שמתייחסים לכל הנקודה של קשרים וחיבורים, צריכים לשים לב בכל מקום ומקום לפי ענינו מה נצרך ומה לא נצרך.
זאת אומרת, שלאו דווקא שבכל הזדמנות שנמצאים, מרחב עבודה או עשייה, צריכים ליצור קשרים חברותיים ואמיתיים עם אנשי העבודה. לפעמים יכולים להישאר ב"שלום שלום" ותו לא.
אבל בכל זאת, אגע להלן באחת הנקודות הכי יסודיות ליצור דרכם קשרים חיובים עם הסביבה שלך, שנקודה זו נכונה בכל תחום ובכל קשר.
וכפי שנראה משאלתך, אחד מהדברים שצריכים אצלך חיזוק, הוא דווקא הנקודה דלהלן.
אחד היסודות הכי עיקריים בקשרים, שבכל קשר, כל ייחוד או חיבור, הוא מחייב שניים.
לבד לא יכול להייוצר קשר אמיתי. יכול להיות דמוי של קשר דמיונות של קשר, וזה הרסני. קשר מחייב יחסי גומלין בין שניים.
כדי שיהיה אפשרות שיהיו שניים – כל אחד מהם צריך להיות שלם בתוך עצמו. אם אתה הרוס, פגוע, לא שלם, יש לך משהו בתוכך שהוא הרסני – מצב כזה לא מאפשר חיבור.
אם אתה הרוס, ומה שאתה מנסה כל הזמן הוא את עצמך, לפתח את האני שלך, להוכיח לעצמך שאתה שווה משהו, ממילא אתה לא פנוי נפשית לראות עוד מישהו.
יכול להיות שהוא לידך, הוא נמצא ממש קרוב אליך ופועל איתך באותו עסק, עבודה או כל עניין, ועדיין אתה רואה רק את עצמך.
קשר כזה נראה לך שהוא קשר, אתה נמצא ליד השני, אתה מנהל איתו דו שיח, אבל בפנים של הקשר אתה לא מתייחס אליו.
התחושה של האדם הוא שכל הזמן עסוק בגלל החיסרון שלו – לבנות ולהגן על עצמי.
קשר כזה לא יכול להצליח – כי חסר פה בפנים – אתה בעצם לבד. אתה נשארת נפשית לבד. ובגלל זאת, אין כאן סוד של התחברות.
ובלשון הקבלה, כדי להגיע לייחוד צריך גדלות.
יש מצב שהמודעות נמצאת במציאות של קטנות – כמו ילד קטן, הוא עסוק טבעית רק עם עצמו. הוא ילד, כמה שהוא יותר קטן הוא יותר עם עצמו.
גם שהוא מפתח יחסים, הוא לא בוגר שמסוגל ליצור קשר של הדדיות ושווין, שהנוכחות שלו מול השני היא שווה, כי הוא סגור בתוך עצמו.
כל תודעה שנמצאת במימד של קטנות, לא מאפשרת התחברות אמיתית.
אם אתה לא שלם בתוך עצמך, אתה כואב מאוד, אתה עסוק לבנות לעצמך את מקומך – אתה לא מסוגל להתחבר התחברות אמיתית עם השני.
אבל שאתה נמצא בגדלות – יכול להיווצר קשר וחיבור.
הגדלות לא אומרת שאתה צריך להיות מושלם. אלא גדלות יש בה מימד שמכיר את מה שחסר לך. לא אומר שאתה שלם. אבל יש בך גדלות ורוממות.
כי אם אתה באמת מושלם, מה אתה צריך את השני?
אלא אתה מכיר את מה שיש לך, אוהב את מה שיש לך. מכיר את המגבלות שלך, מה שחסר לך, מה שאין לך. זה דומה למשל של אור וכלי, שהכלי יש בו בתוכו תוכן, אבל יש בו גם חלל – כי האדם מבין שיש בתוכו משהו שצריך להיבנות מהאחר.
כלי שבור, אין לו גוף, הוא רסיסים, הוא לא יכול להכיל. מי שבנפש, מה שיש לו הוא לא מקבל אוהב ומחובר. המקום ההרוס הזה, האדם הזה ישאר סגור בתוך עצמו, כי הוא עסוק לבנות את עצמו.
קשרים אמתיים, שמעשירים, מחייבים את אותו מצב שלך יש איזה שלימות.
ואין הפירוש שאני מושלם, אלא מה שיש לך אתה יודע לקבל לאהוב ומתוך מה שאתה מקבל ואוהב משם אתה מסוגל להתחבר.
מי שלא קיים – פירוש – מי שלא מאמין באמת בקרבו, בעצמו, אוהב את עצמו – לא יוכל ליצור התחברות אמיתית.
יש עוד תנאי, שמחיייב קשר ונובע מהראשון – אתה צריך שגם השני יהיה קיים.
הכוונה היא שאתה תהיה מסוגל לראות באמת את המעלות שלו, לכבד אותו. לראות את הטוב שיש בו. והרבה פעמים טוב שיש בו ואין בך. ואם אתה לא מסוגל, אין אפשרות שיהיה לך חיבור אמיתי עם האחר, עם הזולת.
אם אני אוהב את עצמי והוא לגבי כלום – נשארתי לבד.
החיבור חייב להיות מתוך הערכה ונתינת כבוד לזולת. אם אני לא מכבד אותו, את מקומו וערכו, אני לא יכול להתחבר איתו.
אנשים פגועים רואים רק את החסרונות של השני. זה הולך יחד.
אלו שני תנאים שהולכים יחד, ומוכרחים גם כל אחד לחוד: מצד אחד צריכים את היכולת לקבל את עצמך, להיות שלם בתוך עצמך. ומצד שני, צריכים לראות שאתה מסוגל להעריך ולכבד את הזולת. לראות בו משהו שלם וטוב שכדאי להתחבר אליו.
ובנוגע לשאלתך, הייתי מציע לנסות לחשוב כמה מעלות יש באותו המנהל. נכון שיש חסרונות, אבל חסרונות ישנם לכל אחד, כדאי להתבונן במעלות שלו. ומתוך נקודה כזו יהיה בעז"ה קל יותר ליצור איתו חיבור טוב.
