התפלל עם תפילין ר"ת

בשאלה זו הנה הדין תלוי ביותר מה עשה כבר עם התפילין של ר"ת, אם הוא קרא בהם קריאת שמע כבר, או שהוא לא הספיק לקרוא, וכפי שיתבאר לקמן באריכות.

וכדי להסביר ולבאר את הדברים בצורה ברורה ונהירה, יש לנו להקדים את מה שמובא ומורחב באחד מגדולי הפוסקים, בעל שו"ת מנחת אלעזר, שדן בשאלה זו באריכות, ומרחיב ומבאר בה מכיוונים רבים, וכדי להבין את המענה לשאלה כמו שצריך, נקדים ונביא את עיקרי תוכן דבריו, ומתוכם נוכל להסיק ולהעלות לעניין פסק הלכה למעשה. ומפאת קוצר היריעה, אי אפשר להביא את כל דברי בעל השו"ת הנ"ל, ונביא רק את עיקרי הדברים.

במהלך דיונו בדברים, מביא ממה שכתוב בשו"ת דברי חיים (ח"ב חיו"ד סי' פ"ב) בנידון שאלה זו ששכח ובירך על של ר"ת כ' בקצרה שקבלה בשם רבינו הקדוש איש אלקים מלובלין זי"ע שא"צ לברך עוד הפעם על של רש"י.

אולם הוא חילק שמי שדרכו להניח ב' זוגות א"צ לברך שהרי הי' דעתו להניח שתיהן אבל מי שאינו מניח בשום פעם שתי זוגות רק של רש"י א"כ הוי נמלך וצריך לברך עכ"ד הד"ח.

והנה מתיירא אני להכניס ראשי ודבריי בין ההרים הרמים והקדושים שרפי מעלה אלו זי"ע אשר מהבל פיהם וקדושתם אנו חיים. מאורי הגולה, עד זמן הגאולה. עכ"ז אם לדין יש לעיין והרשות נתונה אף לתלמיד פחות ושפל כמוני לראות לעיין ולהבין בעזה"י.

ומביא כמה וכמה קושיות על ההבנה הזאת בדברים, כי הנה הקבלה בשם רבינו הקדוש מלובלין לא זכיתי להבינה לכאו' דלמה לא יברך אח"כ על של רש"י ואם כי עפ"י דעת המקובלים שניהם אמת מ"מ הרי צווחו וחלקו האחרונים על המצות שמורים שכ' לברך על תפילין של ר"ת ולא נהוג כותי' כלל בשום מקום. ומי שפסק כותי' בזה צדיק גדול א' מהאחרונים שפסק לברך על תפילין דר"ת שרי לי' מארי' והוראתו לא נתקבלה כלל ואכ"מ בפרט שהוא נוגע לעניני קבלה ובמ"א אכתוב אי"ה.

ועפ"י הדין א"א לברך על שתיהן כמ"ש לעיל דהוי תרתי דסתרי אהדדי וס' ברכות להקל ע"כ מברכים על של רש"י שנהוג עלמא כותי' וכמ"ש בתשו' רדב"ז חלק ו' סי' רע"ו דגם כשמניח תפילין דר"ת במנחה לא יברך עליהם כיון דהוא סותר א"ע דבשחרית בירך על של רש"י ובמנחה ס"ל כר"ת ובירך על של ר"ת וכ"כ ג"כ בשו"ת מכתם לדוד להר"ד פארדו ז"ל (חאו"ח סי' ד') דבמנחה ג"כ לא יברך על של ר"ת והביא בשם הר"מ זכות ז"ל דחולק ג"כ על המצות שמורים שכ' לברך ע"ש.

ולזה הוא מוכרח להביא ביאור אחר, אלא על כרחך הכונה הי' של רבינו הקדוש מלובלין כמ"ש רבינו הקדוש בדברי חיים דהכונה רק מחמת שהחסידים נוהגים להניח שני זוגות (היינו תפילין דר"ת אחר התפלה) א"כ הוי כוונת הברכה על שתיהם וא"כ לא הוי נמלך ע"כ א"צ לברך עוד הפעם כשמניח של רש"י אבל מי שאינו מניח בשום פעם תפילין דר"ת א"כ הוי נמלך וצריך לברך עכ"פ וזה ג"כ פלא וכמו שכתבנו לעיל מפשטות דברי הפוסקים וכמו שנראה מלשון המחבר סי' ל"ד דמיעצתא דעל כרחך לא יצא בהברכה על שניהם רק כשלא הפסיק בדבור כלל בנתיים וסילקם מיד והניח האחרי' כדעת הסמ"ג וכמ"ש שם בפמ"ג כנ"ל,

אבל כשהפסיק בתפלה אין שום דעת א' מהפוסקים דיצא בהברכה על שניהם ומה שנהגנו להניח של ר"ת אחר התפלה הוא בלא ברכה ובאמת לא יצא בהברכה של רש"י שקודם התפלה כנ"ל (דלא כמו שרצה לומר בשו"ת סם חיי כנ"ל בתחלת דברינו) ואין אנו מברכים על תפילין דר"ת אף אם מניחים אותם באמצע היום או במנחה וא"כ כשבירך עליהם הוי נמלך ונמצא דצריך לברך עוד הפעם על של רש"י. ובע"כ לפרש כונת הד"ח (שפי' דברי רבינו מלובלין) היינו כששניהם לפנימו ונזכר מיד כשהניחם קודם שהתפלל. וסילקן דבאופן זה נבאר לקמן בס"ד כיון דרגיל להניח גם תפילין דר"ת דא"צ לברך עוד הפעם ונכונו דבריהם ז"ל.

ולפי כל זה יוצא לנו לעניין הלכה למעשה, שאם כבר אמר עמהם קריאת שמע, לא יחזור וניח שוב, אך אם חלץ אותן לפני שאמר עמהם קריאת שמע, יחזור ויניח כמו בכל יום לאחר התפילה ויאמר עמהם קריאת שמע.