"ייחוד" - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

נושא: צניעות

"ייחוד"

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן
  • שאלה

האם בת גדולה יכולה להיות 'שומר' לאמה, בכדי להצילה מדין  'יחוד'.

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
  • תשובה
מעיקר הדין כן, אך טוב להחמיר

מקורות

ראה בשו"ת דברי מלכיאל חלק ד סימן קב: ע"ד אשר נזדמן לו כעת להיות גלמוד ואיננו מוצא איש אשר ילין בביתו. ובאשר לא יוכל להיות בלי משרתת הכניס לביתו איש אחד עם ב"ב. אבל האיש ההוא ע"פ רוב נוסע למרחוק ונשארים אשתו ושלש בנותיו. וחפץ כבודו לדעת אם יש עצה שלא יכשל באיסור יחוד. והנני לרצונו אך בקוצר מרוב טרדותי:


והנה באיש אחד עם שלש נשים הוא מחלוקת הפוסקים. ודעת רש"י בקדושין (דף פ"ב ע"א) שמותר להתיחד והובא דעתו באה"ע סי' כ"ב ס"ה. ולפ"ז יש להקל כשיטה זו דבדרבנן אזלינן לקולא. ואף לשיטת התו' דיחוד הוי דאורייתא מ"מ יחוד דשתי נשים הוי דרבנן לכ"ע כמ"ש החו"י סי' ע"ג. ואף דאיתא בקדושין (דף פ"א ע"א) דאיכא פלוגתא באנשים בפנים ונשים בחוץ או אנשים בחוץ ונשים בפנים. וקאמר עלה אביי דניזיל בתרווייהו לחומרא. היינו משום דאם נקל בזה נצטרך להקל בשניהם ויעשו איסור ממ"נ. וכעין זה כתב הר"ן פע"פ גבי הסיבה ובפ"ק דמגילה לענין ספק מוקף והתו' בביצה (דף י"ד ע"א) דעבדינן לחומרא בכה"ג היכא שיש ספק בכל צד. ואם נקל בשניהם יבואו ודאי לידי איסור ע"ש. וע' חיבורי ח"א סי' כ"ג ואקצר:


אכן קשה דהא חזינן שהחמירו באנשים בפנים ונשים בחוץ. ופירש"י שמא יצא אחד לחוץ ויתיחד עם הנשים. הרי דחיישינן שמא יצא אחד חוץ לחדרו. וא"כ גם בנ"ד כיון שכבודו יש לו חדר מיוחד ניחוש שתכנס אשה אחת לחדרו ויבואו לידי יחוד. אבל באמת ז"א דהנה רש"י פירש שם לרב כהנא דאנשים בפנים אסור היינו שמא יצא איש לחוץ ויתיחד לפי שדרכם של פנימים לצאת דרך בית החיצון. אבל אנשים בחוץ מותר שאין דרכם ליכנס לפנים. ואשה שתצא לחוץ הרי מותרת להתיחד עם שני אנשים. אלמא דלא חיישינן שמא יכנס איש אחד לפנים. כי ליכנס בכוונה להתיחד ל"ח. וכעין זה כתב הט"ז סי' כ"ב סק"ט. ורק כשמתיחדים אסור כי עי"ז אפשר שיבואו לידי הרהור והתקרבות. ובברייתא דמייתי שם פירש"י דאנשים בחוץ אסור שמא יכנס אחד לפנים ויתיחד עם הנשים. ואנשים בפנים שרי דאף אם יצא אחד לחוץ ירא שמא יצא השני ג"כ כיון שדרכו על בית החיצון. ושמא תיכנס אשה לפנים לא חיישינן. ואף אם תיכנס אין איסור דאשה עם שני אנשים שרי. הרי מפורש דלרב כהנא לא חיישינן שמא יכנס כדי להתיחד. ולברייתא חיישינן רק באיש ולא באשה. וכדאיתא בכתובות (דף ס"ג) דצערו של איש מרובה משל אשה. ורק לרווחא דמילתא כתב רש"י דאף אם תיכנס אין כאן איסור. והריטב"א בחי' לא הזכיר כלל החשש שהאשה תכנס לפנים. והיינו כמש"ל דלהאשה ודאי אין חשש שתכנס כדי להתיחד. וכעין זה כתב הט"ז סי' כ"ב סק"ט. ובגוף סברא דשמא יכנס האיש כדי להתיחד קשה דא"כ נימא שאסור לאשה להיות לבדה בבית שמא יכנס איש ויתיחד עמה. ולזה נראה דהחשש הוא רק דכיון שהם בבית אחד בחדרים סמוכים יש לחוש שיכנס לצורך איזה דבר. וממילא יתיחד. ולפ"ז יש חשש זה גם באשה שתכנס לפנים לצורך איזה ענין. וכ"נ להוכיח מהירושלמי פ"ק דכתובות הובא להלכה ברמב"ם פכ"ב מהא"ב הט"ו ובטוש"ע אה"ע סי' כ"ב שאסור למנות איש לשמור חצר שיש שם נשים אף על פי שהוא עומד בחוץ שאין אפוטרופוס לעריות. הרי דחיישינן שיכנס לפנים. וא"ל שהחשש הוא שתצא לחוץ ויתיחד עמה וכדין אנשים בחוץ ונשים בפרס. דא"כ מה קמ"ל בזה. וגם דהרמב"ם מפרש שם זה באופן אחר וכמ"ש לקמן. ועכצ"ל דאיירי כגון שהוא עומד בחוץ ברחוב במקום שאין שייך יחוד והחשש הוא שמא יכנס לפנים. אך שם י"ל הטעם שכיון שעומד שם בקביעות יש לחוש שבהמשך הזמן ימצא לו אופן להתקרב לאיזה אשה שבחצר. וכן מורה לשונו שם שאין אפוטרופוס לעריות. דמשמע שהוא רק על דרך חשש רחוק. וכעין הא דמייתי שם שלא ימנה אפוטרופוס בביתו ע"ש:


והנה הרמב"ם שם ה"ח ובאה"ע סי' כ"ב הביאו הדין דאנשים בפנים ונשים בחוץ או איפכא באופן שפירשה אשה אחת לבין האנשים או איש אחד לבין הנשים. משמע שמפרש דהש"ס איירי בכה"ג. וטעמו נראה משום דפסק שם שאסור להתיחד אף עם ג' נשים או אשה עם ג' אנשים. רק הרבה אנשים עם הרבה נשים שרי. וא"כ קשה למה אסור בהא דבפנים ובחוץ. וסברא דשמא יכנס לא ס"ל דאין שייך לחוש שיעשה איסור. וגם דהא הרמב"ם ס"ל דהוי רק מדרבנן ולפמ"ש החו"י סי' ע"ג בהרבה נשים הוי לכ"ע מדרבנן. וא"כ אין שייך לגזור שמא יכנס דהוי גזירה לגזירה. ולזה הוצרך לפרש שפירש אחד מהם. ולכאורה קשה דמאי קמ"ל בזה וגם היכי קאמר לחד לישנא דשרי הא הרמב"ם פוסק דאשה עם הרבה אנשים או איש עם הרבה נשים אסור. וצ"ל לדעת הרמב"ם והמחבר דבאנשים בפנים הוי כאלו כולם בחדר אחד דשרי כמ"ש הרמב"ם שם. ולא חיישינן שמא יצא רק אחד. דזה הוי גזירה לגזירה וכמש"ל. ולזה הוצרך הרמב"ם לאוקמא שפירש אחד. ומפרש דלרב כהנא ס"ל דאנשים בפנים אסור כשפירש. ונשים בפנים שרי אם פירשה לפי שהם הולכים לתוך הרחוב דרך חדר החיצון. ולזה באיש בין הנשים חוששים שישאר שם כי יצה"ר של איש מרובה. אבל באשה העוברת בין אנשים אין לחוש ותלינן שתצא משם תיכף. ולברייתא ס"ל דנשים בפנים אסור שאין יריאים שיצאו עוד נשים כי אשה אין דרכה לצאת וכמ"ש כבודה בת מלך פנימה. אבל אנשים בפנים שרי דמרתתי שיצאו עוד אנשים כפירש"י. עכ"פ שמענו לדעת הרמב"ם וטוש"ע דל"ח לכניסה ויציאה כל זמן שעכשיו אין כאן יחוד. ואף דהב"ח כתב בסי' כ"ב דבשני חדרים שייך יחוד. כבר נחלקו עליו האחרונים ע' ב"ש וט"ז סי' כ"ב ס"ה. ולכאורה יקשה מהא דקדושין (דף פ"א ע"א) דאמר רב ביבי שקולו דרגא מתותי ביבי אלמא שחששו לכניסה בכוונה וכפירש"י שם. אבל ז"א דהא בלא"ה קאמר הש"ס שם דשאני התם דהות שושבינתיה וגייסא ביה ע"ש וע' סי' כ"ב ס"ח ובאחרונים שם:


ועוד יש לדון מהא דאיתא בעירובין (דף ס"ה ע"ב) דישראל ועכו"ם בפנימית וישראל בחיצונה אסור משום דשכיח דדייר הכי שהעכו"ם ירא מן הישראל שבחיצונה שישאלנו על הישראל שדר בפנים היכן הוא. ובישראל ועכו"ם בחיצונה וישראל בפנימית מיבעי' ליה התם אי שכיח דדייר דמצי א"ל שהישראל שבחיצונה אזל לעלמא. ופשיט התם דשכיח דדייר דמירתת דילמא השתא אתו לחיצונה הישראל שבפנימית. וזהו הסברא שנחלקו בה ר"כ ומתניתא בקדושין (דף פ"א) לפי פירש"י. דמתניתא ס"ל דמירתת שמא יצאו עוד אנשים מהפנימית. ולמאי דמסיק בקדושין דאסור בכל גווני. צ"ל דביחוד דחיישינן לעבירה דהוי זמן מועט י"ל דלא מירתת שיצאו ברגע זו. אבל בעירובין אף אם יצא במשך זמן אח"כ ישאל על הישראל היכן הוא. בזה ודאי דמירתת. ועכ"פ משמע דלא חיישינן לכניסה לפנים. דאלת"ה נימא דלא דיירי תרי. כי הפנימי ירא שמא יכנס העכו"ם לפנים ויהרגנו. והישראל החיצון לא יוכל לישאול את העכו"ם עליו כי הלא אינו דר עמו וכדמשמע בש"ס שם דרק היכא שדר עמו יכול לחשדו כיון שלא היה עמו רק הוא. וכעין הא דתנן בשבועות (דף מ"ד ע"ב) בנכנס שלם ויצא חבול. ומוכח מזה דל"ח לכניסה לפנים. אך יש לדחות דיצה"ר דעריות קשה מאוד ולא דמי לרציחה. וגם דהא אפשר שיסגור הישראל את חצרו. משא"כ ביחוד דחיישינן שגם הוא יומשך אחר תאותו. ולפמש"ל שהחשש הוא שמא יכנס לצורך איזה דבר. ועי"ז יתיחדו ויבואו לידי קירוב דעת. י"ל דהכא כשנכנס העכו"ם יזהר תיכף בו ודוחק ואקצר:


ולפ"ז י"ל דבנ"ד הוי ס"ס. שמא הכוונה בש"ס כהרמב"ם וטוש"ע דאיירי כשפירש אחד. ולכ"ע לא חיישינן ליציאה וכניסה אם הם בשני חדרים. ואף אם הוא כרש"י ור"ן דלא פירשו. מ"מ שמא הלכה כרב כהנא דרק ליציאת אנשים חיישינן אבל לכניסת אשה לא חיישינן. ובגוף הדבר נראה דבשני חדרים לא מיקרי יחוד. דכיון שאינם יחד אין היצה"ר מתגרה. רק בפנים ובחוץ פליגי כמש"ל….


עכ"פ בנ"ד נראה דשרי לכל השיטות. דלהרמב"ם וטוש"ע דס"ל שאסור להתיחד עם ג' נשים. מ"מ הא ס"ל דבשני חדרים לא הוי יחוד ולא גזרינן לכניסה ויציאה. ולרש"י הא ס"ל דשרי להתיחד עם ג' נשים. ולכניסת נשים י"ל דלא חיישינן דבזה לא מצינו שיחמירו וכמש"ל. וגם דהא הוי ספק עכ"פ דהא לרב כהנא ל"ח לכניסה אף לאיש. גם כי נראה מדברי כבודו שהחדר שהנשים בו הוא אצל חדרו. ולא מבחוץ. ואם יחפוץ לצאת לחוץ א"צ לילך דרך חדר של הנשים. ובכה"ג ודאי שרי כמש"ל. וגם הרי כתב כבודו שהוא סוגר חדרו מבפנים. ובכה"ג ודאי אין לחוש שתכנס אשה לפנים [ויש לדון ג"כ דמה שסוגר חדרו יועיל גם לשיטת הפוסקים דס"ל שאסור להתיחד עם ג' נשים. דמ"מ אין לחוש שיצא לתוך החדר של הנשים אף לשיטת הר"ן וריטב"א דס"ל דחיישינן ליציאה לחוץ. דהכא יש לו היכר שיזכור שאסור לו להתיחד בזה שסגר חדרו בשביל חשש יחוד. וכמו דמהני היכר באשתו נדה וכן באוכלי בשר ואוכלי חלב ע' חולין (דף ק"ד) ובשבת (דף י"ג) וביו"ד סימן פ"ט וסימן קצ"ה. וסברא זו צריכה בירור כי הוא דבר חדש שלא מצינו בפוסקים ואקצר כי אין נ"מ לנ"ד וכמש"ל] (ומ"ש כבודו לצדד מצד זקנה. כבר כתבו הפוסקים דאין נ"מ בזה ע' יש"ש סוף קדושין):


דילוג לתוכן