חינוך למצוות סוכה - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: חגים

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

מהו גיל חינוך לילד במצוות סוכה, והאם צריך לחנכו לאכול כל סעודה בתוך הסוכה, או שאם זה טירחא בשבילו (כי הסוכה בנויה מתחת לבניין, ויש לירד לשם), אין צריך כל סעודה ומספיק סעודה אחת ביום?

תשובה

כל קטן שאינו זקוק לאמו אלא אוכל באופן עצמאי, שהוא לערך כבן חמש או שש שנים (הכל לפי חריפותו ועצמאותו) חייב בסוכה. ואביו חייב לחנכו בכך, והחינוך הוא בכל חיובי סוכה (שאי"ז כולל אכילת ארעי), אמנם שאר אדם חוץ מאביו אינו צריך להעיר לו על כך, אך לא יאכילנו בידים.

מקורות

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמ סעיף ב: קטן שאינו צריך לאמו, שהוא כבן חמש, כבן שש, חייב בסוכה מדברי סופרים, כדי  לחנכו במצות.


ובט"ז על שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמ סעיף ב: כבן ה' כבן ו'. פי' כל חד לפום חורפיה ובפ' כיצד משתתפין א"ר אסי קטן בן ו' יוצא בעירוב אמו פי' אם עירבה לעצמו ולא זיכתה לו בעירוב מוליכתו עמה דכגופה דמי דמסתמא דעתה היתה על הקטן דלא סגי ליה בלאו אמו מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בערוב אמו ושא"צ לאמו אין יוצא בעירוב אמו ותנן נמי גבי סוכה כה"ג קטן שא"צ לאמו חייב בסוכה ואמרי דבי רבי ינאי ור"ל וכמה כבן ד' כבן ה' וע"ז בעי רב יהושע לתרוצי ונשאר בתיובת' ואח"כ פריך על רב אסי ממה דתניא קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש ומשני לרב אסי עד ועד בכלל לימא תהוי תיובתא דר' ינאי ור"ל ל"ק הא דאיתיה לאבוה במתא והתינוק נכנס ויוצא עמו לא קרי ליה צריך לאמו מבן ד' ולמעל' וברייתא בדליתי' לאבו' במתא הוי שיעורא עד בן ו' ורי"ף ורמב"ם לא כתבו אלא דברי רב אסי לחוד משום דלא סמכי' אהאי שינויא דאיתי' לאבוה דהא לא משני הכי לרב אסי אלא משני עד בכלל ורבי ינאי ור"ל הוא דמשני הכי משום דלא ס"ל עד בכלל וכרב אסי נקטי' מדמייתי בגמ' ס"פ אף על פי וכ"פ התו' והרא"ש והטור פסקו בעירובין לעיל סי' תי"ד כההיא חלוקא דיש לאבוה במתא או לא וכאן לא זכרו חילוק זה אלא פסק הטור כבן ו' כבן ז' והיינו כרב אסי דרב אסי נקט בן ו' היינו (בן ו') [ז'] שלימות והטור דנקט בן ז' [היינו בן תחלת ז'] ובודאי קשה למה לא פסק גם כאן כמ"ש בה' עירובין ספי"ד וכ' ב"י לפרש דברי רבינו הטור כאן דנקט כבן ו' כבן ז' פי' אם איתי' לאבוה במתא שיעורו כבן ו' ואי ליתיה במתא שיעורו כבן ז' ודרך זה רחוק לע"ד דהטור יכתוב דרך רמז כזה אלא נלע"ד דגם הרא"ש והטור ס"ל דר' אסי ור' ינאי ור"ל פליגי דהיינו לרב אסי בין בעירוב בין בסוכה שיעורו כבן ו' שלימות ואין חילוק באית' לאבוה או לא ור' ינאי ור"ל ס"ל דיש חילוק. ונראה להרא"ש והטור לפסוק כרב אסי בעירוב דהיינו להחמיר שלא תעשה אמו איסור להוליך בנה עמה כשיש לו אב בעיר דהא לר' ינאי ור"ל יש איסור בזה אבל כאן בסוכה דחיוב החינוך הוא מדרבנן ובשב ואל תעשה כהכא דלר' ינאי ור"ל אין עליו חיוב אפי' מדרבנן ולרב אסי יש חיוב עליו וכיון שהיא מילתא דרבנן אזלי' לקולא ולא מחייבינן ליה לטרוח ולחנכו אא"כ הוא בן ו' שלימות ותחלת בן ז' וזהו שנתכוין רבינו הטור כאן שכתב חייב מדרבנן לחנכו דלאיזה צורך זכר שהחיוב הוא מדרבנן אלא על הכוונה שזכרנו דכיון שאין בזה אלא מלתא דרבנן לא הטריחוהו בחיוב עד שיהיה בן ז' אלא יהא שב ואל תעשה משא"כ בעירוב שאמו רוצה לעשות מעשה להוליכו עמה לא תעשה כן עד שיהיה מותר לד"ה דהיינו בן ה' שנים כנ"ל נכון וברור בדברי הטור ומ"ש כאן בש"ע כבן ה' כבן ו' פירושו שלימות כדעת הטור שזכרנו:


ובפרי מגדים משבצות זהב על שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמ סעיף ב: כבן חמש. עיין ט"ז. עיין ר"מ פרק ו' מהלכות סוכה הלכה א' ובהמגיד משנה ולחם משנה משמע דגרס כבן ה' וכבן ו', וכמו שכתב השו"ע כאן. ועיין עירובין פ"ב ב', ובתוספות ורא"ש שם. ומה שכתב הט"ז לחלק בעירוב עושה מעשה בידים, לכן פסק לחומרא, אין אביו בעיר כבן ו' שלימות יוצא בעירוב אמו, ובאביו בעיר עד ה' שלימות יוצא, והיינו כרב אחי דפירש ברייתא בעירוב עד שש עד ועד בכלל, ולא כריש לקיש, דבפרק אף על פי מייתי לדרב אחי, ומכל מקום בהא חשש להחמיר כחילוק של ריש לקיש דילמא דוקא באין אביו בעיר, מה שאין כן בסוכה שב ואל תעשה פסק לגמרי כרב אחי ולא חשש להחמיר משום חילוק בין איתיה בעיר או לאו, מאחר דרב אשי אין מחלק, ושב ואל תעשה הוא. ומה שכתב דלרב ינאי וריש לקיש היינו לאו ממש כוותיהו, דהם אמרו כבר ד' וה', אלא החילוק שחלקו בין בעיר או לאו. ואמנם מה שכתב דלרב ינאי (מח"ל) [וריש לקיש] אין חיוב, ולרב אשי יש חיוב, לא הבינותי. ולכאורה איפכא מיבעי ליה, אם לא להגיה להיפך. ומה שכתב בסוף מותר לדברי הכל, כלומר בענין החילוק בין אביו בעיר או לאו. ויש לומר בענין אחר, וצ"ע. גם בסוכה שאמו מאכילה בידים אסור, אם לא שהקטן נוטל מעצמו. ועיין מ"א אות ג', ואי"ה שם יבואר עוד:


ובפרי מגדים אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמ סעיף ב: כבן חמש. עיין מ"א. ובסימן תי"ד [סעיף ב] הביא גם כן לשון הרמב"ם ז"ל בפרק ששי מהלכות עירובין הלכה כ"א בסתם, משמע דפסק לגמרי כרב אסי [עירובין פב, א], וכל אחד לפום חורפיה, ופליג רבי אסי על רב ינאי וריש לקיש ולא מחלק כלל בין איתיה לאב במתא או לאו. ועיין ב"י בסימן תי"ד [עמוד רנח] וכאן [עמוד תקמא ד"ה וכן וד"ה ומכל]. אבל בכסף משנה פרק ו' הלכה א' מסוכה כתב דרב אסי מחלק בין איתיה לאב בעיר, ועיין לחם משנה שם פירש בענין אחר. ועיין ט"ז כאן [ס"ק ב]. ועיין אליה רבה אות ג'. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, דמסתימת המחבר כאן ובסימן תי"ד משמע דאין מחלק, רק כל אחד לפום חורפיה:


ג חייב. עיין מ"א. ומה שכתב דאחר "לא" יכול להאכילו בידים, לכאורה ראוי להיות יכול להאכילו בידים, דיש חילוק בין אכילת איסור, ובין היתר בזמן האסור. כמו שכתב [מ"א] ריש סימן רס"ט, וי"ל בזה. ועיין אליה רבה [סימן] שמ"ג [ס"ק ב – ג]. וכאן כתב [אליה רבה ס"ק ד] דבתרומת הדשן [סימן] צ"ד משמע דאמו חייב לחנכו במצוות עשה, יע"ש. והמ"א בסימן שמ"ג [ס"ק א] פסק בזו כתשובת מהר"מ [מרוטנבורג] ז"ל [דפוס קרימונה סימן ר]. קטן בשמיני [עצרת] י"ל חייב, דאתא לכלל גדלות אף לטעם א' בסימן (תרס"ט) [תרסח] לולב דרבנן, עיין חנוכה באבודרהם [עמוד קצט], והבן. עיין סימן (תרס"ט) [תרסח] בלבוש [סעיף א]:


ובערוך השולחן אורח חיים סימן תרמ סעיף ב: אמנם נשים שלנו רבות יושבות בסוכה ומברכות לישב בסוכה ואין זה ברכה לבטלה דהכי קיי"ל בכל מצוה שהזמן גרמא רשות בידן לעשות המצוה ומברכות עליהם אבל האיש לא יברך בשביל האשה לישב בסוכה אם הוא בעצמו א"צ להברכה [מג"א סק"א] והקטן אף שמן התורה פטור מ"מ משום מצות חינוך יש לחנכו לאכול בסוכה מהזמן שא"צ לאמו והיינו כבן ה' כבן ו' כל חד וחד לפום חורפיה והחינוך מוטל על האב ואם אין אב אמו מחנכתו ואם אין לו אב ואם בית דין מחנכין אותו ויש אומרים דאין חינוך אלא על האב בלבד ועמ"ש לעיל סי' שמ"ג ומ"מ להאכילו לכתחלה בידים חוץ לסוכה אינו נכון [שם סק"ג] ולא ידעתי למה אין נזהרין בזה בזמנינו ואולי מפני שבמדינתינו ע"פ הרוב הזמן קר בסוכות וקשה על הקטן לאכול בסוכה וצ"ע וטומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק ואין מברכין לישב בסוכה דספק ברכות להקל אך כיון דהנשים מברכות כמ"ש יכולין לברך וחציו עבד וחציו בן חורין חייב ומברך דהחצי בן חורין חיובו בוודאי וקטן החייב בחינוך מברך:




דילוג לתוכן