השלכת עלים מארבעת המינים - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

סדר בתחומי החיים

נושא: חגים

שם הרב המשיב: הרב אשר לעמיל כהן

שאלה

עלים של הדס וערבה שנפלו מן הלולב בתוך החג, האם ניתן להשליכם לאשפה.

תשובה

אינו חייב לגונזם, אמנם לא ישליכם בצורה מבוזה, אלא בצורה מכובדת ככל האפשר.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן כא סעיף א: ציצית תשמישי מצוה הן כלומר שאין בעצמן שום קדושה רק שמשתמשין בהן לשם מצוה לפיכך אחר שנפסקו מן הטלית יכול לזורקן אפילו לאשפה אבל כל זמן שהן קבועין בטלית אסור להשתמש בהן שום תשמיש של חול כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה משום ביזוי מצוה.


ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון לזרקן באשפה או לכל מקום מגונה (אבל יכול לזרקן שלא במקום מגונה) וא"צ לגונזן לפי שאין בהם קדושה.


ואף על פי שהלכה כסברא הראשונה מכל מקום המחמיר ומדקדק במצות תבא עליו ברכה.


ויש בעלי הנפש שמחמירין לגונזן או להניחן תוך ספר אחד לסימן הואיל ונעשה בהם מצוה אחת יעשו בהן מצוה אחרת:


ובמשנה ברורה סימן כא ס"ק ו: אין לנהוג בהן – וכן בסכך הסוכה ולולב ושופר לאחר שנתבטלו ממצותן אין לזורקן לאשפה וכל כה"ג דבר שאינו כבוד למצוה שעברה וכתב הפמ"ג דנכון שלא לעשות תשמיש מגונה אפילו בדפנות הסוכה:


ובט"ז על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כא סעיף א: חוטי ציצית שנפסקו. רבינו הטור מביא בשם שאלתות דבעוד הציצית במצותן אסור להשתמש בהן וכן באתרוג לאכול אותו והושענא להריח בה דילפינן מדם שנאמר ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגליו שלא יהיו מצות בזויות עליו. וכ' עליו ואפשר לחלק דשאני דם כשמכסה ברגל עושה המצות דרך בזיון משא"כ כאן וטוב להחמיר עכ"ל. ותמה ב"י מ"ש חוטי ציצית דמותר מאתרוג דאסור למיכליה. ועוד הקשה מפרק ב"מ דאמרינן בנר חנוכה דאסור לרצות מעות כנגדו וילפי' מדם שלא יהיו מצות בזויות עליו וכן נוי סוכה הרי מפורש שהנאה מדבר מצוה עד שלא עברה מצותו חשוב ביזוי מצוה. ומו"ח ז"ל תי' דהטור לא בא להתיר בעודו לבוש בהן אלא במונחים בקופס' קאמר דאע"פ שעומדים ללבישה מ"מ כיון שאין חיוב אלא בטלית שרוצה ללבוש מותר וכו' וזה תמוה דבהא ודאי גם השאלתות מודים דמותר ומנ"ל דהשאלתות אוסר בזה. ונלע"ד דברי רבינו הטור ברורים והם ע"פ דברי התוס' פ' ב"מ דף כ"ב שכתבו בנוי סוכה יש תרי טעמי לאיסור חדא משום מוקצה וחדא משום ביזיון וצריכי תרווייהו דאי משום מוקצה לא היה אסור רק בי"ט ולא בח"ה ואי משום בזיון היה מותר בנפלו אבל השתא דאיכא תרתי אסור בנפלו אפילו בח"ה הא לך דמשום צירוף י"ט אסור גם בח"ה א"כ הטור שפיר קאמר להתיר להשתמש בציצית אפי' בעודו עליו דמשום מוקצ' אין שייך כאן דדוקא בשבת וי"ט שייך זה דהיינו מה שהקצה בב"ה שלהם ומשום בזיון מצוה אין כאן דבאותה שעה שמשתמש אין מבקש אז בעת ההיא להיות עליו שם מצוה וא"כ ל"ד לכל האסורים דלנר חנוכה ל"ד דשם מיירי שרוצה להשתמש בשעה שיש חיוב להיות הנר דולק וא"א לומר שאינו מבקש לעשות המצוה בעת ההיא דא"כ יצטרך אח"כ לכבות ולהדליק מחדש דהא הדלקה עושה מצוה אלא ודאי שבאותה שעה רוצה לעסוק גם כן במצוה וא"כ עושה המצוה עצמו בבזיון דומי' דדם וג"כ ל"ד לאכילת אתרוג ולהריח בהושענא דאלו אין אסורים מחמת בזיון מצוה דג"כ הוה כמו ציצית שאינו רוצה לעשות אז המצוה אלא דהם דומי' לנוי סוכה דיש איסור מחמת מוקצה בי"ט וזהו גורם איסור אפי' בח"ה כמ"ש התו' הכלל העולה דנר חנוכה ונוי סוכה שרוצה להשתמש בשעת עשיית המצוה הוין דומי' דדם ואפי' בנוי סוכה שנפלו יש איסור אף על גב דלא הוה דומי' דדם דהא אין שם בזיון מ"מ אסור אפי' בח"ה מטעם מוקצה כיון שכבר נאסר בי"ט וכמ"ש התוספות שזכרתי והוה בזה כמו אתרוג שרוצה לאכלו והושענא להריח דאז אין עושה המצוה מ"מ אסור מטעם מוקצ' ונמצא ששפיר אמר הטור שלא כדברי השאלתות דס"ל דילפי' אתרוג והושענא מדם וא"כ היה לנו ג"כ לאסור תשמיש של ציצית אבל באמת לא ילפי' אתרוג והושענא מדם דשם עושה המצוה בבזיון וא"כ יש להתיר בציצית דיש תרתי לטיבות' כמ"ש ע"כ יש היתר גמור אפי' בעודן עליו לעשות מהם תשמיש ואח"כ יחזרו למצותן זהו ברור ונכון מאד בס"ד אלא שרבינו הטור לענותנותו ביטל דעתו וכ' שטוב להחמיר כנלע"ד:


ב: במקום מגונה. מסיים בשם מהרי"ל שנהג לגונזם ולהניחם תוך ספר א' או לעשות בהם שום מצוה עכ"ל. ולפ"ז נראה דה"ה בסכך סוכה טוב שלא לעשות בו לצורך דבר שאינו כבוד למצוה שעברה:


ובנחלת צבי על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כא סעיף א: חוטי ציצית כו'. בפרק בני העיר (מגילה דף כ"ו ע"ב) תנו רבנן תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין, ואלו הן תשמישי מצוה, סוכה לולב שופר וציצית. וכתב הר"ן [ח ע"א ד"ה ומאן] נזרקין, רשות לזרקן לאחר שעבר מצוותן, וכ"כ מהר"י אבוהב על שם העיטור [שער ב ח"ב], וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ג מה' ציצית [ה"ט] דכתב נפסקו ציציותיה זורקן לאשפה, ולא כדעת הטור שכתב דמצד הדין אפילו בעודן במצוותן מותר להשתמש בהם, והשיג עליו ב"י עי"ש ונמוקו עמו. ומ"ש וי"א וכו'. כ"כ הכלבו [סי' לא לב ע"ד], ומפרש דמה שאמרו תשמישי מצוה נזרקים אינו בא לומר דנזרקים במקום מגונה, אלא שאינה צריכה גניזה:


ובעטרת צבי על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כא סעיף א:


א] מפני שהיא מצוה שאינה בגופה קדושה. לאפוקי תשמישי קדושה צריך גניזה:


ב] אסור להשתמש. דילפינן [חולין פז ע"א] מכסוי הדם דאמר [ויקרא יז, יג] ושפך וכסה, במה ששפך יכסה, שלא יכסה ברגליו שלא יהיו המצות בזויות עליו:


ובעטרת זקנים על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כא סעיף א


א] אבל כל זמן שהם קבועים בטלית אסור להשתמש מהם. הגה על זה, משום דאסור למעבד צרכיהון, במידי דעביד [למיפק] ביה ידי חובת מצוה, כגון חוטין הקבועין בטלית. אי נמי הושענא לאורוחי ביה, ואתרוג דמצוה למיכליה. (טור בשם שאלתות פרשת שלח לך שאילתא קכו). והושענא דכתב, פירוש והיינו הדס. וכן כתב ר"א פראג בהגהות [לטור] כי הדס ולולב וערבה כולם נקראים הושענא, כמו שמצינו בכמה מקומות בפרק לולב הגזול. והטעם שנקראים הושענא, משום שמנענעים אותם בשעה שאומרים הושענות. (מהרי"ל בדרשותיו בהלכות לולב עמוד שצא). וכן להדיא השווה אותם בברייתא [מגילה כו, ב] להדדי, דהא קתני ואלו הן תשמישי מצוה, סוכה, לולב, שופר, ציצית. וסוכה ולולב אנו רואין שהן בשעת מצותן אסורין. משמע דהוא הדין ציצית, ואפילו בשעה שאינו לובשן אסור להשתמש בהם, כיון דעומדין לצאת בהם ידי חובת מצוה. כן נראה לי, כי להדדי השווה אותם הברייתא, וכשם שסוכה ולולב אסורים בסוכות כל שבעה, אפילו שלא בשעת ניענוע, או בשעה שיושב בסוכה, [אף ציצית כן], ועל כן לא התירו להתיר ציצית מטלית כדי למכרה, משום דקא מיבטל מצוה, כי היכא דאסור ליטול מזוזה מן הבית כשיוצא ממנו, משום דקא מבטל המצוה, ולא התירו אלא להתיר מבגד זה והטיל תיכף ציצית בבגד אחר. וכן משמע בשאלתות פרשת שלח לך. והוא הדין כל דבר העומד לצאת בו ידי חובת מצוה, אסור להשתמש בו. האריך הרב בעטרת זקנים עיין בספרו:


(ב) במקום. עיין ט"ז. דהוא הדין בעצי סוכה אין לעשות תשמיש מגונה, ודפנות הסוכה יש לעיין ביה, ומ"מ נכון שלא לעשות תשמיש מגונה מהם. ועיין מ"א [סימן] תרל"ח [ס"ק] ב' סוכה בנויה משנה לשנה, ועיין מה שכתבתי כאן במ"א מזה [אות א]:


ובפרי מגדים אשל אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כא סעיף א:


א לזרקן. עיין מ"א. וכן כתב הט"ז אות (ג') [ב]. ודע בציצית לא מהני תנאי באומר איני בודל מהם דביזוי מצוה הוא, ולא דמי לנוי סוכה [בסימן] תרל"ח סעיף ב' [דמהני תנאי], דהתם [אם התנה] לא נחשבו כמותה, ולא חל שם מצוה עליהם, משא"כ ציצית דבהכרח לשם מצוה עושה, ומברך להתעטף, עיין לבוש שם [סעיף ב] ואליה רבה [שם] [ס"ק] ח' ומ"א [שם] [ס"ק] ו' ח', ועיין סימן מ"ב במ"א אות ו' ואי"ה שם יבואר. והנה אף מצות דרבנן שייך בהו ביזוי, שהרי נר חנוכה דרבנן ואמרו [שבת כב, א ואו"ח סימן תרעג סעיף א] אסור [לרצות מעות כנגד נר חנוכה] משום ביזוי מצוה, הוא הדין טלית משי להמחבר בסימן ט' [סעיף א] [דהוה] דרבנן, אסור. ובטלית אי רשאי לעשות ביה תשמיש הדיוט, כתב אליה רבה [ס"ק א] בשם עולת תמיד [ס"ק ד] דשרי אי אין תשמיש מגונה, והט"ז באות ג' כתב דטלית להמחבר חמור מציצית. ולי ההדיוט י"ל טלית של תפלה המיוחד לכך, חמור הטלית כמו ציצית (ואתי שפיר בסימן ט"ו באליה רבה ס"ק א יע"ש), אבל טלית קטן לבוש פשיטא דשרי לכל תשמיש באין מגונה, דהא לבוש הדיוט הוא, ואפילו לשכב בלילה רשאי ויבואר בסעיף ב' מזה, והוא כמו תנאי כזה מועיל. טליתות לעשות "ממלבושי" כומרי עכו"ם מותר, אבל מה שמשתמשין ומלבישין עצמן כשהולכין לעבודת כוכבים ומזלות, אין לעשות טלית מצוה מהם, עיין יו"ד [סימן] קל"ט סעיף י"ג, יע"ש. וטלית שנפסקו ציציותיו אי רשאי לעשות מכנסיים, יראה דלא אריך למיעבד כן, דתשמיש מגונה אסור ואפילו מטלית קטן. והוי יודע דציצית אסור למיסר מידעם אפילו בלילה, אפילו להר"מ [ציצית ג, ז] [מובא] בסימן י"ח [סעיף א], מכל מקום דמי לשופר ולולב שעומד לשנה הבאה, דאסור לתשמיש הדיוט כמו שכתב הב"ח [כאן] כל שכן זה:


ובמשנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן כא סעיף א:


(א) חוטי ציצית וכו' – וה"ה לכל תשמישי מצוה כגון סוכה ולולב ושופר וכל כה"ג לאחר שנתבטלו ואינם עומדין עוד למצותן:


(ב) שנפסקו – או שהתירן מהטלית וה"ה מקודם שעשאן בבגד דהזמנה לאו מילתא היא:


(ג) לאשפה – אבל אסור לעשות בהם תשמיש מגונה דלא גרע ציצית מטלית לקמן בס"ב:


(ד) קבועים בטלית – אפילו אם אין לבוש עתה בהטלית ואפילו בלילה כיון שהוא עומד ללבישה ולצאת בהציצית ידי מצות ציצית וכן שופר נמי אפילו לאחר ר"ה וכן לולב ישן אם עומדין עדיין למצוה לשנה הבאה אסור להשתמש בהן משום ביזוי מצוה ועיין בבה"ל:


(ה) להשתמש בהן – ובציצית לא מהני תנאי באומר איני בודל מהן כמו בתרל"ח ס"ב משום דביזוי מצוה הוא דציצית ע"כ בהכרח לשם מצוה עושה דמברך עליהן להתעטף:


(ו) אין לנהוג בהן – וכן בסכך הסוכה ולולב ושופר לאחר שנתבטלו ממצותן אין לזורקן לאשפה וכל כה"ג דבר שאינו כבוד למצוה שעברה וכתב הפמ"ג דנכון שלא לעשות תשמיש מגונה אפילו בדפנות הסוכה:


(ז) לזורקן – ר"ל בידים אסור לזורקן לאשפה אך אם מתוך שלא גנזן נזרקו ממילא אין לחוש לזה:


(ח) לגונזן – כתב מהרי"ל דיניח הציצית בתוך הספר לסימן או לעשות בהן שום מצוה דהואיל ואיתעביד בהו מצוה חדא יתעביד בהו אחריתא:


ובביאור הלכה סימן כא סעיף א: אבל כ"ז שהם קבועים וכו' – עיין במ"ב והוא מהב"ח והביאו דבריו הע"ת והא"ר והסכים להם הפמ"ג ג"כ דלא כהט"ז שכתב דכו"ע מודים בזה דשרי ועיין לקמן בסימן תרל"ח בסק"ב במ"א במ"ש לענין סוכה בנויה משנה לשנה דמשמע מדבריו שם דבכל השנה ואפי' כשיגיע חג הסוכות כ"ז שלא ישב בה אין עליה רק שם הזמנה בעלמא ומוכח בפשיטות דס"ל כסברת הט"ז דהוא מותר להשתמש בה עדיין ואין בזה משום ביזוי מצוה דלא כב"ח ועיין בשע"ת שהביא שם בשם הברכ"י שכתב בשם מהר"י מולכין שס"ל שם ג"כ לאיסור אך הוא דחה דבריו שם מכח דברי המ"א ולפלא שלא זכר דהב"ח יסבור ג"כ כוותיה ואין להתיר שם רק מחמת דהוי כאלו התנה שאינו בודל וכמו שכתב השע"ת שם ועוד אפשר לומר דסברת המ"א לחלק בין ציצית דבכל יום היא עומדת לקיים בה המצוה ע"כ אפילו בעת שפושטה מעליו עדיין לא נתבטל המצוה מן הבגד משא"כ בסוכה לאחר ז' ימי החג דנתבטל מצותה ממנה עד לשנה הבאה ע"כ אף דדעתו עליה אין עליה רק שם הזמנה בעלמא ולפ"ז עכ"פ בלולב ושופר ע"כ דיפלוג המ"א ג"כ אהב"ח:




דילוג לתוכן