חשבון נפש על עסקנות - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

חשבון נפש על עסקנות

תאריך העלאה: 23.08.2021 – 02:39

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

ב"ה. אמנם זה לא נהוג לכתוב על דברים כאלו, אבל שאני עורך בימים האחרונים חשבון נפש על השנה האחרונה שלי, אני נופל לסוג של עצבות כזאת, מדוע אני לא יושב באהלה של תורה.. אמנם אני עוסק בצרכי ציבור, ומשתדל לעשות את זה באמונה, אבל הייתי רואה את עצמי עם היכולות שיש לי, הרבה יותר בעולם של לימוד התורה. ב"ה ה' חנן אותי בראש טוב, ואם הוא היה מסובב את השליחות שלי במקום שאני צריך להשפיע את התורה שלי ולא רק את כח העסקנות שבי, הייתי הרבה יותר שמח. אמנם אני יודע שכפי מה שההשגחה פרטית הביאה אותי, אז מובן לי שהשליחות שלי היא במקום שבו אני נמצא ופועל, אבל עדיין אשמח לשמוע בעניין זה מכבוד הרבנים. תודה רבה.

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

שלום וברכה. דבר ראשון, מגיע לך את ההערכה על עבודת החשבון נפש, כי אכן בשביל זה נועד חודש אלול, שאדם יערוך חשבון נפש וימצא מה המקום הרוחני שבו הוא צריך לעמוד.


אבל, צריכים לשים לב, שבתוך עבודת החשבון נפש, לא נופלים למחשבות מעין אלו – מה היה קורה אילו הייתי… כי כל אחד צריך לדעת, שיש את התפקיד והשליחות שאותו בחר הקב"ה לו, בששת ימי בראשית, וזה המקום שבו האדם צריך לשים את ראש מעיניו.


עד כדי כך, שמסופר על רבי יוחנן בן זכאי, שבסוף ימיו בכה ואמר "איני יודע באיזה דרך מוליכין איתי", כי כל חייו הוא היה עסוק רק בשליחות שלו, ולא היה לו זמן לחשוב חשבונות של שכר. כי התפקיד הוא לעסוק בשליחות של האדם.


ועם כל זאת, נבאר להלן ע"פ מה שמבואר באחת השיחות, את המעלה שישנה לאלו שעוסקים בעסקנות ציבורית, אפילו על אלו שעוסקים בלימוד התורה בזמן הגלות.


וכך מובא בירושלמי: "משה הקדים ראשים לזקינים (כמ"ש בהתחלת פרשת נצבים – "אתם נצבים היום כולכם גו' ראשיכם גו' זקניכם גו'"), יהושע הקדים זקינים לראשים (כמ"ש "ויאסף יהושע גו' ויקרא לזקני ישראל ולראשיו גו'")".


ואחד מהביאורים בזה (בירושלמי שם): "משה על ידי שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל להיסתכר במלכיות (להסתגר ולהיות נמסרין ביד המלכיות) וראשיהן עומדין על גביהן הקדים ראשים לזקינים" (שאם אין ראשיהן משתדלין לפייס את המלכות אין כח ביד הזקנים ללמוד תורה).


ופירוש הדברים, כפי שמבאר הרבי באחת השיחות:


ההבדל בין "ראשים" לבין ה"זקינים" הוא – ש"ראשים" הם פרנסי הציבור (שמנהיגים את הציבור), ו"זקינים" הם התלמידי חכמים (כמאחז"ל "אין זקן אלא מי שקנה חכמה").


ולכן, בזמן הבית, כשבנ"י אינם מסורין ביד המלכיות, ת"ח ("זקינים") הם נעלים יותר מפרנסי הציבור ("ראשים"), אבל בזמן הגלות, כשבנ"י מסורין ביד המלכיות, ויש צורך בהשתדלותן של פרנסי הציבור, הרי הם – פרנסי הציבור – נעלים יותר מתלמידי חכמים.


וזהו בעצם החילוק שבין משה ליהושע: יהושע, שהי' "ראש לכובשים", שכבש את ארץ ישראל והכניס את בנ"י לארץ – מעמד ומצב של חירות (היפך הגלות) – הקדים זקנים לראשים, בהתאם להמצב בדורו, שהת"ח קודמים לפרנסי הציבור.


אבל משה שדיבר (גם) אודות זמן הגלות – כידוע שהכריתת ברית עם משה רבינו היתה על זמן הגלות [ועל זה ביקש "ונפלינו אני ועמך גו'", שגם בזמן הגלות תהי' ההבדלה דבנ"י כו'] – הקדים ראשים לזקנים, כי בזמן הגלות פרנסי הציבור קודמים לת"ח.


ומבאר הרבי, שנוסף לזה שמצד גודל המעלה שבעסקנות ציבורית כדאית גם הירידה שנעשית בלימוד התורה, הנה עוד זאת, שמעלה זו מסלקת ומבטלת את הירידה שבלימוד התורה.



והביאור בזה – ע"פ הידוע שע"י קיום מצות הצדקה – צדקה גשמית ומכל-שכן צדקה רוחנית – "נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה":


והרי זה דבר מובן ופשוט, שהפעולה של נתינת הצדקה, היא לא מוסיפה ידיעה בתורה, ואדרבה – כי בשעה שהוא עוסק בנתינת הצדקה, הוא לא יכול לעסוק בלימוד התורה, אז ביחס ללימוד התורה זה עניין של ירידה.


אבל, מעלתה של נתינת הצדקה היא שעל ידה נעשים מוחו וליבו זכים אלף פעמים ככה – כך, שכאשר יעסוק בתורה שעה אחת יצליח להספיק בלימודו בריבוי גדול כל כך שע"ד הרגיל (לולי נתינת הצדקה) הי' זקוק ליגיעה במשך אלף שעות!


ונמצא, שאף שההתעסקות במצות הצדקה כשלעצמה היא ירידה ביחס ללימוד התורה, מ"מ, גודל העילוי ש"נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה", בכחו גם לבטל את הירידה.


ובהמשך הדברים, כותב הרבי מילים חריפות על אלו שחושבים שהעבודה שאליהם נשלחו היא לא טובתם האישית, אלא טובת אלו שנשלחו לעזור להם  "ישנם כאלה החושבים אשר העבודה שכ"ק מו"ח אדמו"ר שלחם למקומות מסויימים לפעול שם בהפצת התורה והיהדות, היא, לא לטובתם, כי אם, לטובת המקום שאליו נשלחו, ובשביל טובת המקום מוותר כ"ק מו"ח אדמו"ר על טובתם הם. ועכ"פ – חושבים הם –זוהי רק טובתם הרוחנית, ובשביל טובתם הרוחנית מוותרים על טובתם הגשמית.


צריכים לדעת איפוא שהחלוקה בין טובתו לטובת הזולת (שזוהי טובה רק בשביל הזולת ולא בשבילו) היא – בדקות דדקות – ענין של שניות (היפך האחדות) ח"ו, כי, הכוונה העליונה אחת היא, ואם זוהי כוונת השליחות שלו, ה"ז גם טובתו. ועאכו"כ שלא יתכן לחלק בין טובתו הרוחנית וטובתו הגשמית – כי, מצד אחדותו הפשוטה של הקב"ה, גשמיות ורוחניות מתאימים זל"ז.".

מקורות

דילוג לתוכן