוים. ולכן לענ"ד אף שהמחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם תע"ב, אכן גם המקילים יש להם ע"מ שיסמוכו, אם לא שברור לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה ודאי חשיב כמומר גמור ואוסר יין במגעו.