חיוב כתיבת ס"ת בימינו

שאלה מצויינת שנידונה באחרוני זמנינו ונאמרו לכך מספר תשובות ונפרטם לקמן.
נאמר בחומש דברים (לא, יט): "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בנ"י וגו'". דורשת מכך הגמרא במסכת סנהדרין (כ"א ע"ב) שמצות עשה על כל איש ישראל לכתוב ס"ת לעצמו. וכן פסק הרמב"ם (הלכות ס"ת פ"ז ה"א) וז"ל: "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו".
ונשאלת השאלה כפי ששאלת בעצמך: מדוע לא מצינו בהיסטוריה היהודית אף גדול בישראל שיצווה על כתיבת ס"ת לכל אחד, ולא ראינו שעם ישראל נוהגים כן?
ואכן שאלה דומה נשאלת על המובא בפסוק דלעיל. פסוק זה נאמר בז' אדר יום הסתלקות משרע"ה, ולא מצינו שום איזכור לכך שכל עם ישראל (60 ריבוא!) יכתבו ס"ת כל אחד לעצמו? ובכלל מנין היו להם כל כך הרבה עורות וקלפים וכו' וסופרים אמנים שיודעים לכתוב כדבעי? ולא מצינו לכך התייחסות מפורשת לקיום ציווי זה!
הנה פסק הרא"ש (בהלכות קטנות ריש הלכות ס"ת) וז"ל: " האידנא כותבין ספר תורה ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים מצות עשה היא על כל איש ישראל ...לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן להגות בהן הוא ובניו כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה...הם הם הספרים שאדם מצווה לכותבם".
דברים אלו נפסקו להלכה גם בשו"ע (ביורה דעה סימן ע"ר ס"ב), וכתב הש"ך (שם סק"ה): "האידנא מצות עשה נאמר דוקא באלו ולא בספר תורה".
כלומר, שכיום שעיקר מטרת הס"ת היא לקרות בו בציבור (כבשבתות ושני וחמישי וכו') ואת לימוד התורה מקיימים מתוך הספרים, א"כ כיום קיום מצות כתיבת ס"ת נעשית ע"י כתיבת ספרים אלו (דוקא, כדיוק הש"ך).
אמנם, למרות שקיום המצוה כיום מתבצע בקניית ספרי קודש להגות בהם אך עדיין קשה שלכאורה לא ראינו הקפדה מיוחדת שכל איש ישראל מרגע היכנסו לעול מצוות יקנה לעצמו ספרי קודש למען קיום מצות כתיבת ס"ת. (מלבש כך שהמפרשים מבארים שדברי הרא"ש הם רק כתוספת לחיוב ההלכתי לכתוב ס"ת וכו' עיי"ש בנו"כ השו"ע).
ובלקוטי שיחות חכ"ד (שיחה ב' לפרשת וילך עמוד 207 ואילך), מאריך הרבי ומקשה בנושא, ולבסוף מבאר הרבי ביאור נפלא שאביאו בתמצות, וכדאי לעיין במקור הדברים:
בכל קהילות ישראל מצויים ספרי תורה שנכתבו ע"י (ובמימון) הציבור. ישנו גם מושג בהלכה הנקרא "לב ב"ד מתנה עליהם", כלומר, שבי"ד יכול להתנות על דבר מסויים שייעשה עבור כל הקהל. ובנדון שלנו - בי"ד מתנה שהס"ת נכתב בשליחות כל אחד מישראל.
ואף שישנם כאלה שנולדו לאחר כתיבת הס"ת וא"כ - שואל הרבי - כיצד מקיימים הם את מצות כתיבת ס"ת?
מסביר הרבי, שהיות ומזמן לזמן מגיהים את הס"ת, ומאחר שהגהה נחשבת בהלכה ככתיבה. נמצא שגם אלו שנולדו לאחר שהס"ת נכתב מקיימים מצות כתיבת ס"ת.
הרבי מדמה דין זה ל"אתרוג הקהל". כנהוג בקהילות ישראל בימים עברו שאתרוגים כשרים לא היו כל כך מצויים בשפע, והיו קהילות בנהגו לקנות אתרוג אחד עבור כל הקהל, והתנו שכל אחד כשנוטלו נחשב כשלו לגמרי ויוכל לצאת בו י"ח. (הרבי עוד מפלפל בדימוי הדינים אחד לשני ולבסוף מסיק שניתן לדמותם, עיי"ש.)
ולכן, כאשר כל יהודי עולה לס"ת מקיים הוא בכך את המצוה של "ועתה כתבו...ולמדה" בצורה מהודרת לפי כל השיטות. היות שלב בי"ד מתנה שבעת עלייתו לתורה ספר התורה נחשב שלו לגמרי וכו'.
(עפ"ז מתרץ הרבי גם כיצד קיימו בנ"י במדבר ביום פטירת משרע"ה את מצות כתיבת ס"ת, שזה היה באמצעות ספרי התורה של השבטים, עיי"ש).
מכאן מסיק הרבי הוראה חשובה שיש להשתדל שכל אחד יקנה אות בס"ת של הציבור, שאז מלבד הענין של "לב בי"ד מתנה עליהם" שייחשב עבורו ככתיבה, הנה בנתינת המטבע כהשתתפות בכתיבת הספר אזי ממש נחשב ככתיבה עבורו.
לשלימות הענין ראה שתורת מנחם התוועדויות ש"פ וישב תשמ"ב ע' 568 ואילך.
ובאם כבר עוררת על נושא כתיבת ס"ת ראוי להזכיר את מבצע אות בס"ת שהורה הרבי שלכל ילד וילדה תהיה אות בס"ת שיש בזה סגולה ושמירה נפלאה ובודאי תשתדל בכך.