נושא: כשרות

זמן רבינו תם

מי שנוהג תמיד להוציא את השבת מאוחר יותר – לפי זמן רבינו תם, ואינו עושה מלאכה לפני כן. אמנם מעוניין באחד הפעמים, להתפלל ערבית ולהבדיל על הכוס לפני הזמן דרבינו תם בכדי לאכול, האם יכול לעשות כן?

בכדי לענות על שאלה זו יש לדון הפרטים הבאים: א) האם יש אפשרות לנהוג כרבינו תם רק לגבי פרט של אי עשיית מלאכה. ב) האם אפשר להתפלל ערבית של מוצאי שבת לפני הוציא את השבת בפועל.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך בסימן רצג סעיף ג, שאדם שהוא אנוס, כמו למשל אדם שצריך להחשיך על התחום לצורך דבר מצוה, אזי יכול הוא להתפלל ערבית של מוצאי שבת כבר מזמן 'פלג המנחה' ואילך, ולהבדיל מיד, אמנם לא יברך על הנר, וכן אסור הוא בעשיית מלאכה, עד צאת הכוכבים - ומעט יותר, בכדי להוסיף מחול על הקודש.
כמו כן לא יברך אף על ברכת הבשמים, למרות שבברכה זו אינו עושה מלאכה וזאת מטעם שעדיין לא בא זמן מוצאי שבת ממש שזהו רק מצאת הכוכבים.
ואמנם ישנם פוסקים שתמהו מאוד על פסק זה שהתירו להבדיל מבעוד יום - בעוד שהשמש זורחת בראשי האילנות, והתירו לומר המבדיל בין קודש לחול, שלכאורה הם שתי דברים הסותרים, ואין זה דומה לתפילת מעריב שזמנו לשיטת ר' יהודה הוא כבר אז, ואגב זה רשאי לומר אתה חוננתנו? כמבואר בניוקי אורח חיים סימן קטן א'.
וטעם הדבר שהתירו זאת מצינו בדברי הרמב"ם בהלכות שבת פרק כט הלכה יא, שהטעם שמותר להבדיל מבעוד יום, הוא מפני שקידוש והבדלה היא מצד מצות זכירה , מהפסוק - זכור את יום השבת לקדשו, ולכן רשאי להזכירה בשעת כניסתו ובשעת יציאתו - "אפילו קודם לשעה זו מעט", מאחר והאדם משבח לבורא על מה שהעתיד לבוא בשעה זו.
ומכל מקום כתבו האחרונים שאין לעשות כן, מאחר והוא דבר תמוה לרבים, וכן מפני החשש שמא יבואו להקל גם במלאכה (משנה ברורה). ולכן על האדם ליזהר שלא להיכנס למצב שלא יוכל להתפלל משך כל הלילה, ויצטרך על ידי כך להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום. וכפי שמשמע בשולחן ערוך הרב שם סעיף ג'. או שלא יוכל להבדיל עד סוף יום שלישי, כמבואר במשנה ברורה שם. אבל כמובן שאם כבר נמצא במצב כזה, בודאי שעליו להתפלל מבעוד יום.
וכתבו הפוסקים, שבכלל הלכה זו, הוא גם אדם הנוהג להוציא את השבת כשיטת רבינו תם, שעליו להימנע לכתחילה מלהתפלל ערבית בזמן הרגיל, ולצאת ידי חובת הבדלה - קודם זמן רבנו תם, ואפילו אם על ידי הקפדה זו יצטרך להתפלל אחר כך ביחידות, אבל אם לא יהיה לו אפשרות להתפלל או להבדיל אחר כך, יכול לסמוך על הלכה זו ולהקדים את תפילת ערבית והבדלה, אולם כמובן בלי לברך על הנר והבשמים, וכן יזהר שלא לעשות מלאכה עד זמן רבינו תם, ואזי ישלים את ברכת הבשמים והנר לאחר זמן צאת השבת של רבינו תם. כמבואר בשאלות ותשובות דברי יציב חלק א' סימן קלד.
אמנם זהו דוקא באדם שנוהג כשיטת רבינו תם בכל עניניו, אבל אדם הנוהג כן רק לחומרא בלבד, ולא בענינים אחרים שהם רק מדרבנן, יכול להקל בזה לשמוע הבדלה קודם זמן רבינו תם, ואף לברך על הבשמים והנר, אך כמובן שלא הוא ידליק או יאחוז את הנר, ובשמירת שבת כהלכתה פרק נט הערה יז, מתיר אפילו לאדם שנוהג כרבינו תם בכל עניניו להתפלל ולהבדיל לפני הזמן וכפי הלכה זו, אך ימתין מלברך על הנר ומלעשות מלאכה עד שיגיע בלילה לפי שיטת רבינו תם.
העולה מהאמור: שמי שנוהג כשיטת זמן רבינו תם גם לגבי דברים שהם רק מדרבנן, לכתחילה לא יתפלל וישמע הבדלה לפני שהגיע זמן זה שנוהג בו. אך בשעת הדחק גדול יכול להקל לעשות כך, אך מכל מקום יזהר שלא לעשות מלאכה ולכן לא יברך על ברכת הנר והבשמים – עד לזמן רבינו תם. (ומי שמקל מכל מקום יש לו על מי לסמוך).
ומי שנוהג כרבינו תם רק לגבי יציאת השבת בלבד, יכול להקל בזה להתפלל ולשמוע הבדלה לפני זמן רבינו תם בכדי לאכול, (ואף לברך על הנר אם אדם אחר הדליק ואוחז זאת בשבילו). אך כמובן יזהר משאר עשיית מלאכה עד זמן רבינו תם.

מקורות

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן ק סעיף ד: ירקות מבושלות שנמצאו בהם ג' תולעים, הירקות אסורים; אבל מי השלקות, מסננן ומותרים. וכן הבשר, ירחצנו ויבדקנו ומותר.


ובביאור הגר"א יורה דעה סימן ק ס"ק כ: ירקות כו' (ג' כו'). כמ"ש בפ' הבע"י ס"ד ב' וכמ"ש הרשב"א והנ"י שם דמספקא כמאן הלכתא ולפיכך בנישואין דסכנתא אזלינן לחומרא אבל ווסתות דרבנן לקולא וכן שור המועד מעמידין הממון בחזקתו והמע"ה ומלקיות משום דעבר על כריתות אזלינן לחומרא ויבערו הרשעים מישראל וה"ה כאן כיון דבדרבנן אזלינן לקולא:


ירקות כו' אבל כו'. בתוספתא פ"ז דתרומות יבחושין שביין וחומץ אסורין רי"א מסננין את היין ואת החומץ (עיין בהגהת רבינו שם וכן עיקר) וש"מ שבלא סינון אסורין וכמ"ש בס"ג קדרה כו' ושלא כדברי או"ה ועמ"ש בסי' ק"א ס"ו בהג"ה וצ"ע על רש"י בספ"ג דחולין ס"ז א' ד"ה באורתא כו' ולמחר כשיראנה כו' ל"ל ראייתו אדרבה שמא לא יראנה (וי"ל דברי רש"י משום דאי לא"ה הוי סד"ר דמסתמא יש יותר מששים נגדן. ובבינת אדם פי' משום ס"ס ע"ש) (ע"כ):


ובש"ך יורה דעה סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים כו'. דמאחר שנמצאו ג' הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות ועיין בסימן פ"ד ס"ט וי' מדינים אלו:


ובפרי מגדים יורה דעה שפתי דעת סימן ק ס"ק יא: ג' תולעים. עש"ך. ועיין לבוש סעיף ד' דדוקא ירקות ולאחר בישול הא פירות וכמיהין אף לאחר בישול יש להם בדיקה:


כל דברים החשובים בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין ומחמץ ומעמיד ומתבל וז' דברים אף שאסורים מדרבנן, או ספיקא דאורייתא, אין בטלים, כ"כ או"ה כלל כ"ה דין א'. ועיין שם דין י"ג. ומ"מ וודאי להלכה אף איסור דרבנן בכל אלו הדברים אין בטלים. אלא שראיתי להכרתי ופלתי אות א' דבר שבמנין באיסור דרבנן בטיל, וראיה מהערל [יבמות פ"א א] שאני שונה עיגול בעגולים עולה יע"ש. ובסימן פ"ו [ס"ג] מבואר ביצת נבילה אף שאיסורה מדרבנן הוה דבר שבמנין, וכ"כ תרומת הדשן סימן ק"ג דבר שבמנין מדרבנן נמי לא בטיל, וכ"כ ספר התרומה בסימן ג' דביצת נבילה הוי דבר שבמנין מההיא דביצה [ג ב] בליטרא קציעות דאפילו בדרבנן לא בטיל, וההיא דיבמות יש ליישב. ובאו"ח סימן תרע"ג [ס"א] נר חנוכה אין בטל אף דרבנן ובסי' ק"י [שפ"ד סק"ב] אבאר:


הבדל יש בין דבר שיש לו מתירין לשאר דברים חשובים. דשיל"מ דוקא במינו אין בטל ושלא במינו בששים, וספיקא להחמיר ואפילו בספק ספיקא כמו שיבואר בסימן ק"י [ס"ח] בין הספק בגוף האיסור על דרך משל אם נולדה ביום טוב או בחול או ספק אי הוה דשיל"מ הולכין להחמיר, שהרי הרשב"א [תוה"א ב"ד ש"א י"ב ע"ד] הוצרך לתת טעם לספק ביצת טריפה שאין המתיר עתיד לבוא בוודאי, הא לאו הכי היינו מחמירין בספיקו כיון שאפשר לאכול בהיתר בלי ספק כלל וכדבעינן למימר קמן בסימן ק"ב [ס"ב] אי"ה:


ובדברים חשובים אף באינו מינו אוסרים בכל שהוא עיין סימן (ק') [ק"י] [ש"ך סק"א] וספיקו להקל בין בספק גוף האיסור על דרך משל ספק ביצת נבילה אף דחשוב הוא ליש אומרים [סי' ק"י ס"א] והן בספק אי הוה חשוב, על דרך משל גיד הנשה דבר תורה ספק מן הכף או משאר הירך כתב איסור והיתר כלל כ"ה [דין י"ג] דספיקו להקל ככל ספק דרבנן, והטעם דספק הוא בדרבנן. אבל ספק תורה ודבר חשוב אסור כיון דהספק הוא בשל תורה נמצאת אומר שתי ספיקות להקל ואחד לחומרא:


והמנחת כהן ח"ג פ"ב חשב ד' דברים בין דבר שיש לו מתירין לדבר חשוב, אחד לקולא בדבר שיש לו מתירין, דוקא במינו, ושלשה לחומרא, א' שאין צריך שיהיה שלם, הב' פליטתו אסור (דלא כהר"ב בסימן ק"ב [ס"ד]), הג' ספיקו אסור, ובדבר חשוב בעינן שיהיה שלם ואין פליטתו אוסר יע"ש. וזה אמת ויציב דבר חשוב כמו אגוזי פרך כל שנפרך קצת מהן תו בטל חשיבותיה ועדיין צ"ע:


ובט"ז יורה דעה סימן ק ס"ק ו: ג' תולעים כו'. בב"י בסי' פ"ד מביא שם תשובת הרשב"א וכ' שם שתי פעמים וכאן הוא תשובת רשב"א ונראה לי פשוט שט"ס הוא שם וצ"ל ג' פעמים וכ"פ שם בש"ע בסעיף י' ומו"ח ז"ל כ' דיש להחמיר בב' כיון דלרבי הוה חזקה בב' זימני ולא נלע"ד כן דהא כ' הרא"ש בפרק הבא על יבמתו דבנשואין ומילה קיימא לן כר' משום ספק נפשות להקל משמע בשאר דוכתי קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דדוקא בתלתא זימנין הוה חזקה וכן עיקר ובפירוש כ' הבית יוסף בשם הר"ן שם בסי' פ"ד דפעם אחת או ב' מותר התבשיל:


ובכרתי סימן ק ס"ק יב: ג' תולעים. הואיל בריה דלא בטל הוא מדרבנן בעינן דאתחזק בג' תולעים, ועיין מה שכתבתי פלתי (ס"ק ז'):


ובפלתי סימן ק ס"ק ז: ג' תולעים. מ"ש הט"ז (ס"ק ו') הא במילי דאורייתא תרי זימנין הוי חזקה, בלאו הכי לא קשה מידי דהא ליכא כאן איסור של תורה כלל, דהא נתבטל, רק מדרבנן [אסור], וא"כ פשיטא דבעינן ג' פעמים, ומה בכך דגוף [האיסור] איסור תורה, [הא] דם נדה דאורייתא רק וסת דרבנן, ובעינן ג' פעמים, וה"ה בזה:


ובפרי חדש יורה דעה סימן ק ס"ק יד: שלש תולעים כו'. דמאחר שנמצאו שלש הוחזק שיש שם עוד ואינן ניכרות. ומיהו בבציר משלש אף אם נמצאים ב' תולעים לא מקרי חזקה ושרי התבשיל וכן דעת הט"ז [ס"ק ו] ועיקר, ודלא כהב"ח [עמוד רסו ד"ה כתב הרשב"א] שאוסר בב' תולעים. ועיין בסימן פ"ד סעיף ט' וי' מדינים אלו:


חוות דעת חידושים סימן ק ס"ק ט: אסורים. דמאחר שנמצאו שלשה, הוחזק שיש בהן תולעים: