fbpx

נושא:

טבילת כלי

כלי זכוכית העומד לנוי וקשוט בווטרינה, ורוצה למלאות אותו בסוכריות שונות (שנקנים בתפזורת ללא כיסוי ועטיפה) – לנוי וקישוט וכן לקחת ממנו מדי פעם ולאכול, האם עליו להטביל את הכלי כדי שיוכל למלאות בו את הסוכריות, או שמאחר ועיקרו לנוי וקישוט אינו בהגדרה של כלי המחוייב בטבילה?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהיכן לומדים את החיוב לטבילת כלים ומה ההגדרה בזה. ב) מהם סוגי הכלים שחייבים להטביל אותם ואיזה סוגי כלים לא חייבים. ג) האם רק שימוש קבוע בכלי מחייב טבילה או גם שימוש ארעי מחייב טבילה. ד) אדם שמניח בכלי מאכלים עטופים בנייר האם גם זה מחייב טבילה או רק אם מדובר במאכלים פתוחים ללא עטיפה.
ראשית יש להביא את המובא במסכת עבודה זרה (עה, ב); שהלוקח כלי תשמיש מנוכרי, אזי מה שדרכו להטביל יטביל, ומה דרכו להגעיל יגעיל ומה שדרכו ללבן באור – ילבן באור. ובהמשך הגמרא מובא מהתוספתא, שכולם צריכים טבילה בארבעים סאה.
והמקור לכך הוא ממלחת מדין שאמר אלעזר הכהן אל אנשי המלחמה, זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' אל משה, שכל הכלים העשויים מזהב כסף נחושת ברזל בדיל עופרת, הנה כל דבר שתשמישו באש – טהרתו באש. אולם יש צורך להטבילו במי מקוה הכשרים לטבילת נדה. וכל כלי שאין תשמישו על ידי אש, מספיק להעבירו במים לטהרתו.
הרי שהוסיף לך הכתוב טהרה אחרת, שיש צורך בטבילה. ואמר על כך רב נחמן בשם רבה בר אבוה, שאפילו כלים חדשים הנלקחים מהגוי במשמע, כלומר שאף הם צריכים טבילה.
אמנם צורך הטבילה הוא דוקא בלקוחים מהגוי וכפי שהיה במלחמת מדין, אך בשאולים אין צריך טבילה.
ואמנם אין צורך להטביל את כל סוגי הכלים, אלא דוקא כלי אכילה בלבד, וכפי שכתב רש"י שם, על הפסוק "כל דבר אשר יבוא באש" – שאין דרך להשתמש על ידי האש אלא כלים הבאים לצורך סעודת אכילה בלבד, וממילא רק הם מחוייבים בטבילה, להוציא את כל שאר סוגי הכלים לתשמישים שונים שאינם אכילה, שאין צורך להטבילם.
כמו כן, הכלים המחויבים בטבילה הם דוקא כלי מתכות מהתורה, מאחר ולמדו חכמים ממדרש הפסוקים שדוקא כלי מתכת, וזה כולל את כל סוגי המתכות, היינו כסף נחושת בדיל עופרת ברזל וכיוצא בהם, הרי הם מחויבים בטבילה.
אך שאר סוגי הכלים שאינם עשויים ממתכת, אינם חייבים בטבילה, כמו למשל כלי עץ או כלי חרס, או כלי אבן, שאין צריך להטביל אותם כלל. כמבואר ברמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז.
וטעם הטבילה הוא גזירת הכתוב כמבואר בתוספות במסכת עבודה זרה שם דיבור המתחיל מגעילן, והירושלמי בסוף מסכת עבודה זרה מבאר את הטעם, שהוא בכדי להוציא את הכלי מטומאת הגוי ולהכניסו לקדושת ישראל.
ובנוגע לכלי זכוכית, תיקנו חכמים שיצטרכו להטבילם גם כן כמו כלי מתכות, מאחר ויש להם את אותה התכונה כמו לכלי מתכות, שאם הם נשברו ניתן להתיך אותם ולחדש אותם ולעשותם שוב כלים חדשים.
בנוסף, חיוב הטבלת כלים הוא רק על כלי אכילה, כמבואר בשולחן ערוך סימן קכ סעיף א', וזה כולל את כל סוגי הכלים שבאים במגע עם אוכל, או עם משקה בזמן הסעודה, או בהכנת הסעודה. כמו כלים המשמשים לחיתוך, טחינה, בישול, אפיה, הגשה, וכל כיוצא בזה. אמנם כל הכלים ששימושם עם האכול הוא לפני שראויים לאכילה, אזי חיובם בטבילה הוא ללא ברכה כמבואר בשולחן ערוך שם בסעיף ה'. אך כלי שאינו בא במגע עם האוכל עצמו, רק כבסיס לדבר אחר הנוגע באוכל, אינו צריך טבילה. וכמו כן כלים שהם לאחסון בלבד.
ואמנם כלים החייבים בטבילה, אסור להשתמש בהם אפילו לשימוש ארעי לפני שהטבילו אותם, אף שזהו שימוש באופן חד פעמי, כמבואר בשולחן ערוך שם בסעיף ח'. אך בדיעבד אם כבר הניחו בכלי את דברי המאכל הפתוחים לפני הטבילה, המאכל מותר באכילה, אך יש להוציא אותו מהכלי שלא הטובל עוד לפני שאוכלים ממנו, כמבואר שם בסעיף טז.
העולה מן האמור: כלי שבא במגע ישיר עם אוכל, מעיקר הדין חייב להטביל אותו לפני השימוש בו עם ברכה. ואסור להשתמש בכלי החייב טבילה אף באופן זמני ללא טבילה.
ולכן בנידון השאלה אין להניח בכלי הזכוכית דברי מאכל פתוחים הראויים לאכילה, אלא עליו להטביל את הכלי קודם. אמנם בדיעבד אם כבר הניח אוכל בכלי המאכל לא נאסר, רק שיוציא אותם מהכלי.
אך אם הרגילות להניח בתוכו רק דברי מאכל עטופים, יש מקום להקל להשתמש בזה ללא טבילה.

מקורות