Ask The Rabbi

נושא: הלכה

חלבי אחר בשרי ב'בלנדר'

מכשיר 'בלנדר' שטחנו בו ירקות מבושלים רותחים ממרק בשרי שנתבשל בו עופות, ולאחר מכן באותו היום הכינו בו 'שייק' פירות עם כוס חלב קר, כאשר הבלנדר היה נקי (עבר ניקיון רגיל עם סבון), האם מותר לאכול את השייק?

תשובה: בכדי לענות על כך יש לדון בכמה פרטים: א) מה דין בלנדר שטוחנים בו דבר שבושל עם בשר רותח, והוא גוש? ב) האם ישנו הפרש בין אם מכינים בו באותו היום שטחנו בו בשרי ('בן יומו') או לא? ג) האם ישנו הפרש אם מכינים בו דבר חלבי קר או חם? ד) האם ישנו הפרש בין הכנה בו לכתחילה, לבין מצב 'בדיעבד' – שכבר הכין בו?

ראשית יש לציין שאיסור ערבוב בשר וחלב אינו רק כאשר מדובר בבשר וחלב ממשיים, אלא אף את הטעם שלהם בלבד אסור לערבב יחד, אף שהוא רק נרגש ואינו נראה. ולמשל, סיר שבישלו בו בשר, הרי אף לאחר שהוציאו את הבשר, מכל מקום טעם הבשר נספג ונבלע בתוך הסיר, ולכן אם יבשלו בו דבר מאכל של חלב, הרי יפלט טעם הבשר הבלוע בכלי, וייספג בחלב, וכמו כן ייספג טעם החלב בכלי, ונמצא שעובר הוא בבישול זה על איסור בשר וחלב.

ובכדי שיחשב הדבר שהכלי ספג טעם ובכך יקבע האם הוא חלבי או בשרי, וכמו כן פליטת טעם של בשר או חלב מכלי שלהם, הרי זה אפשרי בכמה אופנים: א) על ידי בישול בשר או חלב בכלי. ב) על ידי שדבר חלבי או בשרי נכבש בתוך הכלי, כלומר ששהה בתוך הכלי מאכל במשך עשרים וארבע שעות. ואם מדובר בדבר חריף אזי כבר בשהייה של שמונה עשרה דקות בלבד כבר נספג בו הטעם בכבישה. ג) כאשר חותכים בסכין בשרי או חלבי דבר מאכל חריף, הרי בזה נפלט טעמו.

והנה בבלנדר שטחנו בו ירקות שספגו טעם של בשר, והרי הם רותחים ביותר והוצאו ממרק רותח כעת, ונחשבים 'דבר גוש' שהחום אצור בתוכם, יש לדון האם נחשב הדבר גוש כדין בישול המבליע את עם הבשר בתוך הבלנדר ועושהו כלי של בשר (שבלוע בו טעם של בשר).

הנה נחלקו הפוסקים ב'דבר גוש' רותח ש'היד סולדת בו' האם חלים בו כל השינויים שפועלים על כח הבישול, כמו העברה לכלי שני או שלישי שמורידה מכוחו לבשל.

הטורי זהב והשפתי כהן ביורה דעה סימן קה הביאו את דברי המהרש"ל שדבר גוש אוסר אף בכלי שני, אלא שמכל מקום כתבו גדולי הפוסקים שרק לעניין מבליע ומפליט הטעם שבהם נאמרו הדברים לגבי חום הקיים בהם. אך לא לעניין בישול (ראה פרי מגדים צד, משבצות זהב יד).

ויש הסוברים שבכח הדבר גוש לבשל תמיד כל עוד היד סולדת בו, אף כאשר עבר לכלי שני או שלישי, מפני שהחום האצור בהם אינו מתבטל מהעברה לכלי נוסף. ולכן כתבו פוסקים אלו שיהיה אסור להביא עמם במגע בשבת כל דבר שיש בו משום בישול (כן הוא פשטות לשון המגן אברהם בסימן קטן מה).

על כל פנים בנידון דידן שטחנם ודאי שלדברי הכל הטעם הבשרי שבהם נבלע בכלי, מאחר והחום הרב האצור בתוכם יצא באמצעות הטחינה מתוכו ומבליע הטעם בכלי.

אמנם אם ניקו את הכלי עם סבון (כפי שזה בדרך כלל), שאף אם נשאר באיזה חריץ קטן מעט ממשות מהירק הבשרי (כפי שהוא הדין בסכינים שסתמם שאינם נקיים, ודינם כבני יומן - ראה בשולחן ערוך שם סימן צה וקג) - הוא נפגם על ידי הסבון. מכל מקום הטעם הבלוע בו לא נפגם בכך. ואם באותו יום יבאו להשתמש בו בדבר מאכל חם תיווצר בעיה בכך, מאחר והטעם הבשרי הבלוע בכלי שהוא 'בן יומו' יפלט ויחדור במאכל החלבי, ויצטרכו 'פי שישים' במאכל נגד כל הכלי בכדי להתירו, ואם לאו המאכל נאסר.

וכל זה בדבר מאכל חם, אך אם מדובר שהמין השני היה קר, אזי לא נפלט טעם הבשר מהכלי לתוך המאכל, והרי הוא מותר (ראה שולחן ערוך שם סימן קכא סעיף ה' ברמ"א).

אולם אין להשתמש לכתחילה בכלי בשרי להכנת דבר מאכל חלבי קר, ולהסתמך על כך שאין כאן הפלטה ובליעה.

העולה מן האמור: שהבלנדר נחשב לבשרי, מאחר ובלוע בו טעם בשר, ולכן אין להשתמש בו להכנת דבר מאכל חלבי חם. ויתירה מזו לכתחילה אין להשתמש בו להכנת דבר מאכל חלבי - אף שהוא קר ואינו מפליט ומבליע.

ובדיעבד אם כבר הכין דבר מאכל חלבי קר, אזי יהיה מותר לאוכלו. מאחר והבלנדר היה נקי ורחוץ עם סבון לפני כן, ולכן אף אם נאמר שנשאר בחריצי הסכין מעט ממשות מהירקות הבשריים (כפי שהוא הדין בסכין), מכל מקום הוא נפגם באמצעות השטיפה בסבון הכלים, וכמו כן ישנו 'פי שישים' ב'שייק' הפירות שהכין נגד אותה ממשות מועטת (כמובן כל האמור מדובר שבשייק שהכין לא היה דבר חריף, וכפי שהוא בדרך כלל בשייק פירות

מקורות

ראה פסקי תשובות ח"א עכ"ו