כאשר אדם רוצה להתחיל בעבודה של התקדמות בפועל, על האדם לבחור מתוך מכלול היעדים שהוא רוצה להשיג בחיים, יעד אחד (היעד הדחוף ביותר בזמן קבלת ההחלטה ולחלופין היעד הקרוב והקל להשגה יותר מן האחרים).
ומה נפלאים דבריו של רבי יוסף יצחק מליובאווטיש (הרבי הריי"ץ) במכתבו, המובא כהוספה ל"קונטרס כללי החינוך וההדרכה":
הרוצה להדריך את חבירו על הדרך הישרה, צריך ללכת איתו לאט לאט, ולא ירצה לתקן הכל בבת אחת. ומב' דברים, יניח האחת ויעמוד על האחת, רצונו לומר אם יקרה לפניו שני דברים, אשר שניהם אינם מוכשרים בעיניו, לא ירצה להרחיקו משניהם יחד, כי זה לא יקובל, כי חבירו הנתקן רצונו מתפשט עתה בשני הדברים. ואם ימנע את שניהם מאתו ויעיק ויגדר לרצונו לבלי התפשט כלל, זה לא יצליח. כן טבע האנושי שאינו מניח רצונו לגמרי מכל וכל.
אלא על המתקן הישר ליתן דעתו על השני דברים ולבחור איזה מהם ההכרח יותר להרחיקה. והשני' אם שאינה נאה כ"כ, מ"מ הריחוק ממנה אינה מוכרחת כל כך כמו הראשונה. ולזאת יסכים לו על השני' ויתפשט רצונו שם. ואז בנקל יהי' לו לפעול על הנתקן להרחיק את הראשונה.
ובאוות נפשו יעשה זאת, משני טעמים מהטבע, שהטביע השי"ת בבני אדם. הא' כנזכר מפני שיש לו מקום שיתפשט רצונו שם, נחלש כח התפשטות הרצון בהדבר האחר. הב' מפני שהנתקן נוכח לדעת, שאין המתקן רוצה להעיק לנפשו ולגדור כל רצונתיו. והאות לו ע"ז, במה שמסכים על איזה דברים, שרצון הנתקן בם. זה גורם איקרובי דעתו של הנתקן אל המתקן, וממילא יקבל דבריו, ובמשך הזמן ירחיקו גם מהשני'.
וזה כלל גדול מוכרח מאד בהנהגה שבין המתקן והנתקן ובלתי אפשרי בלעדו כלל."
בשלב הראשון בתהליך השינוי, על האדם לבדוק ולנתח את היעד שאליו הוא רוצה להגיע: מה המניעים שלו לרצות להשיג את היעד הזה? האם היעד נכון וטוב בעבורו בנקודת הזמן הזאת? האם הוא בר יישום? וכדומה. בלא בדיקה שכלית והגיונית, הסיכוי גבוה שהיעד לא יוכל להתממש, ולעיתים גם מימושו לא יקדם באמת את האדם. לדוגמה: אדם רוצה לפתוח עסק. ראשית, עליו לברר אם במצבו הנוכחי ובתנאים הסביבתיים, הצעד הזה יהיה מבחינתו מעשה של תוהו או מעשה מתוקן.
לאחר מכן, עליו לבדוק מה היא ההנחה הפנימית שהניעה אותו עד כה שמנעה ממנו לפתוח את העסק, ומהי ההנחה המתוקנת, החדשה, שצריכה לעמוד בבסיס תהליך השינוי. הנחת היסוד שלנו גורסת שמאחורי כל מצב במציאות, מעשי או רגשי, יש אמונות/הנחות יסוד שמנהלות אותו, בין במודע ובין שלא במודע.
תהליך זה נקרא בלשון החסידות: בירור.
מהו הכלי המשמש לבירור? ובאיזה מצב נפשי על האדם להימצא כדי שהבירור ייעשה באופן יעיל וטוב?
בספר הזוהר נכתב: "בחכמה אתברירו", כלומר, הבירור נעשה על ידי כוח החוכמה.
[מלבד המשמעות הפשוטה של הדברים, שלפיה הבירור צריך להיות שכלי והגיוני, יש כאן הדגשה: הבירור נעשה בכוח החוכמה דווקא (לעומת כוחות השכל האחרים – הבינה והדעת). לכלל הזה, שהבירור נעשה בחוכמה, יש כמה משמעויות שבאמצעותן אפשר להבין מהי הדרך שבה הבירור יצליח.
אחד ההבדלים בין החוכמה לבינה הוא שכוח החוכמה מרוחק יותר מהעולם הרגשי ומהעולם המעשי, ואילו כוח הבינה נמצא בקרבה ובשייכות אליהם. אפשר להבין זאת גם על פי המובא בספרי החסידות והקבלה (ראה תניא, פרק ג), שהחוכמה והבינה (כוחות השכל) נקראות 'אבא' ו'אימא', לעומת המידות (כוחות הרגש) הנקראות 'תולדות'. כשם שבגשמיות, האם קרובה בדרך כלל לילדים יותר מהאב, כך בכוחות הנפש, כוח הבינה (שכנגד האם) נמצא בקרבה רבה יותר אל המידות הרגשיות ומשמש מקור קרוב אליהן, ואילו כוח החוכמה נמצא במרחק-מה מהן.]
מסיבה זו קל יותר לעשות בירור בעזרת אדם נוסף שאינו מעורב באופן ישיר בעניין שרוצים לברר ולבדוק. דווקא מפני שהאדם האחר נמצא במרחק-מה ואינו מעורב בעניין, לא רגשית ולא באופן אחר, הוא יביא עימו את הפן של החוכמה, המבטא ריחוק ומאפשר לראות את התמונה השלמה באופן הגיוני ושקול.
בלשון החסידות הבירור מכונה גם 'שפיטה'.
כשם ששופט מוכרח לדעת את כללי המשפט, כך האדם צריך להכיר את הכללים של התוהו והתיקון, שבעזרתם נעשה הבירור.
נוסף על כך, כדי לשפוט משפט צדק, השופט צריך להיות אובייקטיבי ולא משוחד, כלשון הפסוק: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים". השוחד יוצר מעורבות רגשית המשפיעה על החוכמה (לפעמים שלא במודע), והיא עשויה להטות את שיקולי השופט ואת מסקנותיו.
אחד הדרכים להצליח למצוא את המקום שממנו אני צריך להתחיל, הוא להעזר באדם נוסף בתהליך.
המשנה אומרת "עשה לך רב וקנה לך חבר" – כי אחד הדברים הכי חשובים לאדם, כדי שיוכל להצליח להתקדם בחיים (מלבד הציות להוראות הרב) – הוא צריך להתייעץ עם החבר וידיד עמו, שיייעץ לו במה הוא צריך להשתפר.
שיש שני נפשות אלוקיות יחד שדנות כיצד לשוב בתשובה, זה שני נפשות אלוקיות כנגד נפש טבעית אחת (כידוע הפתגם בזה).
