איך צריכים להיות מונחים החלות בעת הברכה – בליל וביום השבת.
איך צריכים להיות מונחים החלות בעת הברכה – בליל וביום השבת.
ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן רעד סעיף ב): וחייב כל אדם לבצוע על שתי ככרות שלמות אחד אנשים ואחד נשים וסמך לזה שנאמר לקטו לחם משנה וגו'.
ואין צריך שיבצע משתיהן אלא שיאחז שתיהן בידו ויבצע מאחת מהן שהרי לא נאמר לחם משנה אלא בלקיטה דהיינו אחיזה (ורשאי להשמיט השניה מידו בשעת הבציעה ודי במה שאחז שתיהן בשעת ברכת המוציא).
וצריך לבצוע מן העליונה שאין מעבירין על המצות במה דברים אמורים ביום השבת או בליל יום טוב, אבל בליל שבת יש נוהגין מטעם הידוע להם לבצוע על התחתונה וכדי שלא לעבור על המצות מניחין התחתונה קרוב אצלם יותר מהעליונה, ונמצא שאין כאן מעביר על המצוה כלל או לוקחין העליונה בשעת ברכת המוציא ומניחים אותה למטה ובוצעין עליה.
ובאג"ק חי"ח עמ' שסט: שהמנהג בפועל הוא, "שבליל שבת מניחין הלחם משנה זו אצל זו, וביום השבת מניחים באופן שהחלה מימין תיהיה למעלה קצת על השניה". (ובטעם הדבר, ראה הטעם בתו"א בשלח סו, ד).