חמץ שעבר עליו הפסח - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: פסח

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

אדם שמצא חמץ לאחר הפסח, במקום שלא היה מיועד ומסומן במכירה, (בקבוק 'ויסקי' שהיה כל הפסח בתוך הויטרינה), האם זה חמץ שעבר עליו הפסח וצריך לזורקו?

תשובה

כיום מוסיפים בשטר ההרשאה למכירת חמץ, שהוא ממנה את הרבנים שימכרו את כל החמץ שברשותו – "בכל מקום שימצא", וממילא זה נכלל במכירה, [ומה שמציינים ומסמנים המקום המכור, הוא בכדי שיהיה היכר למקום, ולא יבוא להתעסק ולהיכשל בכך בפסח].

מקורות

ראה בשו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן קח: הרה"ג החסיד ומהולל בתשבחות וכו' כש"ת מוה"ר יצחק הכהן הענדיל שליט"א, רב דביהמ"ד חסידי ליובאוויטש, וחבר ועד הרבנים במונטריאל (קנדה). אחדשה"ה, זה איזה זמן אשר קבלתי גי"ה, אמנם חשבתי לבאר הלכה הנזכרת במכתבו, אבל בראותי שעברו עידן ועדנים, ועדיין לא באתי לזה מרוב טרדותי, אמרתי ששוב לאו אורח ארעא לאוקמי גברא רבא אבראי, ובאתי בתשובה קצרה לע"ע מפני הכבוד, וחשוב בעיני מה שכתב בהערצת ספרי בעזה"י, כן נזכה להגדיל תורה ולהאדירה עד ביאת ינון בבי"א. לשון השאלה. בנועם קבלתי ספריו הנעלים המלאים שו"ת מענינים נחוצים, ואינם צריכים להסכמתי, רק אחת הנני לכתוב לו, כי מצוינים המה משאר ספרי שו"ת, כי מלבד בירור ההלכה, שעלה ביד כת"ר להוציא לאור בבירור גמור בעזה"ית, הנם מלאים וגדושים בחריפות ובקיאות ביסודות ענקיים כיד ד' הטובה עליו וכו', בחלק שני (תשובה ס"ח), מה שהעיר כ"ת, אודות בצים טרופות, בהחשש של סכנה, הנה מלשון הגמ' (בנדה י"ז), משמע, שזהו רק בביצים מבושלים ביצה קלופה, וכן אם שייר בקליפתם, שזהו קאי גם על ביצים (עי' ש"ע אדמוה"ז הל' שמירת הגוף), ובביצים טרופות, לא שייך זהו, וכן מעשים בכל יום ביוראפ /באירופה/, שהיו אוכלים ביצים טרופות, שעבר עליהם הלילה, שכמה פעמים היו הולכים בשאלה, אודות טפת דם להמורה בעיירות הקטנות וכו', ולא הספיקו לשאול אותו עד למחר. גם הנני לשאול מכת"ר, בענין מכירת חמץ, הנה בעת המכירת חמץ, שכחתי לכתוב מקום א', שהחמץ שלי מונח, כתבתי שאר מקומות, אבל עיקר המקום שמונח שם חמץ כמו יי"ש וכו', והוא בהפענטרי /מזווה מחסן מזון/, שכחתי לכתוב, – קודם המכירה הי' בדעתי בעיקר על זה, אבל מפני הטירדא בעת המכירת חמץ, לא כתבתי זה, – ואם לא כתבתי שום מקום, מובן שאז הי' טוב, אבל עתה שהזכרתי איזה מקומות, ואת מקום הזה לא הזכרתי, בזה יש לדון, כי אי"ז בכלל, – וחשבתי שזה לא גרע מענין מראה מקום הוא, כמו הרי היא במקום פלוני, וכן כאן כתוב החמץ שלי מונח במעוני במקום פלוני, ואם הגוי יבוא ליקח את החמץ, באמת בשאר המקומות הנזכרים, לא ימצא חמץ, רק כלים חמוצים, או אפשר פרורים, כי החמץ, או החשש חמץ, מונח בהפענטרי, כרגילי, – אמנם בהשטר מכירה יש לשון, החמץ והחשש חמץ, מאלו האנשים שעשאוני שליח, וכן החמץ והחשש חמץ שלי, כמבואר מקומתם לקמן, בכתובות של כאו"א. בספר מעדני שמואל קיצש"ע (קי"ד), הביא מתשובת הרמ"ץ (סי' ל'), שמי שמכר חמצו לנכרי, והקנה לו דברים החמוצים שלו, ושכח א' המינים שהי' לו במ"א כיון שלא כתב לו, שמכר החמץ שבהחנות, רק כתב לו, שמכר לו אגב קרקע כל החמוצים שלו, הרי כל החמוצים שלו, הם בכלל המכירה, הגם שלא הי' בדעתו ע"ז, וכאן הרי הי' דעתי על כל החמץ שנמצא במעוני וברשותי, וגם בעת שאמרתי להערל בע"פ =בערב פסח= כל התוכן של השטר, אמרתי לו שכל החמץ שיש אצל כאו"א, יוכל לילך בכל מקום ובכל זמן, ליקח אותו, וממילא מש"כ החמץ שלי מונח במעוני במקום פלוני, ה"ז רק ענין מראה מקום הוא לו, ועל ענין מראה מקום הוא לו, הנה דוקא כשיש אומדנא שיש בזה איזה קפידא, אז ל"א מראה מקום הוא לו (גיטין ס"ה), ובפרט בענין מכירת חמץ, שאנן סהדי, כי כאו"א רוצה להנצל מחשש דחשש, וחזינן שהוא מוכר אפילו חשש דחשש, כמבואר בהשטר, בודאי שאמרינן מראה מקום, והלשון מוכיח ג"כ, שכ' החמץ מונח במקום פלוני, ולא כתבתי, שאני מוכר החמץ המונח במקום פלוני, – בכל אופן הנני מחכה לתשובתו הרמתה וכו' עכ"ל.


תשובה. הנה במה דסיים אפתח, ע"ד שאלתו במכירת חמץ וכו'. (א) הנה פשיטא שהצדק עם כהד"ג נ"י, שאין חשש בזה, ראשית, דבכה"ג שיש סתירה בשטר, דמקודם נחשב בפרוטרוט החמוצים כגון יי"ש ושכר וכו', ואח"כ כתב, גם השכרתי וכו' את כל הקרקעות וכו', והן מה שהוא שלי וכו', הרי כל המקומות שהחמוצים הנ"ל בהם בכלל, אלא שאח"כ פרט במעונו המקומות, ושכח מקום אחד לפרט, א"כ בודאי אמרינן בזה, דאף דאיתא בח"מ (סי' מ"ב), דאם יש חזרה בשטר, הולכין אחר התחתון, מ"מ כ"ז היכא שאין הדעת יותר נוטה שטעה למטה, ובנדון דידן דאנן סהדי, שרוצה להנצל מאיסור בל יראה, אין לך דעת נוטה יותר, שעיקר מה שכתב לעיל.


(ב) ועוד כיון שפרט המעון שלו, נכתב אחרי גמר השטר, וכתיבת היום החתימה, אין לך יותר שיטה אחרונה מזו, דאין למידין ממנה לטובת בעל השטר, כמו דאיתא (שם סי' מ"ד), ואף שכאן הוי לרעתו של בעל השטר, וגם היא כתיבת יד של מי שנתחייב, מ"מ כאן שיש טעות דמוכח, בודאי העיקר מה שכתב בשטר גופי', וע"ע בענין ט"ס דמוכח בגט, בפלוגתא שבין הרא"ש והריב"ש, שהובא בש"ע (א"ע סי' קכ"ו סעי' כ"א), ובמה שכתבתי בזה בספרי (ח"א סי' כ"ה) באריכות.


(ג) ועוד דאף בתיקוני שטרות, אם אפשר לקיים שני הדיבורים שלא בדוחק, שלא יסתרו זא"ז מקיימים שניהם, כמבואר בחו"מ בש"ך שם, וא"כ גם הכא אפשר לקיים מה שכתב למעלה ולמטה, בנוגע לחמץ גופי', ולומר דאף אם יש חזרה, הוי החזרה רק על שכירת המקום, וא"כ אף אם יהי' זה חסרון, בנוגע לקנין אגב קרקע, עי' ח"י (סי' תמ"ח), ומקור חיים שם ביאורים (סק"ט), מ"מ עדיין נקנה לו החמץ, בשארי קנינים המבוארים בשטר.


(ד) והנה כפי המבואר בספר דעת תורה (בסוף הספר) בזה"ל, והנני כמזכיר, היות כי עיקר היתר השטר מכירה, אינו תלוי בכתיבתו, אלא שיקראנו המשכיר היטב לפני העכו"ם, ויפרש לו כל פרטי הדברים, ויעשה המכירה כדת של תורה וכו' וכן בשט"מ לפסח וכו' עכ"ל, וכיוצא בזה כתב בתשובתו (מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ג), דצריך שהמוכר יתנה בע"פ על כל התנאים, וסדר המכירה, ורק ליתר שאת יעשה השט"מ, והיא לאלומי מילתא, ועפמ"ש באס"ז (כתובות נ"ו ע"א) בשם הריטב"א עיין שם, וא"כ בודאי בעת שאמר כת"ה בע"פ כל תוכן השטר, כמבואר בדבריו, לא פרט לו דוווקא /דוקא/ המקום הכתוב בסוף השטר, וכדמוכח מדברי כת"ה, שקודם המכירה, הי' בדעתו בעיקר על הפענטרי, רק מפני הטירדא בעת מכירת חמץ לא כתב זה, וא"כ אף אם יש ריעותא בשטר, הרי י"ל דל השטר מהכא, ויכשר בשאר קנינים שנעשה בע"פ המבוארים שם, ועי' כה"ג בתשו' מהרש"ם (שם סי' קס"א), בשם שו"ת הלק"ט בקונטרס לגיטין (סי' נ"א), לענין טעות בהרשאה, די"ל דל הרשאה מהכא עיין שם, ועי' עוד שם ובמפתחות שם, בענין ט"ס, וראי' להנ"ל. – וכ"ז לסייע לכהד"ג, דבדיעבד לא יצא ח"ו מכשול מתחת ידו.


דילוג לתוכן