יהודי שיש לו פגישת עבודה משרד של גוי, והגוי חימם מים בקומקום שלו, ומציע ליהודי להכין קפה, האם מותר ליהודי להכין לעצמו תה או קפה ממים אלו?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון הפרטים הבאים: א) האם יש בעיה בדבר שנתבשל על ידי גוי. ב) האם זה דוקא בתבשיל או גם במשקה. ג) האם זה רק בתבשיל חשוב, או בכל בישול שהוא.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה סימן קיג סעיף א', שכל דבר מאכל שאינו נאכל על ידי האדם כמות שהוא 'חי' אם לא על ידי בישול וכיוצא בזה, ובנוסף הוא על שולחן מכובדים בכדי ללפת בו את הפת או שאר תבשילי מזונות, ובישל את אותו המאכל גוי, אזי אפילו אם הגוי בישל את המאכל בביתו של ישראל, ואפילו אם בישל זאת בכליו של ישראל, מכל מקום אסור המאכל משום בישולי גויים.
וטעם האיסור מובא בפירוש הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה ט', שאם נתיר לישראל לאכול מאכלים שנתבשלו על ידי גוי, יש חשש שמא יביא זאת לקירוב עם הגוי, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה 'גדולה לגימה שמקרבת', וישנו חשש שמתוך קירוב זה יבואו להתחתן בגויים עם בנותיהם, וכן כתב בפירוש רש"י במסכת עבודה זרה דף לה עמוד ב' דיבור המתחיל 'שלקות.
טעם נוסף מובא ברש"י במסכת עבודה זרה דף לח (דיבור המתחיל מדרבנן), שלא יתרגל הישראל לאכול אצל הנוכרי, ומתוך כך יאכיל אותו הגוי דבר טמא ויאכל אותו הישראל בלא שימת לב מתוך רגילותו לאכול אצלו.
וכתב הטורי זהב שהוא עיקר הטעם לאיסור בישולי גויים – משום חתנות. וכן מובא בבית חדש, שאמנם ישנו מקום לחשוש שמא יאכיל אותו הגוי דבר טמא ויאכלנו בלא שימת לב, אך עיקר הטעם הוא משום חתנות, וכמאמר הגמרא שכולם גזרו משום בנותיהם.
והנה לכאורה היה עלינו לאסור בישולי גויים גם בלא איסור במאכלים עצמם משום כליהם (כמובן אם בישלם בכליו שלו) שבזה לכאורה אין צריך להגיע לאיסור משום חתנות שהרי הדבר אסור משום עצמו?
אלא שאין לאסור זאת משום כליו של הגוי מאחר והכלל הוא שסתם כלים אינם בני יומם, ואם כן הטעם הלוע בהם הוא טעם לפגם שאינו אסור בדיעבד, אלא רק לכתחילה, כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן קכב סעיף ו', ורק מפני איסור בישולי גויים מטעמים האמורים יש לאסור בכל אופן שהוא את בישוליו.
והנה אחד התנאים בכדי לאסור בישולי גויים הוא שהמאכל אינו נאכל כמות שהוא חי אלא זקוק הוא לבישול בכדי לאוכלו, כמבואר בשולחן ערוך קיג שם.
וטעם הדבר הוא, משום שכל מאכל הנאכל כמות שהוא חי ללא צורך בבישול, אם בכל זאת מבשלים אותו – אין כל חשיבות לבישול, מאחר וגם בלא הבישול הוא ראוי לאכילה. כמבואר בחכמת אדם כלל סו אות א'. ואפילו אם נאמר שבאכילתו כמות שהוא חי הוא אינו משובח כמו אם בישלו את אותו מאכל, מכל מקום אין זה נכלל באיסור, כמבואר בחידושי הריטב"א שם דף לח.
והוסיפו הפוסקים שכלל זה אמור אפילו כאשר מדובר בתבשיל שכאשר מבשלים אותו, הוא נעשה יותר טוב וראוי לאכילה על ידי כך, אף שבדרך כלל הוא נאכל כמות שהוא חי. מכל מקום אין בתבשיל זה איסור של בישולי גויים, כמבואר בחידושי הריטב"א למסכת עבודה זרה דף לח עמוד ב'.
ואמנם על פי קבלת האריז"ל, אין האיסור רק באם עולה על שולחן מלכים, אלא אף אם עולה על שולחן שרים, מכל מקום כבר נכלל הוא באיסור בישולי גויים ואין לאוכלו, כמבואר בספר טעמי המצוות לתלמידו הרב חיים ויטאל, פרשת וילך דף סב. וכן הובא בשאלות ותשובות חיים שאל להרב החיד"א, סימן סד.
העולה מהאמור: שכל דבר מאכל שעיקר דרך אכילתו הוא כמות שהוא חי – ללא בישול, אינו נכלל בכלל איסור בישולי גויים, וממילא מותר ליהודי במקרה האמור להשתמש במים לצורך הכנת שתיה.