טיפול על סמך דברים מהעבר - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

טיפול על סמך דברים מהעבר

תאריך העלאה: 30.12.2015 – 07:57

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
לאחרונה יצא לי לשמוע על ייעוץ שניתן למישהו, תוך שהייעוץ ברובו מבוסס על גישות פסיכולוגיות שונות שיתכן ונכונות וייתכן שלא. למשל ייעוץ המבוסס על חקירה של המטופל בילדותו ומשם הסקת מסקנות לבעיות בהווה והלאה לטיפול ממוקד בבעיה שמושרשת אי שם בילדות. ושאלתי היא האם יש לסוג כזה של ייעוץ/טיפול מקור בשיטת הרבי או החסידות בכלל? ויש לציין שאפילו נאמר שהשיטה נכונה במאה אחוז, האם שייך לפעול בה לתיקון עניינים נפשיים על אף שאין איזכור לטיפולים מהסוג הזה בחסידות או מהרבי ?תודה מראש.

 
 
 
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שלום וברכה


 

כעיקרון כל המושג של "תשובה", זה להתבונן בעבר, לראות מה הדרוש תיקון ולתקנו. כשעיקר הדגש זה לא העיסוק בעבר, אלא לימוד הלקח והתיקון לעתיד.

כפי שציינת גם אתה, אין באפשרותנו לחוות דעה על שיטות פסיכולוגיות, מבלי שיודעים בדיוק מהם ומה מקורם.

 

אנו יודעים ומאמינים שהכל נמצא בתורה ובחסידות, כולל כל הטיפולים הנפשיים הנכונים והמביאים תועלת ליהודי. אלא שצריך לדעת איך ללמוד ולהסיק את הדברים מתורתנו הקדושה, תורת חיים.


 


בחסידות מובא רבות על ההשפעה שיש, וצריכה להיות, לציור של קדושה על האדם, כמו לראות צדיק וכו', ולאידך על ההשפעה ההרסנית שיש כאשר נחקק באדם משהו שלילי על ידי הסתכלות או התנהגות חוייה שלילית.

 

כמו כן, אנו יודעים את גודל הזהירות בלראות תמונות לא טובות, אפילו חיות לא טהורות כפי שהרבי לימדנו, ולהזכיר גם מהמבואר בקונטרס העבודה פרק ב' על ההשפעה של ראיה או שמיעה של קליפה.

 

ברור הדבר אם כן, שיש השפעה של העבר על העתיד. אנו לא רוצים להיות שקועים בעבר, אבל לפעמים ישנם התנהגויות שהאדם מתנהג איתם בהווה, שהם נובעים ישירות מכל מיני הנחות יסוד, שנחקקו בו, בילדותו וכדומה. וקשה יהיה לו לשנות את ההתנהגות שלו מבלי לשנות את שרשם.

 

אנו לא מדברים כאן על רוח הקודש של צדיק, אלא בירור שצריך לעשות, מהי הסיבה שהוא מתנהג בצורה כזו.

 

לדוגמא אדם שכל הזמן רב אם אשתו, יכול להיות שככה הוא ראה את הוריו מתנהגים, אדם שחושב שהוא בלתי מוצלח, אולי ככה החדירו לו לראש כשהיה ילד או גם אחר כך וכדומה.

 

 

להגיד, שכל הדברים השלילים שיש בי, הם בזכות עצמי, אין זה נכון. לא כולם זכו לגדול במקום של קדושה או במקום בריא מבחינה נפשית, והרבה דברים נחקקו באדם שלא לטובה – שלא באשמתו כלל. שלא נדבר על העולם בכללותו שיש בו קליפות ודברים אסורים בצורה גלויה ומוחצנת הרבה יותר מבעבר, זה לא אומר שהוא פטור מאחריות לתקן זאת, אדרבה זה מוטל עליו וחובתו, אבל הוא לא יכול להאשים את עצמו בזה.

 

להעיר, ממה שכותב אדמו"ר הזקן בפרק ל"א בתניא, אחרי ההתבוננות שכמה הוא נמוך מצד גופו וכו', שצריך להתבונן הרי לא אני עשיתי את עצמי, ולמה עשה ה' כזאת? אלא כדי שאעלה את נפשי וכו' עיי"ש. וכך י"ל בענייננו, שדוקא בשביל לתקן את הנחות יסוד הלא טובות שנחקקו בו, בעקבות יחס ומראות לא נכונים של אחרים אליו או בכלל, בעבר, הוא צריך לדעת ולהאמין בצורה שלימה, שהוא לא אשם בזה! לקיחת האשמה על האדם במה שבאמת לא תלוי בו, רק מפריע לאדם לתקן את עצמו.

 

בעניין התשובה, כל המושג של תשובה זה להתבונן בעבר, להבין מה לא היה טוב בזה, להתחרט על זה ולקבל לעתיד. תשובה בדרגה עוד יותר נעלית היא "זדונות נהפכים לזכויות", פירוש הדברים, שאנו מזהים גם בתוך המצב הבעייתי איזה שהוא "ניצוץ" של קדושה, ואנו מוציאים את אותו ניצוץ וגואלים אותו מהמקום הבעייתי והופכים אותו לזכות. וכמוסבר בתניא פרק ז', שדוקא על ידי הריחוק שנעשה על ידי העבירה נעשה בו צימאון גדול יותר. כלומר, אנו לא מתעלמים מהעבר הבעייתי (העבר הכוונה לעבירה, גם אם זה רגע אחד קודם), אלא אנו משתמשים בו בשביל להביא אותנו להתקדם יותר.

וזהו גם יסוד עיקרי בחסידות, הענין של בירור ניצוצות, אני לא רק מתעלם מהקליפה, אלא אני מזהה את הניצוץ הטוב שבתוכה ומעלה אותו. כלומר, יש איזה שהוא קשר בין המצב הבעייתי לתיקונו. ומהבחינה הזו, זה לא משנה מה הסיבה למצב הבעייתי של "הקליפה" בו האדם נמצא, האם זה בגלל מעשיו הלא טובים, או בגלל שההשגחה הפרטית הובילה אותו למקום מסויים, וכו'. ולהעיר, כי הרמב"ם כתב בהלכות דעות: "וכל הדעות–יש מהן דעות שהן לאדם מתחילת ברייתו, לפי טבע גופו; ויש מהן דעות שטבעו של אדם זה מכוון ועתיד לקבל אותם, במהרה יתר משאר הדעות; ויש מהן שאינן לאדם מתחילת ברייתו, אלא למד אותן מאחרים או שנפנה להן מעצמו, לפי מחשבה שעלתה בליבו או ששמע שזו הדעה טובה לו ובה ראוי לילך, והנהיג עצמו בה עד שנקבעה" והרמב"ם אחר כך מדבר על תיקון המידות והדעות האלו, אנו רואים כאן בפירוש, שחלק מתיקון המידות זה מידות שבאו אצלו מאחרים, מחינוך לא טוב וכו'. מדברים ששמע או ראה. וגם מידות כאלו האדם צריך לתקנם. בקונטרס כללי החינוך וההדרכה של הרבי הריי"ץ ישנם כמה פרקים בהם מתאר בהרחבה, את השוני בחינוך בין ילדי עשירים לעניים, ואת מצבו השונה של המחונך בעקבות הרקע שלו וכו', שינוי מצד מקום המגורים וכו', ומסביר שם כיצד המחנך צריך להתאים את החינוך לילד לפי המצב שבו הוא נמצא ולפי הרקע שלו וכו'. כדאי לעיין שם בפנים. אשר מכל זה רואים בבירור, שיש השפעה ישירה של העבר של האדם, צורת החינוך שקיבל, הדברים שחווה, על מצבו בהווה. כמובן שצריך זהירות גדולה בדבר הזה. אבל אם רואים בפירוש שמידה מסויימת לא טובה באה בגלל איזה שהוא דבר בעבר, אין ברירה, אלא לשנות את אותם הנחות יסוד שבאו בגלל זה. אין ספק, שיכולים להיות אופנים שונים של מצבים וסיטואציות שגרמו לזה. וחלק מה"בירור" שהאדם צריך לעשות זה לבחון את הסיבה לאותו מקום לא טוב בו הוא נמצא, ולנסות לתקן זאת. לפעמים זהו תהליך ארוך ומורכב שצריך להוציא את האדם מהנחות יסוד שנחקקו בו בגלל כל מיני דברים, ולהביא אותו להנחות יסוד חדשות. בשורות טובות

                                                                           

מקורות

דילוג לתוכן