טעם כעיקר

שלום הרב הנכדה שלי הייתה אצלי בבית אתמול בערב והעובדת הזרה שלי הכינה ארוחת ערב מרק חלבי בסיר מאוד קטן היא חדשה אצלי בבית והיא לא יודעת את הכללים ובטעות היא הכניסה חתיכת נקניק בשרי גדול לתוך האוכל אני מיד צעקתי עליה שאסור כזה דבר היא התנצלה והוציאה את החתיכה מיד אבל אני לא נתתי לאף אחד מהבית לאכול את זה היא אמרה שהיא עצמה רוצה לאכול והסכמתי לה אחרי זה היא טענה שבאמת הרגישו במרק טעם בשרי השאלה היא האם היה מותר לי לתת לה לאכול והאם באמת הייתי צריכה לזרוק ?

התשובה לשאלה זו שאם אכן לא היה בסיר החלבי פי שישים מהנקניק הרי המרק אסור באכילה ולכן היה אסור לאכול אותו, אבל כמובן שהיה מותר לתת אותו לעובדת הזרה לאכול.

ולהרחבת התשובה: שאלה זו נוגעת בכמה וכמה נקודות הלכתיות ונענה עליה עם הקדמה כללית על כללות הנושא.

ההלכה אומרת שתערובת לח בלח (דבר לח עם דבר לח) מין בשאינו מינו (סוג של דבר אחד עם סוג אחר) היא התערובת החמורה ביותר, שאם יש טעם של איסור בתוך ההיתר (או של בשר בתוך החלב) התערובת אסורה מן התורה. כך הם הדברים על פי מה שנפסק להלכה. אמנם בראשונים מצינו מחלוקת בדבר, שישנם הסוברים שטעם של איסור בלבד ללא ממשות האיסור אינו אסור מן התורה.

סוגיות הגמרא ושיטות הראשונים

מהגמרא בפסחים עולה שטעם כעיקר מן התורה:

בגמרא במסכת פסחים[1] למדו מן הפסוק הנאמר לגבי נזיר "וכל משרת ענבים לא ישתה", שאם הנזיר שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין – לוקה מן התורה על שתיית המים האלו, כיון שטעם כעיקר, כלומר טעם הענבים הנמצא במים הרי הוא כמו הענבים עצמם (שהם עיקר האיסור) ולוקים עליו. ממהלך הגמרא שם עולה שמדין נזיר יש ללמוד לכל התורה שטעם כעיקר. אמנם רבי עקיבא אינו לומד זאת מנזיר אלא מגיעולי נכרים, כלומר מאכל שהתבשל בכלי של גוי ונפלט לתוכו טעם האיסור שהיה בלוע בכלי, שהדין הוא שמאכל כזה אסור מן התורה אף על פי שלא מדובר על ממשות האיסור ועיקרו אלא רק על טעמו.

מהגמרא בעבודה זרה משמע שטעם כעיקר אינו מן התורה:

אמנם בגמרא במסכת עבודה זרה[2] מובא בשם רבי יוחנן "כל שטעמו וממשו – אסור ולוקים עליו וזהו כזית בכדי אכילת פרס, טעמו ולא ממשו – אסור ואין לוקים עליו". משמע מגמרא זו שרק במקרה שיש ממשות האיסור לוקים מן התורה, וכאשר אין ממשות האיסור אלא רק טעמו אין לוקים, והיינו שלכאורה טעם כעיקר אינו מן התורה. הראשונים נחלקו כיצד ליישב בין הסוגיות, כדלקמן.

לרש"י רמב"ם ור"ן טעם כעיקר מדרבנן:

לדעת רש"י רמב"ם ור"ן העיקר להלכה שטעם כעיקר אינו מן התורה, ומה שמצינו בסוגיא בפסחים שלכאורה למדו מנזיר או מגיעולי נכרים שטעם כעיקר מן התורה אינו אלא אסמכתא בעלמא (סמך בלבד שמצאו חכמים לאסור טעם כעיקר), אך אין הכוונה שיש בזה איסור תורה, שהרי ממהלך הגמרא שם יוצא שמצינו שני דינים שבהם טעם כעיקר מן התורה – נזיר וגיעולי נכרים, והכלל הוא ששני כתובים הבאים כאחד אינם מלמדים (שכאשר התורה טרחה לפרט דין מסויים רק בשני מקומות ולא במקומות אחרים משמע שהדין הוא דווקא במקומות אלו ואין ללמוד מהם לשאר התורה).

לרבינו תם ורוב הראשונים טעם כעיקר מדאורייתא:

אבל לדעת רבינו תם ראב"ד רשב"א ועוד העיקר להלכה שטעם כעיקר מן התורה בכל איסורי תורה (כדמשמע מהסוגיא בפסחים הנ"ל), ומה שחילק רבי יוחנן (במסכת עבודה זרה) בין "טעמו וממשו" ל"טעמו ולא ממשו" זהו רק בתערובת מין במינו ולא בתערובת מין בשאינו מינו, או שכוונתו לומר שב"טעמו ולא ממשו" אין חיוב מלקות אבל על כל פנים יש בזה איסור תורה.

ביאור החילוק בין "טעמו וממשו" ל"טעמו ולא ממשו" לסוברים שטעם כעיקר מדרבנן

לשיטת הסוברים שטעם כעיקר אינו מן התורה ישנן שתי אפשרויות לפרש את דברי רבי יוחנן הנ"ל:

אפשרות א' – איסור שנימוח בתוך ההיתר נחשב "טעמו ולא ממשו":

על פי האפשרות הראשונה, "טעמו ולא ממשו" היינו שהאיסור נפל לתוך ההיתר ונימוח בתוכו וכבר אין ממשות של איסור שניתן להוציאה מההיתר. במקרה כזה האיסור הוא רק מדרבנן (לסוברים שטעם כעיקר מדרבנן), וכל שכן במקרה שהוציא את גוף האיסור מההיתר (כגון חתיכת בשר טרף שנפלה לתבשיל ירקות והוציאה), ונשאר בתוך ההיתר רק הטעם של האיסור והנוזלים שיצאו ממנו. לפי זה "טעמו וממשו" היינו שיש ממשות של איסור בתוך ההיתר ולא נימוח שם, שבזה לוקה מן התורה אם אכל כזית בכדי אכילת פרס (וגם אם אין שם כזית בכדי אכילת פרס אסור מהתורה לאכול את התערובת, על פי הכלל שחצי שיעור אסור מן התורה).

אפשרות ב' – איסור שנימוח בתוך ההיתר נחשב "טעמו וממשו":

על פי האפשרות השניה, "טעמו ולא ממשו" היינו שהוציא את גוף האיסור מההיתר ונשאר בתוך ההיתר רק הטעם, אבל אם גוף האיסור נימוח בתוך ההיתר הרי זה בכלל "טעמו וממשו" שאם אכל כזית בכדי אכילת פרס לוקה.

לרש"י ורמב"ם אם האיסור נימוח התערובת אסורה מדרבנן:

נמצא שלפי האפשרות הראשונה, אם התערב גוף האיסור בתוך ההיתר ונשאר שם ולא נימוח – אסור מן התורה לאכול את התערובת (ואם אכל כזית בכדי אכילת פרס לוקה), ואם נימוח האיסור בתוך ההיתר או שהוציא את האיסור ונשאר רק טעמו – האיסור לאכול את התערובת הוא מדרבנן. וכן משמע מדברי רש"י והרמב"ם.

לר"ן אם האיסור נימוח התערובת אסורה מן התורה:

לפי האפשרות השניה יוצא שאם גוף האיסור נשאר בתוך ההיתר, אפילו נימוח – אסור מן התורה לאכול את התערובת (ואם אכל כזית בכדי אכילת פרס לוקה), ואם הוציא את האיסור ונשאר רק הטעם – אסור מדרבנן לאכול את התערובת. וכן משמע מדברי הר"ן.

כאמור לעיל כל זה לסוברים שטעם כעיקר מדרבנן.

ביאור החילוק בין "טעמו וממשו" ל"טעמו ולא ממשו" לסוברים שטעם כעיקר מדאורייתא

תוספות הביאו שלשה פירושים לדברי רבי יוחנן, על פי הנחת היסוד שלהם שטעם כעיקר מדאורייתא:

לפירוש רבינו תם רבי יוחנן דיבר רק על תערובת מין במינו:

רבינו תם פירש שדברי רבי יוחנן מוסבים רק על תערובת מין במינו ולא על תערובת מין בשאינו מינו. בתערובת מין בשאינו מינו, אם האיסור נתן טעם בהיתר – נהפך הכל להיות איסור, ואם אכל כזית מהתערובת בכדי אכילת פרס לוקה (אפילו אם הוציא את גוף האיסור). אבל בתערובת מין במינו שהאיסור אינו נותן טעם בהיתר – מן התורה בטל ברוב, ורק חכמים הצריכו ששים, ועל זה אמר רבי יוחנן שיש לחלק בין "טעמו ולא ממשו" ל"טעמו וממשו", שכל מה שאמרנו שמן התורה בטל ברוב והאיסור הוא רק מדרבנן הוא במקרה שנשאר בתוך התערובת רק "טעמו ולא ממשו", כלומר שהאיסור אינו ניכר בתוך התערובת אלא נימוח שם או שהוציאו. אבל אם האיסור נמצא שם באופן שמכירו וניתן להוציאו ואכל את התערובת בלי להוציא את האיסור – יש בזה איסור תורה אפילו בתערובת מין במינו (ואם אכל כזית בכדי אכילת פרס לוקה).

לפירוש רבינו חיים כוונת רבי יוחנן שאין לוקים על טעמו ולא ממשו אך אסור מהתורה כדין חצי שיעור:

רבינו חיים פירש שדברי רבי יוחנן מוסבים על תערובת מין בשאינו מינו, וכוונת רבי יוחנן לומר שכאשר יש בתערובת כזית של איסור בכדי אכילת פרס חייב מלקות, וזהו הנקרא "טעמו וממשו". ואם אין בתערובת כזית של איסור בכדי אכילת פרס, וכגון שהכמות של האיסור בתוך התערובת מועטת (באופן שאם אוכל את התערובת אינו אוכל מהאיסור עצמו כזית בכדי אכילת פרס) או שהוציא את האיסור ונשאר רק הטעם שלו – אינו לוקה, אבל אסור מן התורה כדין חצי שיעור האסור מהתורה, וזהו הנקרא "טעמו ולא ממשו". כלומר רבי יוחנן לא חילק בין איסור תורה לאיסור דרבנן אלא בין איסור תורה שלוקים עליו לאיסור תורה שלא לוקים עליו.

לפירוש הרב יוסף מאורלייניש כוונת רבי יוחנן שאין לוקים על טעמו ולא ממשו אך אסור מהתורה מדין מצות עשה:

הרב יוסף מאורלייניש הלך גם בכיוונו של רבינו חיים, אלא שביאר שהטעם שאין לוקים על "טעמו ולא ממשו" הוא מפני שאף על פי שדין טעם כעיקר מן התורה מכל מקום לא מדובר על איסור לא תעשה אלא על איסור הנלמד ממצות עשה, ובאיסור כזה אין חיוב מלקות. מצות העשה שממנה נלמד דין טעם כעיקר היא המצוה הנאמרה בתורה לגבי הכלים שלקחו במלחמה מהמדיינים, שצריך להעבירם באש על מנת להכשירם ("כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש"[3]). להבנת הרב יוסף מאורלייניש: כיון שדין טעם כעיקר נלמד ממצות עשה של גיעולי נכרים אין לוקים עליו, אבל מכל מקום אסור מהתורה, וזוהי כוונת רבי יוחנן.

פסיקת ההלכה בדין טעם כעיקר

אם טעם כעיקר מן התורה יש להחמיר במקרה של ספק:

מבואר בפוסקים שהנפקא מינה בדין טעם כעיקר מדאורייתא או מדרבנן היא במקרה של ספק, וכגון שהתערב איסור בהיתר (לח בלח) ונשפך מן התערובת באופן שלא ניתן לשער אם היה ששים כנגד האיסור אך ידוע שההיתר מרובה מן האיסור – לשיטת רבינו תם יש לחלק בזה בין תערובת מין במינו לתערובת מין בשאינו מינו, והיינו שבתערובת מין במינו (שאין נתינת טעם ומהתורה בטל ברוב) יש להתיר את התערובת באכילה אפילו שיתכן שלא היה ששים כנגד האיסור, כיון שספק דרבנן להקל, ואילו בתערובת מין בשאינו מינו שיש בה נתינת טעם הרי זה ספק דאורייתא ולחומרא.

להלכה טעם כעיקר מדאורייתא:

השו"ע[4] כתב לגבי תערובת מין בשאינו מינו שנשפך ממנה באופן שלא ניתן לשער בשישים, שאפילו אם ידוע שיש רוב היתר התערובת אסורה. מכאן מוכח שהשו"ע פסק כרבינו תם שטעם כעיקר אסור מהתורה. וכך מקובל להלכה.

הרמ"א החמיר בזה גם באיסור עוף בחלב:

הרמ"א (בספרו "תורת חטאת" על הלכות איסור והיתר) כתב בשם ספר איסור והיתר[5] שאפילו נפל חלב[6] לבשר עוף ונשפך מהבשר באופן שלא ניתן לשער האם היה בבשר ששים כנגד החלב – יש להחמיר מספק (ולא הולכים אחר הרוב), כיון שטעם כעיקר מדאורייתא.

לשיטת הסוברים שטעם כעיקר מדרבנן, הדייסה (שיש בה רק טעם בשר ולא ממשות) אסורה באכילה מדרבנן. ואילו לשיטת הסוברים שטעם כעיקר מן התורה, הדייסה אסורה באכילה מן התורה. וכן עיקר להלכה.

[1] דף מד ב.

[2] דף סז ב.

[3] במדבר לא כג.

[4] סעיף ב.

[5] נקרא גם "איסור והיתר הארוך" או "הארוך". חובר על ידי רבי יונה בן רבי ישראל איסרל, מאחרוני הראשונים באשכנז, תלמידו של בעל תרומת הדשן. הספר מהווה מקור יסודי לפסיקה בענייני כשרות לעדות אשכנז. הרמ"א (על השו"ע ובתורת חטאת) וכן הש"ך והט"ז מביאים אותו פעמים רבות מספור בהלכות איסור והיתר.

[6] בכל מקום שנזכיר חלב סתם ללא ניקוד הכוונה לחָלָב (ולא לחֵלֶב).

מקורות

עדיף שימתינו מעט עד שיאמר אחד מן הציבור "כהנים", מאחר ועי"כ החיוב של ברכת הכהנים יהיה מהתורה.


מקור: ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף ד: כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן, אינם צריכים לשהות חוץ מבהכ"נ אלא בשעה שקורא החזן: כהנים, אבל כדי שלא יאמרו שהם פגומים נהגו שלא ליכנס לבהכ"נ עד שיגמרו ברכת כהנים.


ובמשנה ברורה סימן קכח ס"ק יג: אלא בשעה וכו' – ר"ל וממילא אין חל עליהם שום חיוב אפילו כשיכנסו אח"כ וכנ"ל בס"ב:


ובשולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף ב: כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים, אם אינו עולה לדוכן אף על פי שביטל מצות עשה אחת, הרי זה כעובר בג' עשה אם היה בבהכ"נ כשקראו כהנים, או אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו.


ובמגן אברהם סימן קכח ס"ק ב: כשקור' כהנים. ודוק' שעקר רגליו בעבודה או שא"ל קודם רצה לעלות אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות וכמ"ש ס"ח וכ"מ בר"ן ועס"ך:


ובמשנה ברורה סימן קכח ס"ק ט: כשקורא כהנים – דבלא"ה אינו עולה דכתיב אמור להם ומתרגמינן כד יימרון להון והוא קריאת כהנים שאנו אומרין וע' לקמיה בס"ק י'. וכתב המ"א ודוקא שעקר רגליו בעבודה אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות וכדלקמן בס"ח ואף דהחזן קרא כהנים או שא"ל בפירוש לעלות אינו עובר בעשה והא"ר הביא בשם תשובת מהר"ם מינץ שמסתפק בזה דאולי באופן זה מחוייב לעלות ע"כ יש ליזהר שלא להיות אז בבהכ"נ כדי שלא יבוא לזה ובלא"ה יש לעשות כן משום שלא יאמרו עליו שהוא פגום דמי ידע שלא עקר רגליו קצת בעבודה:


ובמשנה ברורה סימן קכח ס"ק י: או אם א"ל – זה קאי ג"כ בשהיה בבהכ"נ ולא כשאמרו לו בחוץ רק דבא המחבר להורות לנו דאין נ"מ בדין בין תיבת כהנים שקורא החזן בכלל לכל הכהנים או שאמרו לו בפרט לעלות או במה שאמר לו השופך מים ליטול ידיו דהוא מרמז ג"כ על ברכת כהנים כולם בכלל אמור להם הוא ועובר בעשה אם אינו עולה וכ"ז מיירי ג"כ לפי דעת המ"א הנ"ל שעקר רגליו בעבודה. ועיין עוד בבה"ל שביררנו שם עוד דברי המחבר כולל ג"כ דאם שאמרו לו בביהכ"נ קודם שגמר ברכת רצה דהיה אז ביכלתו לעקור רגליו ולא רצה דעובר בעשה לכו"ע ועי"ש עוד במה שכתבנו:


ובעולת תמיד סימן קכח ס"ק ז: או אם אמרו לעלות. פירוש אפילו קודם שקראו להם הש"צ אם יאמרו להם לעלות או ליטול ידיהם צריכים לעלות. וכתב המרדכי [מגילה סי' תתיז] אף דיש שם כהנים אחרים אם לא יעלה יעבור בעשה, ופשוט הוא:


ובביאור הלכה סימן קכח סעיף ב ד"ה או אם אמרו לו לעלות: הנה אם אמרו לו לעלות בעת ברכת רצה ולא רצה לעקור רגליו כלל והיה בבהכ"נ עד שהתחילו הכהנים לישא כפיהם ממש ולא עלה עמהם ברור דעובר בזה בעשה אף דהיה מוכרח מצד הדין שלא לעלות ע"י שלא עקר רגליו וראיה מהג"ה דסעיף כ' דאם א"ל לש"ץ לעלות קודם רצה דעובר בעשה אם אינו עולה אף שלא עקר רגליו עדיין כלל ואפילו אם לא קראו שוב עדיין כהנים וכן מוכח בהדיא בר"ן [ולדעתי זהו מה שכתב המ"א בסק"ב או שא"ל קודם רצה לעלות שהוא מבאר בזה מה שכתב השו"ע או שא"ל לעלות שהיה קשה לו פשיטא ולזה ביאר דקמ"ל דאפילו אם אמרו לו קודם רצה ולאח"כ לא אמר לו כלל ג"כ מהני לזה ואפשר שלזה כוונתו במה שסיים וכן מוכח בר"ן דמהר"ן מוכח בהדיא דבר זה דבאופן זה עובר בעשה ולאפוקי אם א"ל אחר רצה וברצה לא עקר רגליו ס"ל להמ"א דאינו עובר בעשה ואזיל לטעמיה בסק"ל ע"ש וא"צ תו במה שדחקתי עצמי במ"ב ד"ה או לבאר דברי השו"ע דמיירי בחדא גווני דאי הכי ס"ל להמ"א דאין רבותא בזה] אך מסתפקנא אם אמרו לעלות קודם שגמר ברכת רצה ולא רצה ואח"כ קודם שהתחילו לקרוא כהנים ממש יצא לחוץ ולא היה בבהכ"נ בעת נשיאת כפים אם עובר או לא מי נימא כיון דכבר קראו אותו בעת עבודה דהוא התחלת חיובו לנשיאת כפים דהיינו שצריך אז מדינא לעקור רגליו לעלות לדוכן ולא רצה ממילא עקר העשה בזה גופא דהא קי"ל דשוב אינו רשאי לעלות וקרא דאמור להם כבר נתקיים דהא כבר קראו אותו לעלות וא"כ מה הועיל במה שיצא לחוץ בשעת נ"כ גופא או דילמא כיון דזה גופא דשוב אינו רשאי לעלות משמע דהוא אסמכתא בעלמא אקרא ומדאורייתא היה אח"כ ג"כ רשאי לעלות לדוכן אפשר דזמן חיובא הוא העיקר בשעה שהגיע לעצם נ"כ וכיון שהתחכם ויצא לחוץ מתחלה אף שקראו אותו בעת ברכת רצה מיקרי יציאתו זה מקמי דלימטי זמן חיובא ואינו עובר רק משום ויראת מאלהיך דאיתא בקידושין [דף ל"ג]. ויותר מסתברא לומר דזמן חיובא מקרי מעת ששאר הכהנים מכינים עצמם לנ"כ דהוא מעת התחלת עבודה וע"כ כיון שכבר קראו אותו והוא הפך פניו ויצא לחוץ עקר בזה העשה ואין להביא ראיה להיפך ממה שכתב השו"ע בס"ד דצריכין לשהות לחוץ רק בשעה שקורין כהנים ומשמע דבתחלה ג"כ מותרין להיות בבהכ"נ ורק המרדכי מחמיר בזה וכמו שכתב המ"א בסק"ד דז"א דשם איירי שלא אמרו לו לעלות תדע דהא א"ר כתב שם באמת דצריך להחמיר מהאי טעמא לצאת קודם רצה פן יאמר לו אחד ליטול ידיו וצ"ע. ודע עוד דמה שכתבתי במ"ב כשאמר לו השופך מים ליטול ידיו ג"ז הוא בכלל אמור להם הוא מהמרדכי ובסידור יעב"ץ מפקפק בזה קצת ע"ש ובמאירי מגילה ראיתי שכתב דדוקא כשצבור מצוין אותו בכך או שש"ץ קוראם לכך שש"ץ לענין זה כצבור עצמו עכ"ל וצ"ע:


ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קכח סעיף ג: כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבין שיתבאר אם לא עלה לדוכן אף על פי שביטל מצות עשה אחת ה"ז כעובר בג' עשה כה תברכו אמור להם ושמו את שמי והוא שיהיה בבית הכנסת כשקרא הש"ץ כהנים או אם אחד משאר העם אמר לו לעלות או ליטול ידיו שנאמר אמור להם ומתרגמינן כד תימר להון ואם לאו אינו מחוייב כלל לישא כפיו אלא אם רוצה.


והוא שעקר רגליו בעבודה לעלות לדוכן אבל אם לא עקר רגליו בעבודה שוב אינו עולה אפילו היה בבית הכנסת כשקראו כהנים ואפילו אמרו לו לעלות כמו שיתבאר ומכל מקום אם אמרו לו קודם העבודה חייב הוא לעקור רגליו בעבודה שלא יעבור על ג' עשה.


(ואף אם לא אמרו לו קודם העבודה אלא שיודע שיקרא הש"ץ כהנים צריך הוא לעקור רגליו בעבודה שלא יגרום שיבוטל מצות עשה של תורה שהרי ברכת עבודה וכל התפלה היא מדברי סופרים ונשיאת כפים היא מן התורה אלא שיש כח ביד החכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה והם מנעוהו מנשיאת כפים כל שלא עקר רגליו בברכת עבודה אף על פי שקוראים אותו ואומרים לעלות א"כ לכתחלה אין לגרום לעקור דבר תורה לפיכך כל כהן שהוא חלוש ואינו רוצה לישא כפיו לא די לו שלא יעקור רגליו בעבודה אלא צריך הוא שלא יהיה בבית הכנסת כשקורא הש"ץ כהנים):


ניתן להשתמש בחצי המקלדת בכדי לנווט בין כפתורי הרכיב
",e=e.removeChild(e.firstChild)):"string"==typeof o.is?e=l.createElement(a,{is:o.is}):(e=l.createElement(a),"select"===a&&(l=e,o.multiple?l.multiple=!0:o.size&&(l.size=o.size))):e=l.createElementNS(e,a),e[Ni]=t,e[Pi]=o,Pl(e,t,!1,!1),t.stateNode=e,l=Ae(a,o),a){case"iframe":case"object":case"embed":Te("load",e),u=o;break;case"video":case"audio":for(u=0;u<$a.length;u++)Te($a[u],e);u=o;break;case"source":Te("error",e),u=o;break;case"img":case"image":case"link":Te("error",e),Te("load",e),u=o;break;case"form":Te("reset",e),Te("submit",e),u=o;break;case"details":Te("toggle",e),u=o;break;case"input":A(e,o),u=M(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"option":u=B(e,o);break;case"select":e._wrapperState={wasMultiple:!!o.multiple},u=Uo({},o,{value:void 0}),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"textarea":V(e,o),u=H(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;default:u=o}Me(a,u);var s=u;for(i in s)if(s.hasOwnProperty(i)){var c=s[i];"style"===i?ze(e,c):"dangerouslySetInnerHTML"===i?(c=c?c.__html:void 0,null!=c&&Aa(e,c)):"children"===i?"string"==typeof c?("textarea"!==a||""!==c)&&X(e,c):"number"==typeof c&&X(e,""+c):"suppressContentEditableWarning"!==i&&"suppressHydrationWarning"!==i&&"autoFocus"!==i&&(ea.hasOwnProperty(i)?null!=c&&Ie(n,i):null!=c&&x(e,i,c,l))}switch(a){case"input":L(e),j(e,o,!1);break;case"textarea":L(e),$(e);break;case"option":null!=o.value&&e.setAttribute("value",""+P(o.value));break;case"select":e.multiple=!!o.multiple,n=o.value,null!=n?q(e,!!o.multiple,n,!1):null!=o.defaultValue&&q(e,!!o.multiple,o.defaultValue,!0);break;default:"function"==typeof u.onClick&&(e.onclick=Fe)}Ve(a,o)&&(t.effectTag|=4)}null!==t.ref&&(t.effectTag|=128)}return null;case 6:if(e&&null!=t.stateNode)Ll(e,t,e.memoizedProps,o);else{if("string"!=typeof o&&null===t.stateNode)throw Error(r(166));n=yn(yu.current),yn(bu.current),Jn(t)?(n=t.stateNode,o=t.memoizedProps,n[Ni]=t,n.nodeValue!==o&&(t.effectTag|=4)):(n=(9===n.nodeType?n:n.ownerDocument).createTextNode(o),n[Ni]=t,t.stateNode=n)}return null;case 13:return zt(vu),o=t.memoizedState,0!==(64&t.effectTag)?(t.expirationTime=n,t):(n=null!==o,o=!1,null===e?void 0!==t.memoizedProps.fallback&&Jn(t):(a=e.memoizedState,o=null!==a,n||null===a||(a=e.child.sibling,null!==a&&(i=t.firstEffect,null!==i?(t.firstEffect=a,a.nextEffect=i):(t.firstEffect=t.lastEffect=a,a.nextEffect=null),a.effectTag=8))),n&&!o&&0!==(2&t.mode)&&(null===e&&!0!==t.memoizedProps.unstable_avoidThisFallback||0!==(1&vu.current)?rs===Qu&&(rs=Yu):(rs!==Qu&&rs!==Yu||(rs=Gu),0!==us&&null!==es&&(To(es,ns),Co(es,us)))),(n||o)&&(t.effectTag|=4),null);case 4:return wn(),Ol(t),null;case 10:return Zt(t),null;case 17:return It(t.type)&&Ft(),null;case 19:if(zt(vu),o=t.memoizedState,null===o)return null;if(a=0!==(64&t.effectTag),i=o.rendering,null===i){if(a)mr(o,!1);else if(rs!==Qu||null!==e&&0!==(64&e.effectTag))for(i=t.child;null!==i;){if(e=_n(i),null!==e){for(t.effectTag|=64,mr(o,!1),a=e.updateQueue,null!==a&&(t.updateQueue=a,t.effectTag|=4),null===o.lastEffect&&(t.firstEffect=null),t.lastEffect=o.lastEffect,o=t.child;null!==o;)a=o,i=n,a.effectTag&=2,a.nextEffect=null,a.firstEffect=null,a.lastEffect=null,e=a.alternate,null===e?(a.childExpirationTime=0,a.expirationTime=i,a.child=null,a.memoizedProps=null,a.memoizedState=null,a.updateQueue=null,a.dependencies=null):(a.childExpirationTime=e.childExpirationTime,a.expirationTime=e.expirationTime,a.child=e.child,a.memoizedProps=e.memoizedProps,a.memoizedState=e.memoizedState,a.updateQueue=e.updateQueue,i=e.dependencies,a.dependencies=null===i?null:{expirationTime:i.expirationTime,firstContext:i.firstContext,responders:i.responders}),o=o.sibling;return Mt(vu,1&vu.current|2),t.child}i=i.sibling}}else{if(!a)if(e=_n(i),null!==e){if(t.effectTag|=64,a=!0,n=e.updateQueue,null!==n&&(t.updateQueue=n,t.effectTag|=4),mr(o,!0),null===o.tail&&"hidden"===o.tailMode&&!i.alternate)return t=t.lastEffect=o.lastEffect,null!==t&&(t.nextEffect=null),null}else 2*ru()-o.renderingStartTime>o.tailExpiration&&1t)&&vs.set(e,t)))}}function Ur(e,t){e.expirationTimee?n:e,2>=e&&t!==e?0:e}function qr(e){if(0!==e.lastExpiredTime)e.callbackExpirationTime=1073741823,e.callbackPriority=99,e.callbackNode=$t(Vr.bind(null,e));else{var t=Br(e),n=e.callbackNode;if(0===t)null!==n&&(e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90);else{var r=Fr();if(1073741823===t?r=99:1===t||2===t?r=95:(r=10*(1073741821-t)-10*(1073741821-r),r=0>=r?99:250>=r?98:5250>=r?97:95),null!==n){var o=e.callbackPriority;if(e.callbackExpirationTime===t&&o>=r)return;n!==Yl&&Bl(n)}e.callbackExpirationTime=t,e.callbackPriority=r,t=1073741823===t?$t(Vr.bind(null,e)):Wt(r,Hr.bind(null,e),{timeout:10*(1073741821-t)-ru()}),e.callbackNode=t}}}function Hr(e,t){if(ks=0,t)return t=Fr(),No(e,t),qr(e),null;var n=Br(e);if(0!==n){if(t=e.callbackNode,(Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));if(lo(),e===es&&n===ns||Kr(e,n),null!==ts){var o=Ju;Ju|=Wu;for(var a=Yr();;)try{eo();break}catch(t){Xr(e,t)}if(Gt(),Ju=o,Bu.current=a,rs===Ku)throw t=os,Kr(e,n),To(e,n),qr(e),t;if(null===ts)switch(a=e.finishedWork=e.current.alternate,e.finishedExpirationTime=n,o=rs,es=null,o){case Qu:case Ku:throw Error(r(345));case Xu:No(e,2=n){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}}if(i=Br(e),0!==i&&i!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}e.timeoutHandle=Si(oo.bind(null,e),a);break}oo(e);break;case Gu:if(To(e,n),o=e.lastSuspendedTime,n===o&&(e.nextKnownPendingLevel=ro(a)),ss&&(a=e.lastPingedTime,0===a||a>=n)){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}if(a=Br(e),0!==a&&a!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}if(1073741823!==is?o=10*(1073741821-is)-ru():1073741823===as?o=0:(o=10*(1073741821-as)-5e3,a=ru(),n=10*(1073741821-n)-a,o=a-o,0>o&&(o=0),o=(120>o?120:480>o?480:1080>o?1080:1920>o?1920:3e3>o?3e3:4320>o?4320:1960*Uu(o/1960))-o,n=o?o=0:(a=0|l.busyDelayMs,i=ru()-(10*(1073741821-i)-(0|l.timeoutMs||5e3)),o=i<=a?0:a+o-i),10 component higher in the tree to provide a loading indicator or placeholder to display."+N(i))}rs!==Zu&&(rs=Xu),l=yr(l,i),f=a;do{switch(f.tag){case 3:u=l,f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var w=Ar(f,u,t);ln(f,w); break e;case 1:u=l;var E=f.type,k=f.stateNode;if(0===(64&f.effectTag)&&("function"==typeof E.getDerivedStateFromError||null!==k&&"function"==typeof k.componentDidCatch&&(null===ms||!ms.has(k)))){f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var _=Ir(f,u,t);ln(f,_);break e}}f=f.return}while(null!==f)}ts=no(ts)}catch(e){t=e;continue}break}}function Yr(){var e=Bu.current;return Bu.current=Cu,null===e?Cu:e}function Gr(e,t){eus&&(us=e)}function Jr(){for(;null!==ts;)ts=to(ts)}function eo(){for(;null!==ts&&!Gl();)ts=to(ts)}function to(e){var t=Fu(e.alternate,e,ns);return e.memoizedProps=e.pendingProps,null===t&&(t=no(e)),qu.current=null,t}function no(e){ts=e;do{var t=ts.alternate;if(e=ts.return,0===(2048&ts.effectTag)){if(t=br(t,ts,ns),1===ns||1!==ts.childExpirationTime){for(var n=0,r=ts.child;null!==r;){var o=r.expirationTime,a=r.childExpirationTime;o>n&&(n=o),a>n&&(n=a),r=r.sibling}ts.childExpirationTime=n}if(null!==t)return t;null!==e&&0===(2048&e.effectTag)&&(null===e.firstEffect&&(e.firstEffect=ts.firstEffect),null!==ts.lastEffect&&(null!==e.lastEffect&&(e.lastEffect.nextEffect=ts.firstEffect),e.lastEffect=ts.lastEffect),1e?t:e}function oo(e){var t=qt();return Vt(99,ao.bind(null,e,t)),null}function ao(e,t){do lo();while(null!==gs);if((Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));var n=e.finishedWork,o=e.finishedExpirationTime;if(null===n)return null;if(e.finishedWork=null,e.finishedExpirationTime=0,n===e.current)throw Error(r(177));e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90,e.nextKnownPendingLevel=0;var a=ro(n);if(e.firstPendingTime=a,o<=e.lastSuspendedTime?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:o<=e.firstSuspendedTime&&(e.firstSuspendedTime=o-1),o<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),o<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0),e===es&&(ts=es=null,ns=0),1u&&(c=u,u=l,l=c),c=Ue(w,l),f=Ue(w,u),c&&f&&(1!==k.rangeCount||k.anchorNode!==c.node||k.anchorOffset!==c.offset||k.focusNode!==f.node||k.focusOffset!==f.offset)&&(E=E.createRange(),E.setStart(c.node,c.offset),k.removeAllRanges(),l>u?(k.addRange(E),k.extend(f.node,f.offset)):(E.setEnd(f.node,f.offset),k.addRange(E)))))),E=[];for(k=w;k=k.parentNode;)1===k.nodeType&&E.push({element:k,left:k.scrollLeft,top:k.scrollTop});for("function"==typeof w.focus&&w.focus(),w=0;w=t&&e<=t}function To(e,t){var n=e.firstSuspendedTime,r=e.lastSuspendedTime;nt||0===n)&&(e.lastSuspendedTime=t),t<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),t<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0)}function Co(e,t){t>e.firstPendingTime&&(e.firstPendingTime=t);var n=e.firstSuspendedTime;0!==n&&(t>=n?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:t>=e.lastSuspendedTime&&(e.lastSuspendedTime=t+1),t>e.nextKnownPendingLevel&&(e.nextKnownPendingLevel=t))}function No(e,t){var n=e.lastExpiredTime;(0===n||n>t)&&(e.lastExpiredTime=t)}function Po(e,t,n,o){var a=t.current,i=Fr(),l=su.suspense;i=jr(i,a,l);e:if(n){n=n._reactInternalFiber;t:{if(J(n)!==n||1!==n.tag)throw Error(r(170));var u=n;do{switch(u.tag){case 3:u=u.stateNode.context;break t;case 1:if(It(u.type)){u=u.stateNode.__reactInternalMemoizedMergedChildContext;break t}}u=u.return}while(null!==u);throw Error(r(171))}if(1===n.tag){var s=n.type;if(It(s)){n=Dt(n,s,u);break e}}n=u}else n=Al;return null===t.context?t.context=n:t.pendingContext=n,t=on(i,l),t.payload={element:e},o=void 0===o?null:o,null!==o&&(t.callback=o),an(a,t),Dr(a,i),i}function Oo(e){if(e=e.current,!e.child)return null;switch(e.child.tag){case 5:return e.child.stateNode;default:return e.child.stateNode}}function Ro(e,t){e=e.memoizedState,null!==e&&null!==e.dehydrated&&e.retryTime