נושא: כשרות

חיתוך בשבת בכלי המיוחד

האם מותר לחתוך בשבת תפוח על ידי כלי מיוחד אם ברזל עגול ובתוכו סכינים, החותך אותו בבת אחת לפלחים – מסביב לגרעינים שלו. וכן להשתמש בכלי מיוחד לחיתוך ביצה לפרוסות?

תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מהו הגדר של איסור טוחן והאם יש בחיתוך האמור משום טוחן? ב) האם יש איסור טוחן גם בדברים שאינם גידולי קרקע כמו ביצה, או רק בגידולי קרקע? ג) האם יש בכלים אלו משום כלי המיוחד לטחינה? ג) האם יש בכלים אלו משום איסור 'עובדין דחול', כלומר שימוש בדבר שפעולה עמו נראית כמעשה חול?

ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אדה"ז סימן שכא סעיף י', שכל גידולי הקרקע כמו ירקות ופירות שרוצה לחתוך אותם לחתיכות קטנות בסכין, בכדי לאכול מהם לאחר זמן ולא לצורך אכילה מידית, אסור לו לחתוך אותם, מפני שזה נכלל בכלל איסור טוחן האסור בשבת, כי אף חתיכת גוש גדול לחתיכות קטנות הוא בכלל מלאכת טוחן שזוהי הגדרתו, ולא דוקא טחינה דבר לפירורים באמצעות ריחים או מכתשת.

אמנם אם רוצה לאכול מהפירות והירקות מיד, אזי יש סוברים שמכל מקום יש בזה איסור טוחן למרות שזהו לצורך אכילה מידית, ונכון לחשוש לדבריהם, ועל כן מי שחותך סלט בשבת אפילו שזהו לצורך הסעודה של עכשיו, מכל מקום נכון לחתוך זאת לחתיכות גדולות קצת בכדי שלא להיכנס לחשש מלאכת טוחן.

ואלו שנוהגים להקל לחתוך לחתיכות קטנות מאוד סמוך לסעודה, יש להם על מה לסמוך, ואין צריך למחות בהם. מאחר ויש אומרים שכל שהוא סמוך לסעודה אין בזה בכלל מלאכת טוחן אף בגידולי קרקע מאחר והוא צורך ודרך אכילה.

וכל דברי מאכל שאינם מגידולי קרקע כמו בשר וביצה ודגים וגבינות קשות, אין בהם כלל משום מלאכת טוחן, ומותר לחתוך אותם לחתיכות קטנות באמצעות סכין או מזלג, מפני שאין דרך לטחון דברי מאכל שאינם מגידולי קרקע, כמבואר שם בשולחן ערוך.

אמנם אף בדברים שאינם גידולי קרקע, מכל מקום למרות שאין בהם משום טוחן, זהו רק אם משתמש לצורך טחינתם בכלי שאינו מיוחד לטחינה, כמו סכין או מזלג, אבל בכלי המיוחד לטחינה אסור מטעם אחר, שהרי זה נראה כמעשה חול ויש בזה משום 'עובדין דחול'. כמבואר שם בסעיף ט'.

ולכן יהיה אסור לגרר את הגבינה או הבשר או הביצה במגרדת פומפיה, או לקצצם במכשיר 'סלייסר' המיועד לקציצה, וכן בכל שאר סוגי כלים המיועדים לקציצה, אף שכמובן אינם עובדים על חשמל.

ובנוגע לכלים המיוחדים לחיתוך ולא לקציצה, כמו פורס ביצים או חותך תפוח לפלחים, הנה ראשית יש לציין שיש טוחן גם בחותך דבר לרצועות דקות כמבואר בספר צמח צדק על מסכת שבת סוף פרק ז', שאם חותך אדם ירק דק דק בעוביו, הנה אף על פי שבאורכו ישאר כמו שיהיה, מכל מקום יש לומר שחייב משום טוחן. אבל זהו דוקא לרצועות דקות, אבל לפרוסות דקות אין זה בכלל טוחן אפילו ברצועות דקות מאוד כפי שהאריך בזה בספר שבת כהלכה (פרק כא אות כט).

[ואפילו לרצועות דקות הנוהג להקל בסמוך לסעודה יש לו על מי לסמוך כמבואר לעיל.]

ולפי זה בכלים האמורים אין כלל מלאכת טוחן אף כאשר חותך בהם גידולי קרקע, מאחר וחותך אותם לפרוסות ולא לרצועות, ובפרט שמדובר בפרוסות שאינם דקות.

רק שיש לדון אם יש בזה משום כלי המיוחד לקציצה, והנה בכלי המיועד לחיתוך תפוח לפלחים אין בזה קציצה כלל, שהרי הפלחים הם עבים, ואין זה מיועד ליותר מכך.

ואף בנוגע לפורס ביצים בפשטות יש להתיר גם כן, שהרי מיועד לחיתוך לפרוסות ובפרט שאינן דקות, כך שאין זה אלא כלי לחיתוך ולא לקציצה, רק שהוא כלי עזר לעשות החיתוך במהירות ובקלות לנוחות בלבד.

אך יש מחמירים בפורס ביצים שמא יש להחשיבו ככלי המיוחד לקציצה גם כן, מאחר ופעמים משתמשים בו גם לחתוך הביצים לאורך ורוחב שמעבירים את הביצים שוב בצורה שונה ועל ידי כן נחתכות לרצועות דקות (באר משה חלק א' סימן לח), שכאמור יש בזה משום טוחן לפי הצמח צדק.

וכתב הביאור הלכה (שם דיבור המתחיל מידי), שאף בכלי המיוחד רק קצת לטחינה אסרו אותו חכמים, ואם כן מהיות טוב להחמיר ולא להשתמש בו בשבת.

העולה מן האמור: שבחותך תפוחים יש להתיר את השימוש בו בשבת, ובפורס ביצים מעיקר הדין יש להתיר זאת, אך ראוי להחמיר בזה מאחר וההיתר בזה אינו ברור.

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן ק סעיף ד: ירקות מבושלות שנמצאו בהם ג' תולעים, הירקות אסורים; אבל מי השלקות, מסננן ומותרים. וכן הבשר, ירחצנו ויבדקנו ומותר.


ובביאור הגר"א יורה דעה סימן ק ס"ק כ: ירקות כו' (ג' כו'). כמ"ש בפ' הבע"י ס"ד ב' וכמ"ש הרשב"א והנ"י שם דמספקא כמאן הלכתא ולפיכך בנישואין דסכנתא אזלינן לחומרא אבל ווסתות דרבנן לקולא וכן שור המועד מעמידין הממון בחזקתו והמע"ה ומלקיות משום דעבר על כריתות אזלינן לחומרא ויבערו הרשעים מישראל וה"ה כאן כיון דבדרבנן אזלינן לקולא:


ירקות כו' אבל כו'. בתוספתא פ"ז דתרומות יבחושין שביין וחומץ אסורין רי"א מסננין את היין ואת החומץ (עיין בהגהת רבינו שם וכן עיקר) וש"מ שבלא סינון אסורין וכמ"ש בס"ג קדרה כו' ושלא כדברי או"ה ועמ"ש בסי' ק"א ס"ו בהג"ה וצ"ע על רש"י בספ"ג דחולין ס"ז א' ד"ה באורתא כו' ולמחר כשיראנה כו' ל"ל ראייתו אדרבה שמא לא יראנה (וי"ל דברי רש"י משום דאי לא"ה הוי סד"ר דמסתמא יש יותר מששים נגדן. ובבינת אדם פי' משום ס"ס ע"ש) (ע"כ):


ובש"ך יורה דעה סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים כו'. דמאחר שנמצאו ג' הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות ועיין בסימן פ"ד ס"ט וי' מדינים אלו:


ובפרי מגדים יורה דעה שפתי דעת סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים. עש"ך. ועיין לבוש סעיף ד' דדוקא ירקות ולאחר בישול הא פירות וכמיהין אף לאחר בישול יש להם בדיקה:


כל דברים החשובים בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין ומחמץ ומעמיד ומתבל וז' דברים אף שאסורים מדרבנן, או ספיקא דאורייתא, אין בטלים, כ"כ או"ה כלל כ"ה דין א'. ועיין שם דין י"ג. ומ"מ וודאי להלכה אף איסור דרבנן בכל אלו הדברים אין בטלים. אלא שראיתי להכרתי ופלתי אות א' דבר שבמנין באיסור דרבנן בטיל, וראיה מהערל [יבמות פ"א א] שאני שונה עיגול בעגולים עולה יע"ש. ובסימן פ"ו [ס"ג] מבואר ביצת נבילה אף שאיסורה מדרבנן הוה דבר שבמנין, וכ"כ תרומת הדשן סימן ק"ג דבר שבמנין מדרבנן נמי לא בטיל, וכ"כ ספר התרומה בסימן ג' דביצת נבילה הוי דבר שבמנין מההיא דביצה [ג ב] בליטרא קציעות דאפילו בדרבנן לא בטיל, וההיא דיבמות יש ליישב. ובאו"ח סימן תרע"ג [ס"א] נר חנוכה אין בטל אף דרבנן ובסי' ק"י [שפ"ד סק"ב] אבאר:


הבדל יש בין דבר שיש לו מתירין לשאר דברים חשובים. דשיל"מ דוקא במינו אין בטל ושלא במינו בששים, וספיקא להחמיר ואפילו בספק ספיקא כמו שיבואר בסימן ק"י [ס"ח] בין הספק בגוף האיסור על דרך משל אם נולדה ביום טוב או בחול או ספק אי הוה דשיל"מ הולכין להחמיר, שהרי הרשב"א [תוה"א ב"ד ש"א י"ב ע"ד] הוצרך לתת טעם לספק ביצת טריפה שאין המתיר עתיד לבוא בוודאי, הא לאו הכי היינו מחמירין בספיקו כיון שאפשר לאכול בהיתר בלי ספק כלל וכדבעינן למימר קמן בסימן ק"ב [ס"ב] אי"ה:


ובדברים חשובים אף באינו מינו אוסרים בכל שהוא עיין סימן (ק') [ק"י] [ש"ך סק"א] וספיקו להקל בין בספק גוף האיסור על דרך משל ספק ביצת נבילה אף דחשוב הוא ליש אומרים [סי' ק"י ס"א] והן בספק אי הוה חשוב, על דרך משל גיד הנשה דבר תורה ספק מן הכף או משאר הירך כתב איסור והיתר כלל כ"ה [דין י"ג] דספיקו להקל ככל ספק דרבנן, והטעם דספק הוא בדרבנן. אבל ספק תורה ודבר חשוב אסור כיון דהספק הוא בשל תורה נמצאת אומר שתי ספיקות להקל ואחד לחומרא:


והמנחת כהן ח"ג פ"ב חשב ד' דברים בין דבר שיש לו מתירין לדבר חשוב, אחד לקולא בדבר שיש לו מתירין, דוקא במינו, ושלשה לחומרא, א' שאין צריך שיהיה שלם, הב' פליטתו אסור (דלא כהר"ב בסימן ק"ב [ס"ד]), הג' ספיקו אסור, ובדבר חשוב בעינן שיהיה שלם ואין פליטתו אוסר יע"ש. וזה אמת ויציב דבר חשוב כמו אגוזי פרך כל שנפרך קצת מהן תו בטל חשיבותיה ועדיין צ"ע:


ובט"ז יורה דעה סימן ק ס"ק ו: ג' תולעים כו'. בב"י בסי' פ"ד מביא שם תשובת הרשב"א וכ' שם שתי פעמים וכאן הוא תשובת רשב"א ונראה לי פשוט שט"ס הוא שם וצ"ל ג' פעמים וכ"פ שם בש"ע בסעיף י' ומו"ח ז"ל כ' דיש להחמיר בב' כיון דלרבי הוה חזקה בב' זימני ולא נלע"ד כן דהא כ' הרא"ש בפרק הבא על יבמתו דבנשואין ומילה קיימא לן כר' משום ספק נפשות להקל משמע בשאר דוכתי קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דדוקא בתלתא זימנין הוה חזקה וכן עיקר ובפירוש כ' הבית יוסף בשם הר"ן שם בסי' פ"ד דפעם אחת או ב' מותר התבשיל:


ובכרתי סימן ק ס"ק יב: ג' תולעים. הואיל בריה דלא בטל הוא מדרבנן בעינן דאתחזק בג' תולעים, ועיין מה שכתבתי פלתי (ס"ק ז'):


ובפלתי סימן ק ס"ק ז: ג' תולעים. מ"ש הט"ז (ס"ק ו') הא במילי דאורייתא תרי זימנין הוי חזקה, בלאו הכי לא קשה מידי דהא ליכא כאן איסור של תורה כלל, דהא נתבטל, רק מדרבנן [אסור], וא"כ פשיטא דבעינן ג' פעמים, ומה בכך דגוף [האיסור] איסור תורה, [הא] דם נדה דאורייתא רק וסת דרבנן, ובעינן ג' פעמים, וה"ה בזה:


ובפרי חדש יורה דעה סימן ק ס"ק יד: שלש תולעים כו'. דמאחר שנמצאו שלש הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות. ומיהו בבציר משלש אף אם נמצאים ב' תולעים לא מקרי חזקה ושרי התבשיל וכן דעת הט"ז [ס"ק ו] ועיקר, ודלא כהב"ח [עמוד רסו ד"ה כתב הרשב"א] שאוסר בב' תולעים. ועיין בסימן פ"ד סעיף ט' וי' מדינים אלו:


חוות דעת חידושים סימן ק ס"ק ט: אסורים. דמאחר שנמצאו שלשה, הוחזק שיש בהן תולעים: