fbpx

נושא: שבת

חיבור פרוכת שנפלה- בשבת

פרוכת של 'ארון קודש' שנפלה מממקום תלייתה בשבת, האם אפשר לחברה ולהחזירה חזרה?

בשאלה זו, יש לנו לדון מצד כמה וכמה דינים, מצד דין עשיית אוהל ומחיצה בשבת, ומצד הדין של קשירת קשרים בשבת, ונדון דבר אחרי דבר, בסדר מסודר.
בתחילה נביא את דברי האדמו"ר הזקן, בשולחן ערוך שלו, לגבי האוהל ומחיצה, וכך מבאר בסימן שטו – וכל זה באהל שהוא גג אבל מותר לעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת ואפילו עושה אותה כדי להגן מן החמה או מן הצינה אינה כאהל בשביל כך וכן אם עושה אותה בשביל הנרות שלא יכבה אותן הרוח ואין צריך לומר שמותר לעשות מחיצות לצניעות בעלמא שלא יהא יושב במקום מגולה או כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה להפסיק בין אנשים לנשים וכל כיוצא בזה.
ולעולם אין מחיצת עראי אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה כמו שיתבאר בסי' תר"ל או להתיר טלטול על דרך שיתבאר בסי' שס"ב או להתיר שאר איסור כגון שעושה מחיצה גבוה י' טפחים בפני הספרים בפריסת סדין או מחצלת כדי שיהא מותר לשמש מטתו באותו חדר או כדי לעשות שם צרכיו אסור לעשותה בתחלה בשבת לפי שבכל מקום שהמחיצה מתרת היא חולקת שם רשות בפני עצמה כגון כשמתרת איסור טלטול היא עושה אותו מקום רשות היחיד וחולקת אותו מרשות הרבים או כרמלית שאצלו וכן בחדר שבו הספרים היא חולקת אותו לשתי רשויות הספרים הם ברשות בפני עצמה והוא משמש ועושה צרכיו ברשות בפני עצמה וכיון שהוא עושה אותה כדי שתחלוק רשות בפני עצמה הרי זה כעושה אהל.
ולאחרי כמה סעיפים, מבאר ומגדיר את הכלל שבדברים – וכל זה במחיצת עראי אבל מחיצה קבועה אסורה בכל ענין אפילו אינה נעשית אלא לצניעות בעלמא ואפילו להוסיף עליה תוספת קבוע אסור בכל ענין ומכל מקום מותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אף על פי שקבועין שם כיון שאינן עשויין שם למחיצה.
ולגבי וילון שתולין אותו לפני הפתח במקום דלת, וילון המשמ במקום דלת, מבאר על זה בסעיפים אחרים – והוילון שתולין לפני הפתח במקום דלת אף על פי שהוא תלוי שם בקביעות מותר לתלותו בשבת שכיון שהוא נע ונד ברוח מצוייה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם אינו נקרא מחיצה קבועה אלא מחיצת עראי ואין בה איסור כשאינה עשוייה להתיר וכן הפרוכת שלפני ארון הקדש מותר לתלותו שם בשבת מטעם זה אפילו אם אין דלת לארון והפרוכת הוא מחיצה רביעית לארון מפני שמחיצת עראי הוא ואינו עשוי אלא לצניעות.
ובלבד שיזהר כשתולה הוילון וכיוצא בו שלא יכפל לרחבו טפח בשעה שתולה אותו שנמצא עושה אהל בגג טפח לפיכך אם הוא ווילון גדול תולין אותו שנים שיכולים לתלותו כולו כאחד שלא יתקפל אבל אחד אסור.
וכילה שיש לה גג תפור ותלוי סביבה כעין שפה אסור לתלותה כלל בשבת אפילו בעשרה שאי אפשר שלא תגבה השפה מעט ותיעשה אהל עראי.
כל הדיון עד כאן, היה לגבי עשיית אוהל בשבת, ולהלן נביא את דברי האדה"ז בנוגע לקשירת קשר בשבת, וכך הוא כותב בסי' שי"ז – יש אומרים שאין חייבים מן התורה אפילו על קשר העומד להתקיים לעולם אלא אם כן הוא מעשה אומן דהיינו שהוא קשר חזק ואמיץ כקשרים שהאומנים עושים בשעת מלאכתן כגון קשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענין בשעת עשייתן וכן בכל כיוצא בזה אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור כיצד נפסקה לו רצועה וקשרה נפסק החבל וקשרו או שקשר חבל בדלי או שקשר רסן הבהמה וכן כל כיוצא באלו הקשרים שהם מעשה הדיוט וכל אדם קושר אותם לקיימא פטור אבל אסור מדברי סופרים אפילו אינו עומד להתקיים לעולם אלא כשיעור שנתבאר.
אבל קשר שהוא מעשה אומן אפילו אינו עשוי להתקיים כלל אלא להתירו ביומו אסור מדברי סופרים לקשרו ולהתירו בשבת גזרה משום קשר מעשה אומן העשוי להתקיים לעולם שחייבים עליו מן התורה.
ומביא לאחרי זה דעה נוספת – ויש אומרים שאין חילוק כלל בין מעשה אומן למעשה הדיוט שאפילו קשר שהוא מעשה הדיוט חייבים עליו מן התורה אם הוא של קיימא ואם אינו עומד להתקיים כלל בענין שמותר במעשה הדיוט מותר ג"כ במעשה אומן.
ומה שפוסק בפועל הוא – ויש להחמיר כסברא הראשונה ולכן נהגו ליזהר שלא לקשור או להתיר שום קשר שהוא ב' קשרים זה על זה אפילו הוא עומד להתירו ביומו מפני שאין אנו בקיאין איזה קשר נקרא מעשה אומן שאסור לקשרו ולהתירו אפילו אינו עומד להתקיים כלל וכל קשר אמיץ שהוא קשור הדק היטב יש להסתפק בו שמא זהו מעשה אומן וב' קשרים זה על גבי זה הוא גם כן קשר אמיץ ומכל מקום במקום צער אין להחמיר בדברי סופרים ומותר להתירו אם אינו עומד להתקיים כלל בענין שמותר בודאי מעשה הדיוט כיון שלפי סברא האחרונה מותר אפילו בודאי מעשה אומן.
ובהגדרת הדברים, איזו החזרה היא אסורה ואיזו אינה אסורה, כותב בעל ערולך השולחן – וכתב על זה רבינו הרמ"א ודוקא שיכול להחזירו בלא טורח אבל אם צריך טורח לזה אסור דחיישינן שמא יקשור עכ"ל כלומר דהחזרה בעצמה אין בה איסור כיון שהיו הרצועות בתוכו אלא דכשהחזרה היא בטירחא חיישינן שיחוס על טרחתו ויקשרם בראשיהם למען שלא ישמטו פעם אחרת ויצטרך להטריח, ובהמשך הדברים מפלפל בהם ודן בהם בצורה רחבה.
ולעניין הלכה למעשה, הנה יש לומר כך – אם המקל אינו תקוע בחוזק ביתדות, ורק מונח עליהם, והלולאות גדולים ורחבים – כך שאין צריך לתוחבם במקל בחוזק, מותר להניחו חזרה על גבי היתדות, משום שאין איסור להחזיר את הפרוכת והלולאות למקומם. וכמו כן אין איסור משום עשיית 'מחיצה', מאחר וזהו מחיצה הנעשית לצניעות בלבד, שאין איסור לעשותה בשבת. [אמנם באם הפרוכת גדולה, יש ליזהר שיתלו אותה ב' אנשים, שלא יתקפל מחמת עוביה, ויבוא לחשש איסור אוהל בשבת].

מקורות