קראתי בספר 'דרך מצוותיך' המבואר, במצוות ציצית, דבר מהפכני מאד: שבלימוד תורה יש הארה של 'אור פנימי' שהארתו מושגת בגן עדן, ואילו במצוות יש הארת 'אור מקיף' שהארתו תתגלה בתחיית המתים, ונראה מכך כאילו המצוות יותר גדולות מהתורה;
לעומת זאת, בדברי חז"ל תמיד נראה ההפך, לדוגמה, שמצווה מגינה רק כשעוסק בה ותורה מגינה תמיד, שאם באים ייסורים על אדם ואינו יודע למה יתלה בביטול תורה, תלמוד תורה כנגד כולם וכו' – איך ניתן להסביר זאת? מה היחס בין מצוות ותורה? (וכן אם לימוד תורה היא מצווה אז זו גם הארה מקיפה)?
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.
