חגירת 'גארטל' בתפילה

מובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צא סעיף ב, שצריך לאזור אזור בשעת התפלה, וזאת אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה.

והטעם הוא משום "הכון לקראת אלוקיך ישראל". אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה, מאחר שיש לו מכנסים. ואין לבו רואה את הערוה.

ומקור הדברים הביא בספר נחלת צבי שהוא ממסכת שבת דף ט עמוד ב', שם מבואר על מה שאמרו שתפילת ערבית רשות, שכיון שהתיר חגורו לא מטריחים אותו, ומקשה הגמרא שיעמוד כך ויתפלל? ומתרצת שאי אפשר משום הכון לקראת אלקיך ישראל. וכתבו שם התוספות שמכאן ראיה שצריך לאזור חלציו בחגורה וכיוצא בזה, כאשר מתפלל.

וב'מחזור ויטרי' מפרש הטעם שצריך אזור, בכדי שלא יהא לבו רואה את הערוה, ודוקא להם שלא היה להם מכנסים לכך היו צריכים אזור בשעת התפלה, אבל אנו שיש לנו אבנט של מכנסים אין אנו צריכים לאזור.

וכתב על דבריו שם, שמכוונת התוספות נראה לומר שכוונתם שמכאן יש להוכיח אף למי שיש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה - אף על פי כן צריך לאזור משום הכון, והוא כדעת בעל התרומה שהביא הטור, כי אם לא כן יהיה קשה למה הגמרא תירצה משום היכון לקראת אלוקיך ישראל, שתתרץ  שהוא משום שלבו רואה את הערוה, שהרי לא היה להם מכנסים, אלא מכאן שהגמרא סברה שהאמת היא שצריך אזור אף למי שיש לו אבנט, לכן הוצרכה לתרץ משום הכון.

אמנם לפי מחזור ויטרי כתב ליישב דברי הגמרא תרצה משום הכון, בכדי ללמוד מכך על כל פנים משום מצוה אף למי שיש לו אבנט נכון הוא לאזור באזור משום הכון, אבל לפירוש התוספות צריך מן הדין לאזור באזור משום הכון.

עוד כתב שם, שזהו כוונת הרא"ש במה שכתב בסימן יט, שלאחר שהביא דברי התוספות כתב ומיהו מצוה לאזור משום הכון, להורות שאף לפירוש מחזור ויטרי נכון לאזור באזור משום מצוה, ולפי שהרא"ש לא הכריע לא הביא הטור את דבריו.

ומה שכתב בשולחן ערוך שבשאר ברכות אין צריך חגורה, כתב בעטרת צבי שהוא הדין גם לקריאת שמע.

אמנם ישנם שמסייגים את דברי הלכה זו וכתבו שדוקא מי שרגיל לחגור כל היום בחגורה והתיר חגורתו קודם התפלה צריך לחזור ולחגור, אבל מי שהולך כל היום בלתי חגורה גם בשעת תפלה אין צריך לחגור. ראה עולת שבת בשם רבינו ירוחם. וכן הביא המשנה ברורה בשם יש אומרים, שדוקא מי שרגיל כל היום בחגורה אבל מי שהולך כל היום בלא חגורה גם בשעת תפלה אין צריך לחגור. אמנם מסיים שם שמכל מקום מדת חסידות ללבוש בכל אופן.

וכל זה לכתחילה אך בדיעבד אם התפלל בלא אזור יצא. כמבואר במשנה ברורה.

וראה לעניין המנהג בפועל מה שכתב בספר תשובות והנהגות כרך א סימן סט, שבארצות רוסיא וליטא המון העם מהפרושים לא נהגו בחגורה, אבל אצל הגדולים יש שהקפידו לתפלה בחגורה, ופירש שיש בזה מדת חסידות וכמבואר בפשטות המשנה ברורה, וכל אחד כפי מנהגו נוהג.

אמנם האמת שיש לפרש שבחגורה המיוחדת לתפלה מתהדר בכך גופא, וזהו טעם חסידים ואנשי מעשה שמדקדקים מאד בזה, ואין להם ח"ו להניח מנהגם בכך, שגם בבגד שאין החגורה מהדר הבגד, מה שמתלבש עצמו במיוחד לתפלה אף בחגורה מראה בכך חשיבות התפלה שמכין עצמו בלבישת חגורה, ואם כן שייך לכל אחד כשלובש חגורה לתפלה יש לו כעין בגד מיוחד לתפלה, וזהו גופא הכנה ומצוה מן המובחר, ובלבד שלא יבוא להקל אחר הנחת תפילין ללבוש הבגד עליון עראי, ולהתפלל אז כן לפני המלך, שאינו ראוי כן.

העולה מן האמור: שיש ללבוש חגורה בשעת התפילה מצד 'היכון לקראת אלוקיך'. ויש מקילים אם כל היום הולך כבר עם חגורה, שאין צריך ללבוש עוד. ויש נוהגים כיום שלא ללבוש בכל אופן. ומכל מקום 'מידת חסידות' ללבוש בשעת התפילה.