השכרת הדירה לשוכר אחר

ראה ברמב"ם הלכות שכירות פרק ה הלכה ה: מכאן אני אומר שהמשכיר בית לחבירו עד זמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר עד סוף זמנו משכיר לאחרים אם יש בני בית כמנין בני ביתו, אבל אם היו ארבעה לא ישכור לחמשה, שלא אמרו חכמים אין השוכר רשאי להשכיר אלא מטלטלין שהרי אומר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אבל בקרקע או בספינה שהרי בעלה עמה אין אומר כן, וכן אני אומר אם אמר לו בעה"ב לשוכר למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד בו צא הניחו ואתה פטור משכירתו אינו יכול להשכירו לאחר שזה באל תמנע טוב מבעליו עד שאתה משכירו לאחר תניח לזה ביתו, ויש מי שהורה שאינו יכול להשכירו לאחר כלל ויתן שכרו עד סוף זמנו ולא יראה לי שדין זה אמת. +/השגת הראב"ד/ מכאן אני אומר וכו' עד ולא יראה לי שדין זה אמת. א"א יש בדורינו אומרים כן שיש בני אדם שמחריבים הבית בדירתם עכ"ל.+

ובשולחן ערוך חושן משפט הלכות שוכר סימן שטז סעיף א: המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכיר הבית לאחר, משכיר עד סוף זמנו, והוא שלא יהיה מנין בני בית האחד יותר מבני ביתו. ואם אמר לו המשכיר: למה תטרח ותשכיר ביתי לאחרים אם לא תרצה לעמוד בו צא והניחו ואני פוטר אותך משכירותו, שומעין לו. הגה: וע"ל סי' שי"ב ס"ז. ואם השוכר רוצה לצאת מן הבית ולהניחו כך בלא דיורין, ורוצה לשלם למשכיר, יכול המשכיר להשכירו לאחרים, דביתא מיתבא יתיב ושאייה יוכת שער (ישעיה כד, כב), (מרדכי פ' חזקת). מי שנתן ביתו לאחר או השכירו, ושייר כח לעצמו שכשירצה יכול לדור עם המקבל מתנה או השוכר בבית, יכול למכור כחו לאחר, ובלבד שלא יהו בני ביתו מרובים (תשובת רשב"א אלף קמ"ה). ויש מחלקים בין אם שייר לעצמו חלק מסויים כגון חצי הבית, אז יוכל למכרו לאחר, אבל אם שייר לעצמו חלק שאינו מסויים כגון, דיוכל לסלקו, אינו יכול למכרו או להשכיר זכותו לאחר (ריב"ש סימן רנ"ז). מי שנותן לאחר דירה בביתו ואין המקבל צריך לאותה דירה, נ"ל דיוכל להשכירו או למכרו לאחר שבני ביתו אין מרובים ממנו, דלא גרע כח המקבל מתנה מכח המשייר לעצמו, דנותן בעין יפה נותן. ועיין לעיל סימן קנ"ד סעיף כ"ח.

ובשו"ת הרשב"א חלק א סימן אלף קמה: שאלת ראובן נתן מחצית ביתו לבנו ושייר במתנתו בלשון הזה. ושיירתי לי ולמי שישמשני כל ימי דירה בזה המחצית הבתים שאני נותן עתה. והעמדתי כלי בו והצנעתי כלי היין שלי באוצר כמנהג קודם זאת המתנה. ואחר כך נתן ראובן אותו שיור לאחר. והבן טוען דלא שייר אלא לעצמו ולכליו בעוד שהן שלו אבל לא להכניס אחר וכליו שם. הדין עם מי?

תשובה הדבר נראה לי פשוט שהדין עם האב שהמשייר דירה לעצמו לא לעצמו דוקא שייר אלא לכל ימי חייו שייר בין לדור בה הוא בין להשאיל מקום דירתו לאחר בין למכרו עד שימות. ואפילו אמר שיירתי לי לא בא לומר אלא שאינו משייר בה כלום לאחרים. וכנותן דקל לאחד ופירותיו לעצמו שהוא יכול למכור הפירות עד שימות. ואפילו השוכר בית מחבירו יכול הוא להשכיר לאחרים. ולא אמרו אין השוכר רשאי להשכיר ואין השואל רשאי להשאיל אלא במטלטלין והמטלטלין שאין דרכן של בעלים להשתכר ולהשאיל עמהם מפני שאפשר להבריח' ואינו רוצה שיהו מטלטליו אצל אחרים. וכאותה שאמרו בגיטין (דף כ"ט) ואם אמר לו טול לי ממנה חפץ אינו משלחו ביד אחר דאמר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. ועלה אמרו כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל אבל מטלטלין שאין עשויין להבריח שדרכן של בעלים להשתכר ולהשאיל עמהם משכיר ומשאיל לאחרים. וזהו שאמרו בפרק השוכר את האומנין (דף ע"ט ב') השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך נותן לו שכר חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת. ואוקימנא דפרקה בגווה ומאי תרעומת משום שינוי דעתא. ותנן בפרק אחרון של מעשר שני (משנה ט') ומייתינן לה בפרק קמא דבבא מציעא (דף י"א) מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה. אמר רבן גמליאל עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. ועשור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו. אמר רבי יהושע עשור שאני עתיד למוד נתון לרבי אלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו ונתקבלו שכר זה מזה. ולא בשכירות בלבד אמרו אלא אפילו בהשאלה שלא תאמר מי שהשאיל לא היה בדעתו להשאיל ולעשות חסד אלא לזה. דגרסינן בפרק אלו נערות (דף ל"ב ב') הניח להן אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתה. וגרסינן בגיטין בפרק השולח (דף ל"ז) אמר ר' יהודה השאילו מקום לתנור וכירה כותבין עליו פרוזבול. ואם איתא דכל משאיל בין במטלטלין בין בקרקע לא השאיל אלא לזה בלבד היאך כותבין עליו פרוזבול והלא זה כמו שהתנה בפירוש שלא יהא רשאי להשאילו ולהשכירו וליתנו לאחר. וכל שאינו ראוי לגבותו בחובו אין כותבין עליו פרוזבול. ואם באחרים כן כ"ש בנותן ומשייר וכל דמשייר בעין יפה משייר. ומכל מקום אין האב רשאי להכניס שם דיורין אלא למי שישמשנו. ולא להכניס כלים אחרים עם כליו שכן התנה ושייר שידור שם עמו מי שישמשנו ולא לאחרים ושיכניס שם כליו ולא כליו וכלים אחרים. אבל אם רצה הוא להכניס שם אנשים במקומו כמספר אנשי ביתו ומשמשיו או להכניס כלים של אחרים בכליו רשאי.

ובשולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות שאלה ושכירות וחסימה: א. השואל או השוכר בהמה או מטלטלין אינו רשאי לא להשאילם ולא להשכירם לאחר שלא מדעת בעלים אפילו ספרים שיש מצוה בשאלתם אין אומרים מן הסתם נוח לבעלים שתיעשה מצוה בממונם כי שמא אין רצונם שיהא פקדונם ביד אחר שאינו נאמן בעיניהם כזה אפילו הוא קל שבקלים והשני אדיר שבאדירים ואסור להעביר על רצון הבעלים. ואם דרכם להאמין תמיד להשני דבר [ח]שו[ב] כזה מותר.

ובלבד שלא ימעט בשמירתו כגון אם הוא שאול בידו רשאי להשאילו לו ולא להשכירו שהשואל חייב באונסין והשוכר פטור ואם הוא מושכר בידו רשאי להשאילו ולהשכירו אבל לא להפקידו שישמרנו בחנם שהשומר חנם פטור מגנבה ואבדה אם לא פשע בשמירתו והשוכר חייב:

ב. וכל זה בבהמה ומטלטלין אבל השוכר בית מחבירו רשאי להשכירו לאחר ובלבד שלא יהיו בני ביתו מרובים מבני ביתו של השוכר וכן השואל רשאי להשאיל ואפילו להשכיר לזמן משך ימי שאילתו לפי שהקרקע בחזקת ורשות בעליה עומדת ואי אפשר להבריחה ולא שייך בה נאמנות כלל: